מכתב ששלחה דורה דול לאחיה ודרשה נקמה

26.12.1942
קשה מאד לכתוב במצב זה כשיש הרגשה שכל יום אני עלולה לקפח את חיי על ידי הרוצחים הגרמנים.
אני הולכת למות בהכרה שאתם, אחי היקרים, ניצלתם מגורלי המר, ויתכן שכל מה שסבלתי כאן, סבלתי עבורכם גם כן.
זכרו אחרי המלחמה לנקום את מות אחותכם שלא זכתה בחייה להתראות אתכם.
אביכם מת באופן טבעי בטלוסטה, ב- 28 מר-חשון 1942.
את המכתב הזה ישלח לכם ידידי אשר למזלו נשאר בחיים.
תבואו ותמכרו את שדותיכם.
היו אושרים ואל תשכחו את זו שנגזר עליה למות בהיותה בת תשע עשרה.
דבורה