מדריך לחוקר ולמטייל

בית הכנסת הגדול "השיל" / "The Big Synagogue "The Shill

בית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב CHORTKIV
בית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב CHORTKIV

בית הכנסת הגדול במרכז העיר צ'ורטקוב המכונה "השיל" בית הכנסת בצ'ורטקוב המכונה "הגדול", הוא אחד המבנים העתיקים שבעיר. נבנה תחילה מעץ, ככל הנראה עם תחילת התיישבות יהודים בצ'ורטקוב במאה החמש עשרה. עד אמצע המאה ה-18 שימש כנראה בית תפילה יחידי בצ'ורטקוב. המקום נקרא לאחר מכן בית המדרש של ר' הירשל, שעליו יסופר בהמשך. ישנם חילוקי דעות לגבי מועד בנייתו של בית הכנסת כפי שאנו מכירים. א. ליטוין בספרו "נשמות יהודיות" טוען שבית הכנסת נבנה בתקופת השליט הפולני יאן סובייסקי (1670). יאן סובייסקי נטה חסד ליהודים ופטר אותם מתשלום מיסים כדי לתמוך בשיקום הקהילה. סובייסקי אף אישר את כל הזכויות שהיו ליהודים תחת שלטון המלכים הקודמים.
ואילו הסופר הגרמני יליד צ'ורטקוב אמיל פרנצוז כותב שבית הכנסת הוקם עוד בימי הביניים ונקרא בפי הגויים "מבצר היהודים".
לעומתם, ד"ר אפרים זוננשיין, בספרו  מ-1938 "פרקים מתולדות היהודים בטשורטקוב" ושהייתה לו גישה לפנקסי הקהילה העתיקים (שנעלמו בשואה), העלה מתוכם תאריכים ונתונים אחרים הקשורים בתהליך הקמתו של בית הכנסת:
בשנת 1753 החלה בניית בית הכנסת במבנה אבן, כפי שהוא נראה היום, בעזרת מימונו ותמיכתו של ר' מאיר כ"ץ.
בניית בית הכנסת ערכה מספר רב של שנים בגלל מחסור במימון. נעשו מאמצים רבים וממושכים למצוא מקורות כספיים להשלמתו. ואכן, כשהושלמה בניית בית הכנסתו נקבעה מזוזה בתאריך: 1770.
בשנת 1778 הושלמה בניית הגג והתקרה וכן המדרגות לעזרת הנשים. המדרגות לעזרת הנשים היו חופשיות בלי מבנה ותמיכה סביבן. וחומת בית הכנסת הייתה ללא סיוד.
בשנת 48 -1847 הושכר בנין בית הכנסת לטובת הצבא האוסטרי ומהרווחים נבנתה כיפת בית הכנסת. (גג היה אך לא כיפה).
בשנת 1899 נאסף כסף "בשביל גמר הבניין ואז נתנו לבית הכנסת גם כלפי חוץ אותה הצורה שיש לו היום". (זוננשיין עמ' 48).
בקיר המערבי בעזרת הנשים נכתב: "תרנ"ט" וליד "בונה ירושלים".
בקיר המזרחי היה כתוב: "נתחדש פארה בשנת תרנ"ט" (המילה תרנ"ט נמחקה עם הזמן) (ד"ר אפריים זוננשיין.
בשנת 1921 נעשה שיפוץ גדול אשר שינה במידה ניכרת את מראהו של בית הכנסת.

בבית הכנסת היו כלי קודש: מנורה בעלת תשעה קנים, כוס כסף, קופת צדקה מנחושת.
את מראהו של בית הכנסת מבפנים מתאר צבי בן ציון בספר צ'ורטקוב:
"הכניסה לבית הכנסת הגדול הייתה מצד צפון, מהמגרש שנמצא בינו לבין בית המדרש. תחילה ירדו ל"פוליש" ולאחר מכן פנו שמאלה וכשירדו בכמה מדרגות נכנסו להיכל. הקירות והקימורים שתמכו בתקרה היו גדושים ציורים אמנותיים ולסרוגין גם תפילות. מהציורים זכור לי: "גיבור כארי", "רץ כצבי", "עז כנמר", ו"קל כנשר" אשר מילאו את ארבעת הפינות של ההיכל, וכמו כן היו שם ציורים "שער יפו בירושליים", "הכותל המערבי", "כרם היה לידידי", ו-"קבר רחל". על הקיר המערבי צויירו שתי תמונות במסגרות לזכר קרבנות הפוגרומים.
זכורני שהיו מצויירות התפילות: "אבינו מלכנו" "ויהי בנסוע אהרון", "ספירת העומר", "מזמור שיר ליום השבת" ועוד. עובדה שניתן היה בבית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב להתפלל חלק ניכר מהתפילות על ידי קריאתן מציורי-הקיר.
בחלונות שפנו לצד מזרח היו ויטראז'ים ועל הקימורים שתמכו בתקרה היו מצוירים המזלות. "הבימה" הייתה גבוהה מהרצפה כמטר בערך והייתה מגודרת בגדר ברזל עם פיתוחים אמנותיים. בגדר היו שני שערים דרכם היו עולים ויורדים, אחד מצד דרום ושני מצד צפון גם סביב ארון הקודש הייתה גדר ועלו אליו במדרגות. ארון קודש נוסף נמצא בקיר המערבי ושם היו שמורים ספרי התורה שהיו טעונים בדיקה. התיבה עמדה בשקע שעומקו טפח כדי לקיים: "ממעמקים קראתי ה' ".
רצפת בית הכנסת עשויה מלוחות אבן חול.
עזרת הנשים נמצאה מעל ל" פוליש" ומעל לאולם הצדדי הקטן וגם היא הייתה מקושטת בציורים.
תקרת בית הכנסת הייתה צבועה בצבע תכלת וממנה השתלשלו שרשראות עליהן היו תלויות מנורות נחושת ופליז עתיקות יומין שבחלקן עובדו ושמשו כנברשות חשמל. מעל לעמוד התפילה עמדה מנורה בעלת תשעה קנים (תיאור המנורה וכן תיאור הכלים העתיקים מובאים בספרו של הרב זוננשיין).
בפרוזדור עמד כיור נחושת עתיק אשר שימש את מתפללי בית הכנסת עד פרוץ השואה. הכניסה לאולם הצדדי נמצא מצד ימין של הפרוזדור והכניסה לעזרת הנשים בדלת מיוחדת מבחוץ.
(המשך התיאור בספר צ'ורטקוב עמוד 170).
מסוף המאה התשע עשרה- תחילת העשרים ועד חיסולה של הקהילה, בית הכנסת שימש כמקום תפילה עירוני ביום חול ובחג. מקום שריכז אליו את כל יהודי העיר על אמונותיהם ודעותיהם.  בית הכנסת שימש גם כמקום מפגש לאספות, לישיבות, להרצאות, לדרשות ולקונצרטים של מוזיקה דתית ולמקהלתו המפורסמת של החזן מוניש, שרבים היו מגיעים במיוחד להאזין לשירתו.
בחגים הלאומיים של פולין היו מתכנסים בבית הכנסת לתפילות בהשתתפותם של נציגי השלטון האזרחי וקציני צבא פולני.
בית כנסת זה פתח שעריו, בניגוד לבתי כנסת אחרים בעיר, גם לחילונים ולמתבוללים, שהיו מגיעים אליו בימים הנוראים.
יהודית שיפריס (לוניה שטרנשוס) ונתן טרגר זכרו את מורה הדת, פרופסור שאדר מהגימנסיה, שבזמן, שהמורים הפולנים הרביצו בתלמידיהם נושאי דת, בחגים דתיים או לאומיים, היה שאדר לוקח את תלמידיו היהודיים אל בית הכנסת הגדול. היה מספר להם על חגי ישראל , על ארץ ישראל ולמדו שירי גאולה. כך כתב נתן טרגר בזכרונותיו:
"בזמן החגים הרשמיים היינו מסתדרים לפני הכתות והלכנו כמו במצעד צבאי: נוצרים לכנסיה ותלמידים יהודיים לבית הכנסת הגדול שם ניהל ד"ר שאדר את התפילה, נאם נאום חגיגי אקטואלי ואחריו שיחרר אותנו הבייתה. בבית הכנסת הייתה לנו הזדמנות להפגש עם החברים מהכתות האחרו, ומבתי הספר האחרים. פה ארגנו את עניניינו החברתיים כמו משחק כדור-רגל או תכנון טיול מחוץ לעיר, ובכתות הגבוהות יותר ערב ריקודים".
יהודית שיפריס מספרת:
שאדר, איש נמוך קומה וגיבן, היה המנטור והמורה לדת שלנו, היהודים. בכל החגים הפולניים כשהילדים הלכו לכנסייה, שאדר היה מוביל אותנו אל בית הכנסת שלנו בעיר.  הוא לימד אותנו שירי קודש כמו: "אדון עולם" והסביר לנו על החגים והמסורת היהודית.

