תנועת החלוץ החלה פעילותה בעקבות  ההתעוררות הלאומית בין עמי אירופה. בעקבות מהפכות  1848-1849 המכונות "אביב העמים", נוסדו באירופה תנועות לאומיות ששאפו להביא לידי ביטוי את מאווייהם הפוליטיים והמדיניים.   התעוררות לאומית זו טלטלה גם את העם היהודי הפזור בתפוצות. הרב אלקלעי והרב קאלישר היו הראשונים לעורר בדבריהם את הקהילות היהודיות לרעיון שיבת ציון. זו הייתה תחילתה של התנועה הציונית.

על מצבתו של הלל הויזנר בבית הקברות הישן בטבריה חקוקה הכתובת:
" פ"נ הלל בן שלמה הויזנר, ממייסדי כפר חיטים, נולד בצ'ורטקוב שנת תר"כ,
נפטר בחיטים ח' טבת תרפ"ו, הקדיש את כל חייו לבניין המולדת ובעמדו
בעבודת הגשמת רעיונו נלקח מאתנו. תנצבה ".
כמה שורות הלאה בבית הקברות נמצאת מצבת בנו תיאודור הרצל הויזנר.
בין שתי מצבות אלו נמצא סיפורו של הלל הויזנר "אבי החלוצים", אותו אביא בשם מספרו:
מ.זילברג מתוך ספר צ'ורטקוב.

בית הספר העברי בצ'ורטקוב החל את צעדיו הראשונים ב- 1904, בהשראתו של הרב שפירא שכיהן כרב העיר מ-  1860 ובהשפעת שני יהודים' שברחו מרוסיה והיגיעו לצ'ורטקוב, החלו בארגון קורסים מרוכזים ללימוד השפה העברית.
הרב שפירא היגיע לצ'ורטקוב בסיום לימודיו בלבוב, שהושפעו מתיאוריות פדגוגיות ושיטות לימוד מהפכניות שמקורם בפריז וברלין. הוא סלד מדרכי ההוראה המקובלים ב"חדר" ובתלמודי התורה  ויצר את המושג "חדר מתוקן". כך נקרא בית הספר העברי בצ'ורטקוב בתחילת דרכו. הוא שאף להרחיב את אופקיו וכישוריו של התלמיד היהודי. הוא תמך בלימודי מקצוע ומלאכות שונות במטרה לעודד את השתלבותו של הצעיר היהודי בסביבתו, ברוח תנועת ההשכלה והאמנציפציה שרווחו באירופה.
ההתעוררות הלאומית באירופה ובקרב הוגי דעות יהודיים הביאה למהפכה בחינוך הנוער היהודי גם בצ'ורטקוב והחלו ללמד עברית כשפת ההוראה בבית הספר.  בשנת 1906 התקיימה ועידת ייסוד של ארגון המורים העבריים בקיסרות האוסטרית ובה השתתף נציג מצ'ורטקוב.
המנהלים  שקמו לבית הספר היו יעקב פרוסט ב-  1913  ואחריו ניהל מנחם מנדל מרגוליס (מרגליות) שהמשיך ופעל ברוח ההתעוררות הלאומית הציונית.
לבית הספר העברי הגיעו ללמוד אחר הצהריים, לאחר שעות הלימוד בבית הספר העממי והגימנסיה. בכל כיתה היו 8-10 תלמידים.  בית הספר העברי שהקנה לתלמידיו את השפה העברית, יצר בכך זיקה הדוקה לארץ ישראל ותרם רבות להשתלבות הנוער בתנועות החלוציות. הצעירים בצ'ורטקוב כתבו קראו ודברו עברית. בשנות העשרים והשלושים עברית נשמעה בפי הצעירים היהודים, בכל פינה בעיר. עדות לכך ניתן לראות במכתבים הכתובים עברית, שנשלחו מצ'ורטקוב לבני המשפחה שנסעו לפלסטינה.
בית הספר נבנה במתחם משולש שבין נהר הסרט לבין רחוב נוסה.
במשולש הזה היו שני מבנים. האחד בית הקולנוע והשני בית העם.  בבית העם התקיים בית הספר העברי ומצדו האחר של אותו מבנה היה בית היתומים.  בימי שבת וחגים הפכו את אחד מחדרי בלימוד לבית כנסת מאולתר, והמגיעים אליו היו בדרך כלל מקרב האינטליגנציה בצ'ורטקוב ובעלי זיקה ציונית.  היהודים "החרדים" המשיכו לשלוח את ילדיהם לחדר ולתלמוד תורה.

כאשר ביקש ד"ר בנימין זאב הרצל לעשות נפשות לרעיון "מדינת היהודים" שלו בשלהי המאה הקודמת, חפץ לזכות בחוות דעת חיובית לתכניתו גם מפי גדולי היהדות שבדור. וכפי ששמעתי ממקור מהיימן, שלח שליח מיוחד אל הצדיק רבי דוד משה פרידמן, הרבי הראשון בטשורטקוב(1) כדי להציע לפניו את פרטי הענין ולקרב את לבו אליו. מפני מה פנה הרצל דווקא אל הרבי מטשורטקוב? משום שהוא היה אז היחיד מבין ששת בניו של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שנותר בחיים- ואף הוא היה אז בן שבעים שנה-והשפעתו הייתה מרובה בעולם החסידות במזרח אירופה.