הניצולה פרידה גייזלר לבית לבהרט
כתבו בנותיה: אתי חצקלביץ וזהבה פלניצקי
מונצה אוהרינסקה זכתה באות חסידת אומות העולם על שהעניקה לאמנו פרידה גייזלר לבית לבהרט, נערה בת 16(?), מחסה בביתה הדל במשך ששה חודשים (מאוגוסט 1943 עד מרץ 1944) כשכל דלתות העולם הלכו וסגרו על חייה. אחד מתושבי המקום שבביתו כבר הסתתרו בני משפחתה המורחבת של פרידה, הבטיח לבוא ולהסתיר גם את אמה ואחותה.
אך במקום זאת הגיע עם חבורת מרצחים וחיסל את המשפחה. אמי הצליחה להימלט מהרוצחים. נשארה לבד מחפשת מקום מסתור. היא פנתה לינק , (גוי אותו הכירה בעבר) ובקשה עזרה. ינק לא יכול היה להסתיר את אמא כי אשתו השתוללה מחמת זעם וסירבה להסתירה.
בלית ברירה לקח ינק את אמא, שלובי זרוע הם צעדו ברחובות סקלה, לעבר ביתה של אחותו מונצ'ה, שגרה בסמוך לבית הקברות בעיירה.
מונצ'ה, רווקה בת ארבעים ניאותה להסתיר את אמא. היא קבלה אותה בדברי נועם ורוגע והבטיחה שלא יעונה לה כל רע. וכך היה. אמא הייתה סגורה בחדר קטן כשאסור לה לצאת ממנו, מפני הסבתא הזקנה שהתגוררה במטבח.
ביתה של מונצה היה דל, כל רכושה היה עז וחמש תרנגולות ועם פת לחמה הדל הייתה מתחלקת עם אמא. היא דאגה למים, לרחצה ולמיטה נקייה. מונצה אהבה את אמנו כאהבת אם. בערבים, הייתה נכנסת לחדר בו הסתתרה אמנו והן היו מספרות זו לזו על משפחתם וחייהן לפני המלחמה.
גם כשהסבתא גילתה את דבר קיומה של נערה יהודיה (אמנו) בביתם ודרשה בצעקות רמות ובתוקף "סלקי את היהודייה מהבית" מונצה לא ויתרה ודיברה על ישו המיטיב עם הנרדפים ומסכנים וכי יש לקיים את צוואתו.
לילה אחד, בעוד מונצה ואמא יושבות ומפטפטות בלחש, סיפרה לה מונצה על חלום שחלמה: והנה משפחה יהודית מתדפקת על דלתה. מה לעשות? האם לקבלם? היא שאלה. אמא אמרה: "בוודאי". למחרת שוב סיפרה מונצה את אותו חלום.
נורות חשד נדלקו אצל אמא.
ואכן, כעבור ימים אחדים, מונצה סיפרה שבעלית הגג מסתתרת בחורה בת 16 שנורתה בעינה ואפה. היא הובלה בעגלת המתים לבית העלמין. כאשר הושלכו הגוויות בערימה והעגלה נסעה להביא גוויות נוספות, התאוששה הנערה, זחלה בין המצבות והסתתרה שם. עם רדת הלילה, היגיעה לביתה של גב' מונצ'ה אוהרינסקה, כשהיא שותתת דם ועיוורת בעין אחת.
"מה הייתי צריכה לעשות?" שאלה מונצה.
"אספתי אותה, העליתי אותה לעלית הגג וטיפלתי בפצעיה. היא שם כבר יותר משלושה חדשים"…
על כך שהצילה את חיי אמנו והרעיפה עליה חום ואהבה בימים קשים כל כך תוך סכנת חייה, וגם את חייה של נערה נוספת –
קיבלה מונצה אורינסקה חסידת אומות עולם. אנחנו בנותיה של פרידה גייזלר ממשיכות להוקיר תודה ולשמור על קשר עם בני משפחתה של מונצה.