כיום בית הכנסת עומד בחורבנו. סימני הזמן ומעשה ידי אדם נותנים בו אותותיו. הלוואי ונוכל לשפץ ולשמור על נכס תרבותי זה השייך לקהילתנו ומקפל בתוכו חיי קהילה עשירים ותוססים.

גשר המחבר בין צ'ורטקוב לווגננקה

הגשר נבנה בתקופת שלטון משפחת הגרף פוטוצקי. ה גשר קישר את העיר עם הפרבר ווגננקה, שהיה עד אז ישוב נפרד. מאז המאה העשרים, ווגננקה, היא חלק בלתי נפרד מהעיר.  בשנת 1930 נהרס הגשר בשל החורף הקשה הקור והקרח העבה שהתפוצץ לחתיכות שהחלו לזוז ובעקבותם הגשר. הגשר נבנה מחדש.

1923 גשר לגורנה ווגננקה
1923 גשר לגורנה ווגננקה
גשר לגורנה ווגננקה (2)
גשר לגורנה ווגננקה (2)
גשר לגורנה ווגננקה Czortkow
גשר לגורנה ווגננקה Czortkow

מקורות מידע

הנחיות: בדף זה תמצאו הפניות למקורות מידע על העיר צ'ורטקוב. חלק ממקורות המידע הם מסורתיים כמו חוברות וספרים וחלק מקורות מידע אינטרנטיים. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאלו האחרונים, בהם ייחשף בפניכם אוצר מסמכים שלא היה זמין עד כה.
לאחרונה, נפתחו לציבור הרחב ארכיונים ברחבי פולין, אוקראינה, גרמניה וארצות הברית . קבוצות מתנדבים סרקו ועדיין סורקים את המסמכים ומעלים אותם לאינטרנט. כך, הם הופכים להיות זמינים לכל אחד מכם. ניתן למצוא באותם אתרים  תיעוד של לידות, נישואין, פטירות, תשלום מסים, רשימות תלמידים, רשימות בעלי מקצוע, מפות עירוניות  וחלוקה לשטחים. בכנס גניאולוגיה יהודית, שהתקיים בוורשה 2018, נחשף הציבור בצורה פומבית להיצע המידע האינטרנטי העומד היום לרשות כל מי שמחפש מידע על שורשי משפחתו. בדף זה אני מפנה את המתעניינים לכתובות האינטרנט של הארכיונים. כל אחד יחפש באותו אתר, על פי שם משפחתו ושם העיר או המחוז.
כמה נקודות לתשומת לבכם:
צ'ורטקוב עברה מכובש אחד לאחר ובנוסף לכך משפחותינו נדדו מעיירה קטנה או כפר לעיר גדולה יותר, במיוחד, במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה. חלק מהמסמכים שתחפשו, שייכים לתקופה האוסטרו-הונגרית וככל הנראה נמצאים בארכיונים בפולין וחלק מהמסמכים נמצאים בארכיונים באוקראינה. מומלץ לחפש בכמה ארכיונים. לעתים, עיר הייתה תחת מחוז זה ואחר כך אחר. עליכם לבדוק באיזה מחוז ולפיכך באיזה ארכיון יהיה המידע. אמנם, המגמה הרווחת היא שיתוף פעולה בין הארכיונים כך, שביד ושם, למשל, יהיה מידע מארכיונים בפולין, גרמניה אוקראינה וארצות הברית אולם עדיין כדאי לחפש בכמה ארכיונים. אין ספק שהמגמה ברורה והמידע הופך זמין יותר ויותר. כל יום "עולים לאוויר" עוד ועוד מסמכים ועלינו להמשיך ולעקוב אחרי אותם אתרים ארכיוניים. פעולת החיפוש באינטרנט אינה קלה, נדרשת סבלנות והתמדה אך מובטחת גם שמחת ההפתעה עם גילויו של כל מסמך. בהצלחה. (מירי גרשוני שיפריס)

ספרים כללי:

"חוברת לזכר צ'ורטקוב" בהוצאת ארגון יוצאי צ'ורטקוב בישראל
"ספר יזכור לזכר קדושי צ'ורטקוב" הוצאת ארגון יוצאי צ'ורטקוב בעריכת אוסטרידן
ספרי יזכור בפורמט PDF-  ניתן לקריאה ולהורדה למחשב בחינם והזמנת גרסה מודפסת במשלוח הבייתה, (בתשלום) בלינק:
https://www.yiddishbookcenter.org/collections/yizkor-books/city-or-town
"תרגום פרקים מספר צ'ורטקוב מאידיש לעברית" מאת אסתר וינשלבוים
"קולות מהיער השחור" מאת מרטה גורן

ספרים אישיים:
"מחוץ לקופסת הנעליים" מאת ירון רשף.  לינק לאתר רכישת הספר  http://www.amazon.com/dp/B00ONT6N0A
"בת כזו רצינו" מאת נעמי מורגנשטרן
פעמיים שואה מאת פנינה קאופמן בלום
"הלב המאובן" מאת משה שווארץ
"יומנה של גרטה הולנדר" גרטה הולנדר
"לי נקם ושילם" מאת יוסף פרידמן (מירסקי)
"זיכרון פרטי" מאת נתן טרגר
"שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות" מאת מרטה גורן

אתרי אינטרנט לחיפוש שורשים:
קובץ PDF של ספר צ'ורטקוב באתר הסיפריה הלאומית בניו יורק:   http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1864
מאגר תעודות לידה נישואים ופטירה .www.jewishgen.org   או    JRI POLAND
ארכיון פולני   IPN             https://ipn.gov.pl/en
יד ושם מאגר השמות    www.yadvashem.org
מאגר נתונים בפולין בנושא יודאיקה: http://judaika.polin.pl/dmuseion
מרכז מחקר במוזיאון יהדות פולין לשאלות: resourcecenter@polin. pl
אתר השטאטל    https://sztetl.org.pl/he
אתר האוניברסיטה העברית     www.sites.huji.ac.il/archives
רשימות המורמונים
גשר גליציה   www.geshergalicia.org
ארכיון הצבא הפולני    https://wbh.wp.mil.pl/pl
ארכיון המלחמה והצבא האוסטרו הונגרי      https://www.statearchives.gv.at/krieg
אתר חברה קדישא    www.itim.org.il
144 של בזק
אתר הנופלים של צה"ל   www.izkor.gov.il

דוחות בתי הספר מפולין וגליציה.   genealogyindexer https://genealogyindexer.org/school
בתי הספר הגבוהים פרטו מדי שנה את פעילותם. בדוחות פרטים על: המקצועות הנלמדים והפרטים האישיים של המורים; רשימת מצטיינים בלימודים ופרטיהם האישיים; דוח רופא בית הספר; שמות חברי קבוצת הצופים ופרטיהם האישיים; החברים בחוג ה"צלב האדום" ופרטיהם; חסכונות התלמידים בקופת עזר הדדית ופרטיהם; סטטיסטיקה לגבי התלמידים ודתם על פי תחומי לימוד; סטטיסטיקה לגבי מקצועות הורי התלמידים; פירוט של הזכאים לתעודות בגרות כולל כתובותיהם ודתם; נושאי עבודות תיזה של התלמידים ופרטי התלמידים; רשימת כלל התלמידים.
תודה ל Logan Kleinwaks ולאלי בראונר, שמשתף בידע הרב שלו על מקורות מידע.

 מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה   http://www.jwmww2.org

אתר חיפוש שורשי המשפחה:   https://www.familysearch.org/search/collection/1202535

אוסף של כ4 מליון רישומים גרמניים, של אסירים ורשימות משלוחים תוך חלוקה למחנות ריכוז והשמדה, שנתפסו לאחר המלחמה והועברו לארה"ב:
1.   https://www.jewishgen.org/InfoFiles/CapturedGermanRecords.html
2.  https://www.ushmm.org/online/hsv/source_view.php?SourceId=33026
uide to the Displaced Persons Camps and Centers Photograph Collection
http://digifindingaids.cjh.org/?pID=2262096#serI    1920s-1959  and Centers Photograph Collection

 ארכיונים:

ארכיון פולני בווארשה

 

 

מקומות מיוחדים לבקר בהם Places to visit

תם אור שחר, נכדתו של בנימין שטוק, יומן מסע שורשים לצ'ורטקוב יולי 2019

19.7.2019 יום שבת, יום ראשון למסע

שבת בלילה. אני נוסעת לבד לכיוון חיפה כדי להצטרף לקבוצה בחיפה. ארזתי מזוודת טרולי קטנה. עוסקת בשאלה מה אני צריכה לקחת איתי, ומרגישה קצת כמו היהודים שעזבו את בתיהם וחשבו מה לקחת איתן. אני לחוצה. נוסעת לבדי עם קבוצה של אנשים שאני לא ממש מכירה. כשקיבלתי ממירי, מנהלת אתר האינטרנט של זיכרון צ'ורטקוב, מייל ובו כמה שורות: "מתארגנת קבוצה לנסיעה משותפת לצ'ורטקוב…" ההזדמנות נשמעה לי מדהימה. כשכתבתי את סיפור החיים של סבי בנימין שטוק מצ'ורטקוב מעולם לא חשבתי שאצליח להגיע לשם. לכן גם לא שאלתי אותו על הכתובת של הבית שלו. מזל שאמא של מירי ידעה להסביר היכן היה ביתו. אחרי התייעצות קלה עם בן זוגי (המהמם שיחייה), הכרזתי: "אני נוסעת לצ'ורטקוב!" שאלתי את בני משפחתי המורחבת אם מישהו רוצה להצטרף, אבל אף אחד לא רצה.

מדריך טיולים לצ'ורטקוב והסביבה – ויקטור ידינאק ukraineguideviktor@gmail.com tel +380976285425 Viktor Yedynak Ukraineguide

המלצות חמות מאד מקבוצה של 19 צ'ורטקובאים שחזרו ביולי 2019 מביקור של 5 ימים בצ'ורטקוב ובסביבה.
המלצה חמה מיסמינה גולדשטיין שעשתה סיבוב של שעתיים בעיר.
המלצה חמה מסוניה ציפליק ואחותה שעשו סיבוב כמה ימים בצ'ורטקוב ועיירות בסביבה.
ועוד…
פרטי הנוסעים והממליצים אצל מירי גרשוני- 0528575907

המלצה חמה מחברנו ירון רשף:
"בשבוע האחרון של אוגוסט 2013 ביקרתי במשך שבעה ימים בצ'ורטקוב. נסעתי לבד אבל לא הרגשתי לרגע בודד. למזלי הגדול מצאתי את ויקטור.
ויקטור מדריך תיירים בעל רכב פרטי, הוא יליד צ'ורטקוב המתגורר גם בטרנופול וגם בצ'ורטקוב בה הוא משפץ את ביתו. ויקטור בן 41 ואשתו טניה בת 34. שניהם דוברי אנגלית טובה לאחר שהתגוררו כ-10 שנים באירלנד.
היכרות וחברות אמיתית התפתחה ביני לבין ויקטור ומשפחתו פתחה לי את דלתות שני הבתים, שבהם התגוררו הורי אבי והורי אמי בצ'ורטקוב (משפחות קרמר ופינקלמן).

בתי יהודים

רינה גבעון לבית שניטליך – יומן מסע לצ'ורטקוב 2008

כתבה רינה גבעון לבית שניטליך 2008

ב- 15.6.2008 
יצאתי למסע זה, לראות איפה נולדה אימי ואיפה עברו עליה ימי נעוריה.
חתונה נישואים אוסף משפחת שניטליך צ'ורטקוב Chortkow wedding
אוסף משפחת שניטליך אלרואי


אימי, פרומה אלרואי לבית שניטליך, נולדה בצ'ורטקוב ועלתה לישראל בשנת 1933. חלוצה אמיתית, שבאה לבנות ולהבנות, כשהיא משאירה את חייה הקודמים מאחור ולנו – בנותיה, ספרה מעט מאד. במחקר שערכתי כחודש לפני הנסיעה, גיליתי את שם הרחוב ומספר הבית שבו נולדה ."מיובה 6". שם הרחוב שונה והוא כתוב על הבית .

ניגשתי ל"דפי העד" שביד- ושם ומצאתי את שם אחיה אברהם, אשתו אנדיזה, ובתם בת ה-6 ציפורה ואת אחותה רוזה, שנספו. אמא לא סיפרה עליהם כלל.
מכיוון, שנושא השואה מעסיק אותי, מיד התחברתי לרעיון הנסיעה לצ'ורטקוב ובלעתי כל מילה.

18.6.2008
בצידי הדרך לצ'ורטקוב יערות סבוכים, כפרים, ערוגות של ירקות ופירות, בארות מים ליד כל בית, ואני חושבת על פרטיזנים ויהודים מסתתרים בזמן המלחמה.
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (8)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (8)


ולפתע שלט- צ'ורטקוב- לשלט זה חיכיתי הרבה שנים!!!
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (1)
שלט כניסה לעיר צ'ורטקוב


ירדנו כל הקבוצה מהמכונית, רצנו אחוזי אמוק ומתחת השלט התחבקנו והצטלמנו.


נסענו למלון, שהכול היה חסר בו. הפכנו את העניין לנושא צחוקים.
האוכל, שהכרנו מבית הורינו, היה מעולה: ורניקס ,שמנת, לטקס.

19.6.2008
למחרת הצטרף אלינו סרגיי – מדריך עם נשק והתחלנו את סיורנו בעיר וסביבותיה.

עלינו ל"גורנה ווגננקה" ההר שממנו רואים את כל העיר, זה המקום אליו נסו יהודים, כדי להינצל בזמן האקציות, או לחפש מקום מסתור אצל הגויים עם חיסול הגטו.

לאורך נהר הסרט, שאימי ספרה עליו, הוקם הגטו. הילדים היהודים היו עומדים לידו וזורקים בגדים לילדים הפולנים ואלו מחזירים להם במזון.

הנה נהר הסרט שאמי ספרה, ושעליו שטה בסירה עם חברותיה בצעירותה.
הכול מתערבב.

אנחנו בסערת רגשות מאד גדולה. עומדים על צלע ההר, שממנו רואים את כל העיר ואת השבר הגאולוגי "הטשנקה" הקיר, מקום רומנטי לצעירים. אולי אמא הלכה לשם עם חבר?

תחנת אוטובוס מרכזית של העיר כמו בשנות ה-50 אצלנו .

