שמואל להיס נולד בצ'ורטקוב שבפולין (כיום באוקראינה) בשנת 1926, למשפחת ליאה'ס. הוא עלה עם הוריו לארץ בשנת 1933. המשפחה התיישבה בחיפה, ולהיס למד בבית הספר "נצח ישראל" בעיר. מאוחר יותר התגייס ל"הגנה". הוא השתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל, ולחם בשורת קרבות ומבצעים — בין היתר בהגנה על חיפה, שבמסגרתה קיבל פקודה "לנקות את השטח מערבים". בכתבה שפורסמה ב-14.3.2019, בעיתון הארץ גוללים את אחת הפרשיות העגומות והכואבות בדרך לעצמאותינו.
אני משתפת אתכם בכתבה זו על שמואל ליאס בגלל שורשיו.
דודו, מוניש ליאס היה מוזיקאי מחונן והחזן המפורסם של בית הכנסת הגדול העיר. "קולו של מוניש היה חזק, עמוק ועגול. כשהיה שר עם המקהלה היה קולו שקול כנגד כולם יחד". "צליל קולו היה מצלצל ונשמע מתוך בית הכנסת העירוני ומתפשט ונמשך עד הרחובות והסמטאות הסמוכות. בבית הכנסת הגדול היה הרבי , היה קולו נישא עד רחבי הגן".
"סובבתי את ראשי וראיתי את המורה לעברית זלמן שכטר, שעמד במעבר בית הכנסת בין רבים שבאו מבתי כנסת אחרים, לשמוע את החזן הנפלא הזה, ודמעות זולגות על לחייו מרוב התרגשות…" נכתב בספר צ'ורטקוב.
מספרים על "יצירות מוזיקאליות רבות שכתב, מאות ניגונים חסידיים, נוסחאות שונות לתפילות ולזמירות לשבת ולחגים, תפילות לימים הנוראים, יצירות למקהלה ותזמורת לפרקי תהילים…"
סופו של מוניש חזן היה אכזרי. מוניש ליאס ואשתו סוניה נרצחו בשואה אך, השפעתו על דור הורינו וסבינו הייתה רבה וסיפורים רבים על שירתו שמענו בבתינו.
רגשות חסד אלו, למוניש ליאס החזן של צ'ורטקוב, הביא אותי לשתף אתכם בכתבה זו, למרות הסתייגותי ממעשיו המוזכרים בכתבה.
נושא "טוהר הנשק" נשאר על סדר היום הלאומי, כאז כן היום.
תודה רבה לנלי סגל ששלחה לי את הכתבה, שפורסמה בעיתון הארץ 14.3.2019
לינק לכתבה:
https://www.haaretz.co.il/magazine/obit/1.7022098