נערה מצ'ורטקוב בשם זושה עבדה במחנה עבודה/כפיה לא רחוק מצ'ורטקוב, בשם מוחבקה. היא פונה לבחור צעיר בשם ג'וזף סטרומינסקי ומבקשת שיעביר את מכתבה למשפחתה שבגטו. היא יודעת שכל חברותיה כבר אינן בין החיים ושגם סופה קרב. סטרומינסקי, פולני, שעבד במחנה בתור מוכר חלב, היה נכנס ויוצא מהמחנה ובדרך זו העביר מכתבים מהמחנה למשפחות בעיר. כשהיגיע לגטו לא היה למי למסור את המכתב והוא נשאר בידו.
ילדינו האהובים והיקרים
כפי שאתם רואים, אלוהים היה רחמן כלפינו עד היום והציל אותנו מהשמדה
וזה המזל שאלוהים העניק לנו. עכשיו מתחיל סופו של הסיפור ואנחנו לא יודעים האם גם הפעם אלוהים ירצה להצילנו ולכן אני כותב כמה מילות פרידה.
תהיו בריאים ושמחים ושאלוהים הרחמן ישמור עליכם מכול הצרות, ושיהיה לכם טוב, ושהמזל הטוב יהיה חלקכם כל הזמן, אמן.
חבל שאנחנו צריכים לעזוב את העולם בצורה כה טראגית וטוב שאתם לא כאן. אין לנו כבר אף אחד מהמשפחה הקרובה. אנחנו פיסית ורגשית לגמרי גמורים. אין יום ואין לילה שקט. אם אלוהים יעזור לכם לשרוד את הסערה ותהיו בצ'ורטקוב אז תבקרו את החבר שלנו בורניסיוב אוקוניה והוא יספר לכם עלינו יותר פרטים.
קזיקוביץ אובז'זוביץ רדף אותנו כל הזמן וזרק אותנו בחורף, מחור אחד לשני בלי חמלה עשה זאת, כי כך נראה לו. תהיו בריאים ושמחים.
אמן. אנחנו מאמינים באלוהים והוא אולי במזל יוכל להציל אותנו. נשיקות וחיבוקים.
26.12.1942
קשה מאד לכתוב במצב זה כשיש הרגשה שכל יום אני עלולה לקפח את חיי על ידי הרוצחים הגרמנים.
אני הולכת למות בהכרה שאתם, אחי היקרים, ניצלתם מגורלי המר, ויתכן שכל מה שסבלתי כאן, סבלתי עבורכם גם כן.
זכרו אחרי המלחמה לנקום את מות אחותכם שלא זכתה בחייה להתראות אתכם.
אביכם מת באופן טבעי בטלוסטה, ב- 28 מר-חשון 1942.
את המכתב הזה ישלח לכם ידידי אשר למזלו נשאר בחיים.
תבואו ותמכרו את שדותיכם.
היו אושרים ואל תשכחו את זו שנגזר עליה למות בהיותה בת תשע עשרה.
דבורה
תרגום מכתב שכתב ליפא האוזנר מיד אחרי המלחמה למשפחת אשתו בישראל
1945 ב"ה הורים אהובים מאד וקרובי! את הגלויה שלכם קיבלתי ואני מודה לכם מאד. הבעתי דלה כדי לבטא את שמחתי בקבלת המכתב לאחר דממה מוחלטת וארוכה. אני יכול לכתוב לכם שאני בריא ומאחל לעצמי לשמוע מכם דברים דומים. מאחר ואיבדתי את אשתי ובני היקרים לי מכול, בקבלי מכם אות חיים היה בשבילי מזל רב.
מזל שלפחות אתם נשארתם לי (אתם זה הוריה של אשתו שנספתה עם בנם) ואני מאחל לכם חיים ארוכים ושתחיו ותזכו להרבה נחת ומזל ושנחייה ונזכה עוד להתראות בקרוב. מה נשמע אצלכם? מה מצב בריאותכם? קיבלתי גם מקלרה (אחותו מקבוצת שילר) מכתב ואני שבע רצון ממנו. אני מסיים את מכתבי, דורש בשלומכם ומנשק אתכם רבות. ליפא ד"ש מיוחדת לכל משפחתכם
מכתב שכתב ליפא האוזנר לינץ 10.7.1946 אהובים שלי!
אני משתף אתכם בכך שאני נמצא כעת באוסטריה באזור האמריקאי בעיר לינץ. זה כמה ימים שהגענו לכאן. בזמן האחרון היו לנו טרדות קשיים וצרות רבות ושונות אבל הן כבר מאחורינו. אנו גרים כאן במחנה, המוקף בגדרות מחושמלים, ששימש בעבר למעצר יהודים. לפני שהגענו למחנה הזה, שהו בו שבויים מהאס. אס. כעת, במחנה זה נמצאים רק קיבוצים. תנאי המחייה היו קשים בתקופה הראשונה אך שופרו לאחרונה. אנו חושבים לקצר את שהותנו כאן. אנו חושבים להמשיך בדרכנו עד להשגת מטרתנו. כתבו לנו מה חדש אצלכם. מפולין שלחתי לכם הרבה מכתבים ולא קיבלתי מכם שום תשובה.
בשבוע שעבר ביקרתי בווינה ופגשתי שם את גיסי, (בעלה של אחותי חנה) והוא סיפר לי על כל מה שעבר. הוא היה במחנה קמיונקה וברח משם. במשך שנה הוא היה עם הפרטיזנים ביערות והוא גם סיפר על מחזות נוראים שהתרחשו שם. לאחרונה פגשתי אנשים מצ'ורטקוב ששיתפו פעולה עם הגסטפו. הם הוציאו אנשים מהבונקרים למוות. כך נהגו בן-ציון פרישלנדר והבן של אברהם יצחק וינטער. הם נשארו בחיים עם כל משפחתם ואי אפשר לעשות להם כלום היום. פרט לכך אין חדש. כתבו לי מה חדש אצלכם. היו בריאים ממני- ליפא. ד"ש מיוחד לכל המשפחה.
אוסף מכתבים זה הינו צד אחד בהתכתבות בין אנה באוור Anne Bauer, נערה גרמנייה שאלה מכתביה, לבין לוניה שטרנשוס נערה יהודייה מצ'ורטקוב, שהשיגה ניירות מזויפים והגיעה בזהות בדויה למחנה עבודה אגפא פבריק בוולפן ביטרפלד בגרמניה. שתיהן הגיעו לעבודה בנסיבות שונות מעולמות שונים. לוניה היהודייה, נמלטה מאימת האקציות בצ'ורטקוב ואנה הגרמנייה, גויסה לעבודה למען הרייך. השתיים התיידדו וקשר נפשי מיוחד במינו נרקם בין השתיים. כשהן הוזהרו ונאסר עליהן לדבר הן השאירו זו לזו פתקאות ומכתבים מלאי אהבה ויופי, למרות הסכנה והאזהרות והאיומים והאיסור המוחלט על קיומו של קשר זה. מקצת המכתבים המובאים כאן הם דוגמא, אמנם חריגה, שגם בשעות הזוועה השתמרה הרוח האנושית החמלה והאהבה. הקשר בין אנה באוור למי שהפכה בישראל ליהודית שיפריס נשמר גם אחרי המלחמה.