רחוב ראשי אזור תחנת האוטובוסים
רחוב ראשי אזור תחנת האוטובוסים

בית כנסת של הרבי מצ'ורטקוב. הוא משמש עכשיו בית ספר לאומנויות לילדי העיר.

בית הכנסת של חסידי האדמור פרידמן synagogue Czortkowן
בית הכנסת של חסידי האדמו"ר פרידמן

אנחנו עומדים במתחם ה"ארמון" של האדמו"ר פרידמן. פה בחצר, שאנו עומדים, העזובה גדולה. כאן היה גן שושנים ענק, שאנשים טיילו בו. מירי סיפרה שבט"ו בשבט האדמו"ר פרידמן היה עורך שולחן ענק עם פירות הגן ומזמין את מאמיניו לסעודה ענקית. עוד סופר, כי ספר תורה מצ'ורטקוב היגיע לידי נינתו של האדמו"ר פרידמן וזו תרמה אותו לבית כנסת ברחלים לזכר ארז גרשטיין, שנפל בלבנון.

אנו הולכים ברחוב ג'לונה. זה הכביש, ששימש את ילדי העיר להחלקה בשלג או על הקרח.

הגענו לחצר בית הכלא. מרטה מספרת ש- 800 איש נרצחו כאן בתקופה, שבין נסיגת הרוסים לבין כניסת הנאצים לעיר. במקום זה התחילה שואת יהודי צ'ורטקוב.
בית הסוהר של צ'ורטקוב Chortkow Jail
כניסה לבית הסוהר בצ'ורטקוב

התעללות גדולה הייתה כאן. מכאן אבא של מרתה הובל והוצא להורג ביער השחור ביולי 1941.נרי מספרת שסבא שלה ודודה נרצחו כאן.
נרי מדליקה נר זיכרון.

ה"סוקול"- אולם תרבות שהורינו צפו בו בהצגות. הסתובבנו במבנה והצצנו לחדר התלבושות.

מרטה: "במרץ 42 ליד התיאטרון, מתחיל הגטו הגדול, הראשון. בעיר מתפרסמות מודעות, שעל היהודים לעבור להתגורר ברחובות מסוימים ולקחת חפצים חשובים. המוני יהודים הולכים לכיוון מה שיהיה הגטו של צ'ורטקוב. יש עדות מפי פולני שראה ולא פצה פה.

בניין הסוקול בית תרבות תיאטרון וספורט צ'ורטקוב Czortkow Sokol House of cultur and theater
בית תרבות- הסוקול

אנו רואים את הבית שמרטה, אמא שלה ושל מירי גרו בו בתקופת הגטו. זהו בית שנקרא בפי כל "בית סוקלסקי".

מגיעים לכנסיה הקתולית, בה התפללו התושבים הפולנים בעיר. זהו סמלה של העיר בעבר.

כנסיה קתולית הפולנית צ'ורטקוב Chortkow Polish Catholic Church
כנסיה קתולית

הבית עם המרפסת הצהובה ועם הקשתות. במקום הזה שליד הבזאר מתרחשות הסלקציות. מחזות זוועה התרחשו במקום. עדויות…

בזאאר חדש צ'ורטקוב New Bazzar Chortkow
הבזאר החדש

מי שיש לו רישיון עבודה –ניצל, לפחות זמנית. מכאן נשלחו היהודים ברכבות לבלזץ. מבלזץ נצלו רק שני אנשים. מי שניסה לברוח נורה ונהרג. בודדים הצליחו לקפוץ מהרכבות ולהינצל.


הולכים לכיוון רחוב קוליובה – אנחנו הולכים בדרך שהיהודים הלכו לרכבת המוות לבלזץ. הרגשה קשה. עוברים את הגשר על נהר הסרט. בחורף היו מחליקים על הנהר. בדרך, נעצרים ונכנסים לבית שהיה של אבא של מירי. בית יפה מאד.

בית שיפריס ברחוב קוליובה
בית שיפריס ברחוב קוליובה בצ'ורטקוב

מירי מספרת על משפחתה, מרגש אותי והדמעות כבר בדרך.

עוברים דרך כנסיה מהמאה ה-17.

כנסיה מעץ ברחוב קוליובה Chortkow
כנסיית "העליה לשמיים" 1717

תחנת הרכבת בסוף רחוב קוליובה.

תחנת הרכבת צ'ורטקוב Czortkow Railway Station
תחנת הרכבת

אנחנו על הרציף, שממנו נשלחו למחנות המוות לפתע עוברת רכבת, צופרת,, וכל אחד עם מחשבותיו הקשות.

הולכים ברחוב נדז'צנה ומחפשים את הבית של בתיה.

בית רוטנשטרייך

מחפשים את בית משפחת גרוסר בוק.

מחפשים את בית אביה של זהבה ישעיהו מיצל. לא בדיוק מוצאים והאכזבה גדולה.

דני שמחפש מישהו לדבר, מוצא עובד במלון, שסבתו הסתירה יהודים וקבלה את אות חסידת אומות עולם. וכך נמצאת עוד ילידת העיר.

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (17)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (17)

מלון בריסטול ברינק-
קבלת שבת אנו עורכים במסעדה שהוריה של נרי נישאו בשנת 30.
שירה, ברכות, נחמד.

מלון בריסטול ברחוב רינק צ'ורטקוב Bristol Hotel Czortkow
מלון בריסטול

נכנסנו ליער והגענו אל בורות הירי. כאן נרצח אביה של מרטה. נכנסנו ליער והגענו אל בורות הירי.

יער צ'רני לס

לאחר המלחמה, מרטה פגשה את ד"ר שור- רופא, שהשתתף בוועדה הרוסית לתיעוד פשעי הנאצים, שפתחה את קברי האחים, שסיפר, שבדק את גופת אביה וראה שלא היה בו פצע ירייה. מת כנראה מחנק בבור המוות. הוא היכרו לפי החליפה החומה שלבש ומסמכים שהיו בכיסו.

ערכנו טכס ליד האנדרטה. הקראנו טקסטים.
דני הקריא "אל מלא רחמים" שהרטיט את לבנו.

טקס גילוי האנדרטה לזכר הנספים בצ'ורטקוב (2) CZORTKOW
טקס גילוי האנדרטה לזכר הנספים בצ'ורטקוב (2) CZORTKOW

20.6.2008
חוזרים לעיר והולכים לחפש את בית אימי. הייתה לי כתובת מדויקת. מרטה שאלה אם גרו כאן יהודים, ומיד שני אוקראינים אמרו שכן ושנסעו לישראל לפני המלחמה. לי זה הספיק, וכבר אני ליד הבית.

בית שניטליך

ישר צעקתי:"אימא הבטחתי לבוא ובאתי!!!" ולאחר מכן הקראתי מכתב שכתבתי בארץ לאימא שלי.

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (12)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (12)

צילמתי מכל הכיוונים. בכיתי, הראיתי לקבוצה תמונה של הורי כשהיו צעירים.

רינה גבעון לבית שניטליך בפתח בית משפחתה בצ'ורטקוב
רינה גבעון לבית שניטליך בפתח בית משפחתה בצ'ורטקוב

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (14)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (14)

רובם הזילו דמעות ודני אמר :"הפעם אלוהים איתך."


זה הדבר שלשמו יצאתי למסע הזה. הכול יצא ממני בדמעות, התרוקנתי לגמרי.


בית מס' 36 עם המרפסת היה שייך לאולקה שטרן דודה של גדעון חנס. בת הדודה ניצלה והיגרה לדרום אמריקה.

בית אולקה שטרן ומשפחת לנדאו
בית אולקה שטרן ומשפחת לנדאו

בית משפחת שטרנשוס וינטר


21.6.2008
נוסעים למחנות עבודה בעוטף צ'ורטקוב: מוחבקה, שבידובה, טלוסטה יז'ז'נה וליסובצ'ה.
יוצאים מחוץ לעיר לכפרים. הכול ירוק, חיות בית מסתובבות בחוץ. במקומות אלו הרגו האוקראינים את היהודים בעינויים לאחר שעבדו בחוות עד הסוף –  1943.

זהבה מספרת על דוד הנושה, שהתחבאה עם אחיה במחנה שבידובה, בעוד שאמם יצאה יום יום לעבודה קשה. בזמן  אחת האקציות הם נכנסו למחראה והסתתרו בה, כשהם מתכננים לקפוץ לחרא עם הגרמנים יפרצו פנימה ויגלו את המקום. הם הסתתרו וניצלו.

יז'זנה-
אנחנו בחווה של מש' שולץ. זו משפחה שעזבה את החווה ועברה לווארשה והם מציעים לאמא של מרטה עזרה כשהמצב יחמיר.

גברת צ'פלינסקה, מרטה ואדלה. אוסף מרטה גורן
גברת צ'פלינסקה, מרטה ואדלה. אוסף מרטה גורן

כשהמצב מחמיר ואימא של מרטה מבינה, שהיגיעה השעה, בתם של השולצים- לידקה מגיעה לצ'ורטקוב ולוקחת את מרטה לביתם בווארשה, תחת זהות בדויה, אצלם נשארה עד תום המלחמה.


זו כנסיה באולשקובצה. מכאן קרה הכומר לטבוח ביהודים.

ביערות ליד יז'זנה מתארגנות קבוצות פרטיזנים

צ'רבוני ברוד
מנזר קטן ומבודד שהסתיר ילדים יהודים. זה קורה מעט מאד.

בית הקברות בטלוסטה.

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (2)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (2)

אנו מוצאים את קברו של יעקב שוורץ, אביו של משה שוורץ שנורה על ידי אוקראיני חודש וחצי לפני סוף המלחמה. מניחים פרחים ומדליקים נר זיכרון.

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (16)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (16)

מחנה שבידובה:
לכאן הגיעו אנשים מצ'ורטקוב לעבודה. בחורף, כשלא הייתה עבודה, התרוקן המחנה. אותו הדבר במחנה מוחבקה.


מספר בנות הצליחו לחפור בור בשדה חיטה ושם הסתתרו. פעם בשבוע, אחת מהן, הייתה יוצאת בחשאי לאיזה בקתה של אישה, שנתנה להן קצת מזון.
יום אחד, הופיע קצין רוסי, שסיפר להן שהמלחמה תמה והבנות לא ידעו. הקצין לא האמין, שכך אפשר לחיות. נתן להן מזון והביא אותן לצ'ורטקוב- לחיים חדשים, הן שרדו. נערה, גיזה רז לבית גולדשטיין, חזרה לכפרה הולדתה בשם אולשקובצ'ה, שבו חיו כ-60 משפחות לפני המלחמה וכתבה יומן. היא ספרה, שאחרי הפוגרום שערכו האוקראינים לא מצאה בביתה דבר. משפחה אוקראינית חמדה את הכל.

הרעב השתלט עלינו ומכיוון שאין מסעדה, אנו עורכים פיקניק ביער.


גטו צ'ורטקוב מתחסל ב- 23.06.43  לאחר שהיהודים הכינו מזון והתחבאו, הם הצליחו להחזיק מעמד 10 ימי ם.הגרמנים פרצו לבית החולים ולקחו את הרופאים והמשפחות היהודיות שהסתתרו שם. אישה התנפלה על קצין וכמובן שירו בה מיד.

 


22.6.2008
בוצ'ץ. בית הקברות הקתולי
קברן פולני עוזר ומאפשר ליהודים להסתתר בתוך מבני קבורה, שבהם היו קוברים כמרים. הקברן עונה ע"י הגסטפו ולא פצה פה.

לקראת סוף המלחמה מגיעים הגרמנים, מגלים את המסתור. אם המשפחה מבקשת מבניה לברוח ולהשאירה, מכיוון שהיא חולה וזקנה. גיבורה אמיתית. בבוצץ אנו מבקרים במוזיאון עירוני, בו אגף לזכרו של חתן פרס נובל לספרות יליד העיר, ש"י עגנון.


בבוצץ, הצליחו להעביר ספרי קודש לכנסיות למשמר עבור כסף שישולם אחרי המלחמה. הניצולים העבירו את הספרים ליורוסלב ועד היום לא יודעים איפה הם. מרטה מבקשת שאולי משהו ינסה לחקור היכן הספרים.

בויצ'חובקה
לכאן הגיעו יהודים מכל האזור והתושבים עזרו להם כפי יכולתם השאירו דלתות פתוחות. כך ביקש הכומר המקומי ודרשתו השפיע על לבבות הכפריים.

כשחוסל גטו צ'ורטקוב יוצאת משפ' גריפל עם 2 בנות מהגטו. הם הגיעו לאיזה כפר נכנסו לבית ובקשו עזרה ומזון למספר ימים ואכן הסתירו אותם. היו הלשנות והם נאלצו להמשיך. ספרו על הכפר ששם מצילים יהודים.

פגשנו נשים זקנות שזוכרות את הסיפור.

חזרנו להסתובב בצ'ורטקוב. הזמק. מבצר עתיק שאחד משליטיו היה הגרף פוטוצקי. …..לכולנו אמרו לפעמים "את לא הבת של הגרף פוטוצקי לכן אין כסף לנעלים חדשות".

הבניין כאן היה בית ספר עממי לבנות. לא רחוק מכאן אומרים לי שהייתה פעם גימנסיה יהודית. הכול נהרס. אין זכר

בית העיריה

בית העירייה צ'ורטקוב Chortkow City Hall
בית העיריה

גימנסיה ממלכתית פולנית
עד שנת 36 למדו היהודים יחד עם הפולנים בגמנסיה סלובצקי. ב-1937 קבלו התלמידים היהודים הודעות, שנאסר עליהם ללמוד בגימנסיה העברית. הם מתארגנים, שוכרים מבנה. אבא של מרטה לימד לטינית. ועידה פולנית מגיעה ואומרת שאם יקימו מעבדות יכירו בבית הספר. כמובן, שמקימים  מעבדות ובית הספר מצליח, וגם הפולנים באים ללמוד בו.

גימנסיה פולנית בצ'ורטקוב Polish Gimnasium in Czortkow
גימנסיה פולנית

עוברים ליד בית אמי. אני נפרדת ממנו (מרגש אותי שוב).

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (13)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (13)

בפארק,שבכניסה לצ'ורטקוב ישנה אנדרטת הכמרים, בתקופת הדמדומים של 41 הרוסים נסוגו והגרמנים טרם נכנסו לעיר נרצחו 4 כמרים בכירים ע"י אנשי ה-א.נ.ק.וו.ד. את האירוע ראה מטאטא רחובות.

אנדרטה לזכר רצח הכמרים 1941 צ'ורטקוב Monument priest murder Czortkow 1941
אנדרטה לזכר רצח הכמרים 1941 צ'ורטקוב Monument priest murder Czortkow 1941

בית המרקחת שאימא של מרטה עבדה בו והחביאה את מרטה במרתפו. אני מנסה מידי פעם למצוא איזה דמעה בעייני מרטה ורק כאן בבית המרקחת אני רואה עיניים נוצצות. היא ספרה, איך נסעה ברכבת לוורשה, איך הסתגלה למשפחה, לילדים שם. אנחנו דמענו. מרתה בשם כולנו: מותר להזיל דמעה.

23.6.2008

 אנחנו נוסעים להיפרד מצ'ורטקוב ליד האנדרטה לנספים בשואה, שהוקמה ב-2005, על ידי הניצולים ובני הדור השני. כ-שמונים איש חזרו לצ'ורטקוב אחרי המלחמה. הם חזרו לחפש את בני משפחתם, שאולי נשארו בחיים ולחכות לחיילים שגויסו לצבא האדום שישובו.

טקס גילוי האנדרטה לזכר הנספים בצ'ורטקוב (7) CZORTKOW
טקס גילוי האנדרטה לזכר הנספים בצ'ורטקוב (7) CZORTKOW

כולם, במוקדם או במאוחר, עזבו את העיר דרך פולין, גרמניה, מחנות העקורים, בדרכם לישראל ולארה"ב. אף יהודי לא נשאר בצ'ורטקוב.

אנחנו נפרדים. פה אני מסיימת את היומן.

רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (19)
רינה גבעון במסע שורשים לצ'ורטקוב 2008 (19)

אני רינה גבעון בת פרומה אלרואי לבית שניטליך.

רשימת אתרים לבקר בצ'ורטקוב

מסלול 1: אנדרטה לנספים בשואה ביער צ'רני לס Monument to mass graves in the Tzarni Las ForestMonument to mass graves in the Tzarni Las Forest,   גשר סטרה צ'ורטקוב    , בית הכנסת של חסידות האדמור פרידמן Hasidic synagogue, חיפוש אחר שרידי הארמון מאחורי בית הכנסת, מצבת האדמור בבית העלמין העתיק מאחורי בית החולים ברחוב שפיטלנה (פיחוטה), בית החולים, מנזר דומיניקני Dominican Church of St. Stanislaus, בית הקברות הישן בעיר Old Jewish cemetery ,
תצפית מפארק שצ'נקה  Shzanska Park Panorama
בית משפט מחוזי Historic District Court  44 Bandera Street
בית הסוהר Jail-prison
גימנסיה אוקראינית Ukrainian Gymnasium
תצפית מרחוב גרונדוולדה, בית המרד הפולני ברחוב גרונדוולדה Wasilewski family manor, Grunwaldzka 6,
אנדרטת החיל האלמוני, הדואר, הצלמניה,
הסוקול  House of Culture,
בית המרקחת של קרייבסקי רחוב מיצקביצה- בנדרה שבו מרטה הסתתרה, Krajewski Pharmacy 143 and Bank Zalitskowa Bandera 20
רחוב נוסה The People's House on Nusa Street   בית משפחת אלטניי ברחוב נוסה 12, בניין פאל נוסה 8 (בית מרגוליס) מחסני רכוש יהודי,
בית העם ובית ספר עברי,
גשר נהר הסרט טיול לאורכו banks of the Seret River Gymnasium . (סיפור לולה מתחת לגשר).

מסלול 2:
סיבוב סביב הבזאר The bazaar ישן וחדש  City centre and the old Town Hall and New city hall : around the Rinek st
פסל קרל אמיל פרנצוז  statue Karl Emil Franzos,
בונקר בסמטאות הרינק Bunker,    בתים של יהודים, חנויות של יהודים, "כיכר שילוחים", בית היודנראט ברחוב סקלדובה 12,
בית מרקחת פאלק Pharmacy of Palek,
מלון בריסטול Bristol hotel,     מסעדה גרין, חנות לבהרט, (מפת חנויות ועסקים), כנסיה קתולית Catholic Church St. Stanislaus Church,  בית כנסת גדול השיל  Old synagogue (17th century), Petruszevycha,  אזור שוק הירקות-  איזור בתי הכנסת,
תחנת אוטובוסים בעבר Old Bus Station in the past, בית העיריה City hall, גימנסיה יהודית  Jewish Gymnasium (ליד האנדרטה של צ'אוצ'נקו מול העירייה. הגימנסיה אינה קימת), עירייה City Hallof Chortkiv, גימנסיה פולנית Gymnasium, בית ספר עממי לבנות primary school, מחנה טומנק בחצר בית הספר וגב בניין העירייה, כנסיה חדשה, שוק ירידים, קרקסים, בית אולקה שטרן, בית שור, מסתור משפחת שור,
מוזיאון היסטורי ואתנוגראפי Museum of Local History, Zelena 3,
כנסיה עתיקה Belltower of Assumption Church
סיבוב ברחוב ג'לונה, בתים יפים ורחוב החלקה על הקרח. Jelona street

מסלול 3:
גורנה ווגננקה panorama Vagnanka for observation, (אפשרות ביקור בכפר פרחודה אצל גלה),
בית קברות חדש בסטרה צ'ורטקוב New Jewish Cemetery
פארק ואנדרטה לזכר רצח הכמרים, מתוך כרוניקה של הכנסיה ומתוך עדותו של שוטר.
קבר אחים ביער אורין,
סכר תחנת הקמח, (כאן ניתן לספר את הארועים שהתרחשו בתחנת הקמח ערב פסח 1942, תחנת הקמח הוצפה במים… עדותם של דוז'ו ורטנפלד וטוניה ורמוט לבית שטרנברג))
כנסיה פרובוסלבית Orthodox Church of the Dormition of the Holy Virgin Mary (Uspenska) (1635), Cerkovna,
מבצר "הזמק" Castle ,
בית וונדה ברחוב זמקובה, משפחתה של וונדה היצילו 11 יהודים בתקופת המלחמה בכפר ליד בוצץ בשם בויצחובקה היום מרטינובסקה.
בית ספר עממי לבנים, Elementry School near the Zamek
רחוב קוליובה- כנסיות עתיקות Orthodox Church of the Assumption (1717), wooden, Zalyznychna, בדרך לתחנת רכבת.

אפשר לסיים את המסלול בתחנת הרכבת Railway station לכאן היגיע האדמור מווינה לצ'ורטקוב, לכאן היגיעו צעירים מישראל לביקור משפחות, מכאן נסעו וחזרו לעניני מסחר, כאן נפרדו הורים מילדיהם שנסעו לישראל ומכאן נסעו ברכבות מסע יקירנו למחנה ההשמדה בלזץ.

נסיעה מיוחדת לקבר אחים בשדה התעופה בדרך ליגלניצה. Shooting pits at the airport

בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב

בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב, ממוקם בסמוך לרחוב שפיטלנה, ליד מבני בית החולים שהיה בעבר. מבית הקברות העתיק והמפואר של של צ'ורטקוב, נשארה מצבתו המחודשת של האדמו"ר הראשון לשושלת רוז'ין משה דוד פרידמן, שהקים את חצר חסידית מפוארת וידועה. משה דוד פרידמן נפטר ב 1904 ונקבר במקום, שמושך אליו חסידים הפוקדים את קברו. השטח הריק סביב מצבתו, מספר על בית קברות, שנהרס בתקופת מלחמת העולם השנייה ואבני המצבות המפוארות שהיו במקום נלקחו לבניין ולכבישים. נשארו תמונות של מצבות המעידות על כך.

גליה רגב לבית זילברג – יומן מסע לצ'ורטקוב

 

גליה רגב נולדה ב-1949 בתל-אביב. אביה, בן ציון, בנם של בעריש מלמד זילברג וחיה אסתר אקסלרד מצ'ורטקוב,
עלה ארצה ב-1924, כ-3 שנים אחרי אחיו מרדכי, שבשנות ה-60 היה ממייסדי ארגון יוצאי צ'ורטקוב הראשון,
ומכותבי ועורכי ספר צ'ורטקוב. הספר יצא לאור מיד לאחר פטירת בן ציון, כשגליה היתה בת 17,
אמונה אך ורק על סיפורי הקמת המדינה, אך לא על בתי הוריה. ובמשך כ-40 שנותיה הבאות
כאם, כמוסיקאית וכמורה לא התעמקה בשורשי המשפחה, עד אשר גילתה את ארגון יוצאי צ'ורטקוב הנוכחי,
ומתוך פעילויותיו והקשר החם עם אנשיו, מצאה את דרכה אל עיר הולדת משפחתה ואל מורשת התרבות העשירה שלה.

 

מסע לצ'ורטקוב, 16-6 באוגוסט 2010 – סיפור בתמונות

במסע השתתפנו: מרטה גורן, ריקי גיל, נרי חנס, זיוה טובי, רינה פלד, גליה רגב, אבנר ויהודית רט ומשה שוורץ

 

  1. (2201) שבת, 7.8.2010. אמש, עם בואנו, הקדשנו את הערב לקבלת שבת, ארוחת בורשט מסורתית ומנוחה. והבוקר אנו פותחים את סיורנו בצ'ורטקוב בביקור ב"סוקול" – מרכז התרבות היהודי. מיד כשאבנר נכנס לבנין, הוא נתקל בעלמה אוקראינית חייכנית, אשר ששה להציג בפנינו, בפוזה דוגמנית, את אחת החצאיות הרקומות ברקמה מסורתית, שהיא מכינה לקראת מסיבת חתונה שתתקיים כאן הערב.

 

  1. (2215) מול ה"סוקול" נכנסים למתחם הגטו, ועוברים ליד בנין אותנטי שנשאר מ"מחנה פאל", מחנה-עבודה לטיפול ברכוש שנבזז מבתי יהודים מגורשים או נרצחים –
    למיינו ולעשותו זמין לשימוש נוסף (פרטי, או ציבורי).

 

  1. (2218) בבית מרכזי בגטו – בית סוקלסקי – מרטה, אבנר, רינה (נסתרת) ונרי נפגשים עם דיירת אוקראינית, ומשוחחים איתה.

 

  1. (2219) לאחר שנכנסנו אל הבית מן הצד היהודי – של הגטו, מרטה יוצאת ממנו דרך הכניסה מהצד ה"ארי" של העיר,
    ומאחוריה מתגלה בחצר חלון של מרתף פחם ששימש כבונקר.

 

  1. (2226) נרי, בחדר המדרגות של בית סבה, מספרת לנו על הדיירים בכל דירות הבית וגורלם.

 

  1. (2239) בגטו עוברים ליד אחד מלוחות המודעות, עליהם נתלו הכרזות בגרמנית, פולנית ואוקראינית,
    עם הפקודות וההוראות להתנהגות היהודים, ולהתנהגות האוכלוסיה הלא-יהודית כלפיהם.

 

  1. (2240) ה"רִינֶק" – ככר השוק, שבה התחוללה באוגוסט 1942 האקציה הראשונה הזוועתית, שנודעה בכינויה "הפראית".

 

  1. (2247) דלתותיו המגולפות של ה"שִׁיל" – בית הכנסת הגדול של העיר – הן עֵדוֹת אילמות, כמעט נסתרות,
    דלתות בית הנסת הגדול

    לפארו המרהיב של הבנין שהיה לב החיים היהודיים לכל הפלגים בעיר, ועומד כיום בשממונו ובחורבנו.

 

 

 

 

 

 

  1. (2233) על שפת קבר-האחים של נרצחי "אקציית האינטליגנציה" ביער אוּרין עומדים בדומיה זיוה,
    יהודית, רינה, ומולן נרי ואבנר. במרכז – מיכאלו האוקראיני שהביא אותנו למקום.

 

 

 

 

 

 

  1. (2249) סטאשה – מוכרת סדקית מהשוק, ידידה ועדה אוקראינית של מרטה –
    מארחת אותנו בביתה, ומספרת למרטה, 
    אבנר ורינה את זכרונותיה ממשפחתו של אבנר, המאפיה שלהם, והיחסים החמים עם בעליה,
    שהיו נותנים לילדים עוגות במתנה…

 

 

 

 

 

  1. יצאנו מהעיר ביום גשום לסיור בכפרים בסביבה, שם עבדו והתחבאו יהודים.
    מרטה מספרת לנו על מחנות העבודה, החיים והמוות בהם.

 

 

 

 

 

 

  1. (2264) זיוה, משה, רינה ונרי עוברים במחסן חווה שהיה למחנה עבודה חקלאי
  2. 2274) בדרך עוצרים להינפש ולשאוף מעט אויר מרחבים ונוף יפהפה של נהר סרט,
    משה מקשיב לריקי ורינה השקועות בשיחה,
    בעוד יהודית חולפת על פני סרגיי – המלווה-שומר הנפלא שלנו.

 

 

 

 

14.(2282) מרטה שקעה בינתיים בשיחה מבודחת עם איכרה מהסביבה.

זאת, לאחר שהנהג שלנו – ויקטור (שמסיבות השמורות עמנו לא נזכיר עוד את שמו…) –
החליט להוריד עכשיו את ה"טרנזיט" שלו לרחצה במי הסרט, וכמעט החליק איתו בבוץ אל תוך הנהר…

 

  1. (2285) משה חולק איתנו רגעי אזכרה לאביו שנרצח לעיניו כחודש לפני השחרור,
    באופן טראגי כל כך ביוזמת מי שהיה מנהל עבודה בטחנת הקמח שלו,
    אותה חמד לעצמו. וזה אחרי כל התלאות המחרידות שעברה המשפחה
    ועמדה בהן בגבורה מדהימה.

 

 

  1. (2287) על המנזר הזה, העומד מבודד בתוך נוף פסטורלי הררי מספר ד"ר ברוך מילך בספרו "ואולי השמים ריקים".
    הנזירות קיבלו כאן לטיפולן ילדים יהודים חולים, ובמצוקת הידע שלהן, הגניבו אל המנזר את ד"ר מילך כדי שינחה אותן כיצד לרפא ולהציל את הילדים. עוד סיפור על מפגשים בלתי אפשריים בתופת הזאת.

 

  1. (2295-6 + וידיאו: 2297) ולמרגלות המנזר עוד שהות קלה של קורת רוח אצל מפלי מים מדהימים ביופיים. במים עומד ויקטור… ובפינת התמונה ה"ייצוגית" של הצלמת-כותבת (2295), מעשן לו סרגיי.

 

  1. (2308) והנה הפתעה אמיתית שמרגשת מאוד את כולם: ליד הכנסיה הנטושה של הכפר אוֹלֶשְׁקוֹבְצָה,
    שם קרא הכומר לאוכלוסיית הכפר לטבוח ככל יכולתם בשכניהם היהודים, ובהם משפחתה של גיזה רז (גולדשטיין), פגשנו איכר מקומי שזכר את המשפחה וביתה; והוא הביא אותנו הישר אל פתח הבית (אותו מחפשת גיזה מזה שנים). שם אנו פוגשים את בעלי הבית הנוכחיים ושכניהם, כולם זוכרים את המשפחות שגרו ברחוב היהודי הזה, המוביל אל בית הספר היהודי, ומספרים עליהם… עד שבעל הבית הנוכחי נבהל מן האפשרות שהמשפחה היהודית תבוא עתה לתבוע את ביתה, ואנו מסתלקים מהמקום בדברי הרגעה. (וידיאו: 2315-16)

 

 

  1. (2335) בדרך חזרה לצ'ורטקוב, אנו עוברים בבית החרושת הגדול לטבק ביַגֶלְנִיצֶה,
    ושומעים את קורותיו כמחנה עבודה.

 

  1. (2357) למחרת "עם שחר", מרטה, נרי וזיוה מכינות קפה וחטיפים חטופים של בוקר (העובדים האוקראינים של המלון והמסעדות בעיר לא משכימים קום ב-7:00 בבוקר…).

 

  1. (2365-66) המראה של קבוצת חיילים יוצאים מדלת בית הסוהר, בפינת בית הגסטפו, מעלה כמובן אסוציאציות קשות.

 

  1. (2369) סרגיי שלנו, שכבר מכיר את כל מבואיה ומוצאיה של צ'ורטקוב מגלה לנו את
    דלת הברזל לבית הקברות מתקופת מלה"ע 1
    (מאחורי בית הקברות הקתולי). הדלת חבויה, למרבה הצער, מאחורי סבך צמחיית פרא,
    אשר מונעת כל אפשרות ביקור במקום. הרעיון שמתחיל להסתובב בינינו הוא מבצע ניקוי
    בית הקברות לשם שימורו, אולי – כחלק ממסע שנקיים עבור ילדינו או נכדינו…

 

 

  1. (2376) לפחות המצבה של האדמו"ר המפורסם של צו'רטקוב – דוד משה פרידמן –
    שנחרבה, שוקמה וניצבת במקומה המכובד בין העצים שופעי הפרי בבית הקברות הישן,
    ליד בית החולים ברחוב שְׁפִּיטַלְנָה.

 

  1. (2380) מכאן אנחנו עוברים אל סיפורה המרגש של מרטה על תקופת הסתתרותה בבית המרקחת שבו עבדה אמהּ. נכנסים אל חלקו העליון הפעיל של בית המרקחת,

 

  1. (2382) יורדים אל המרתף במדרגות הברזל הלולייניות (שמשך הירידה הרעשנית בהן נמדד כנגד משך הזמן הנחוץ להסתגרות בתוך הארון…),

 

 

  1. (2389-98) ומקשיבים לסיפור על חייה ולימודיה של מרטה במשך החודשים שבילתה בחדר הסגור הזה,
    ועל ההנחיות הטובות והחכמות שנתנה לה אמהּ לקראת נסיעתה אל משפחת שולץ – מציליה מוורשה.

 

 

  1. (2403) והנה אנו חולפים בדרכנו על פני חלון "הבונקר של שמעון" שהתקינו בבית בן-הדוד של גדעון חנס.
  2. (2537-8) שרידי מחנה טוֹמָנֶק. אחד המקומות היותר מתעתעים (כאישיותו המטורפת של מנהלו –
    פאול טומנק) בהפכפכות גורלם של היהודים ה"מיוחסים" ש"זכו" לעבוד ולהירצח בו.

            מחוץ לעיר, שדה החיטה הרחב, הרוגע באוושת הרוח, ליד שדה התעופה הישן שבין צ'ורטקוב ליגלניצה,

  1. מכסה על עשרות קברי אחים מ"אביב הדמים" – תקופת חיסול הגטאות ב-1943.
  2. (2424) מגיעים לבוּצ'אץ, בעקבות סיפורו של משה, אך תחילה מבקרים כמובן בביתו של ש"י עגנון, ליד הרחוב והמוזיאון העירוני, הקרויים על שמו.
  3. (2430) רינה ומרטה צופות בשוק ההומה שנותר כאן מאז ימיו החשוכים בלב הגטו. כאן מכרו משה ואביו את הלביבות שהכינה אמו במיוחד לשם כך, ומכאן נחטפו באקציה לרכבת שממנה קפצו פצועים וברחו חזרה…
  4. (2436) ביתן השירותים הזעיר מעץ נרקב, הוא כל שנשאר מבית הגטו של משפחת שוורץ בבוצ'אץ'. זה היה הבית הקיצוני במעלה רחוב השוק ליד מקום אפשרי למעבר לילי בנהר הסרט, כדי שיוכלו בבוא השעה לברוח.

 

  1. (2441) ובית אותנטי שלם מהגטו נשאר בשכנותו.

 

  1. (2450) בית הקברות הקתולי של בוצ'אץ' אוצֵר בחובו סיפור אנושי מדהים נוסף: כאן במבנה קבורה גדול זה (של ארכיבישוף בכנסיה) מסתיר קברן פולני משפחה יהודית, ולא מסגיר אותם גם כאשר הוא נתפס ומעונה, וכך מציל את חיי הבנים.

 

  1. (2459) בכפר הולדתו של משה – מֶדְבֶדוֹבְצֶה – מוכָּרים וידועים עד היום שטחי משפחת שוורץ. כאן בית השכנים, הגובל בחצר בה עמד ונהרס ביתם.

 

36 (2466) בטחנת הקמח של משפחת שוורץ, מקבל את פנינו בצחוקי ידידות רועמים מנהל הטחנה הנוכחי, שאינו אלא נכדו של אותו מנהל עבודה בטחנה, שארגן את רציחת מעסיקו – יעקב שוורץ ז"ל… לדברי משה הוא אינו יודע על מעשי סבו, אבל המעמד כמובן מזעזע את כולנו.

 

  1. (2502) ובניגוד קיצוני למפגש הזה, (שנחוץ לנו כאויר לנשימה), אנחנו נוסעים משם הישר אל ביתן של שתי אחיות פולניות – ורה וברוניה – בכפר מַרְטִינוֹבְקָה (שאז נקרא ווֹיצֶ'חוּבְקָה), אשר כמעט כל תושביו התגייסו לעזרת יהודים, בעידודו של הכומר שלהם, והסתירו בעיקר ילדים יתומים נודדים רעבים. פניהן המוארות של האחיות, ביתן הצנוע, השטף הנרגש של סיפוריהן, אכן מרוממים את הרוח ואת האמונה באדם…

 

  1. (2523-24 + 2531 מסובב) אנו מתכוננים להיפרד מעירנו צ'ורטקוב, וכמעט ברגע האחרון אני מאתרת ממש בגבול השוק המקוּרֶה (בזכות ההנחיות שמירי מסרה למרטה) את ה"קלויז" הוויז'ינצאי שבו לימד סבא ב"חדר" – רמז פיזי יחיד לחיי משפחת אבא כאן. איזו התרגשות. כן, כאן למעלה, רואים את החלון הקטן? (כיום, אומרים אנשי השוק, יש שם מרפאת שיניים)

 

  1. (2545-51) מרטה, רינה, יהודית, זיוה ואבנר ביציאה מן המבצר העתיק של צ'ורטקוב, מקום מסתור מפוקפק ומאכזב.

 

  1. (2552-66) והביקור האחרון שלנו בעיר לפני היציאה ממנה הוא במוזיאון-צ'ורטקוב. קטן, קומפקטי, מאוד אסתטי, מייצג את כל היבטי החברה – חיי הבית, המקצוע, הטבע, הדת (בכנסיות), הסמלים וההיסטוריה (כולל דגש מיוחד על שנות המלחמה והמחתרת 1939-1944), מלבד… נחשו מה??

 

  1. (2573) אם כן, אנו שבים אל האנדרטה שלנו לצד קבר-האחים של "האקציה הפראית" בפתחו של "היער השחור" לטקס זכרון והתייחדות עם יקירינו מכל משפחות צ'ורטקוב. כמה אהבה, כמה עצב, כמה כאב אנחנו מביאים אליהם ולוקחים איתנו מהם.

 

  1. (2511) יום חמישי 12.8.2010. שלום לצ'ורטקוב, עד הביקור הבא. אולי – עם מי מילדינו ונכדינו.

 

  1. (2611) שמחים שלקחנו לנו חצי יום לטיול בלבוב, לפני הטיסה לוורשה. עיר יפהפיה. הרבה יותר מטופחת מצ'ורטקוב שלנו (שבסך הכל מוזנחת למדי). כאן הבית ששימש את הק.ג.ב., ולפניו פסל של גיבור מיתולוגי הורג נחש מפלצתי (סרגיי טוען שכאן פירשו אותו כגיבור אוקראיני מחסל את השלטון הסובייטי…).

 

  1. (2586-2606) תמונות בית הכנסת היפהפה, המשמש לתפילה בחגים בלבוב. (בשאר ימות השנה מתפללים יהודי הקהילה בשטיבל – חדר בית כנסת קטן מאוד בחצר ביה"כ הגדול, גם הוא יפה ומטופח אם כי מאוד צנוע.)

 

  1.  האנדרטה הפאשיסטית שבנו האוקראינים לגיבורם המרצח הנערץ בַּנְדֶרָה, כראוי לאישיותו ופועלו.

 

  1. (2617-22) הפינה הייחודית הקסומה של השוק היא רצף דוכני המפות והחולצות הרקומות, בכל אחד מהם יושבת אשה מקומית שיוצרת מעשי הרקמה האמנותית המסורתיים.

ולאחר הטיול הקצר בלבוב, ניפרד הערב מזיוה ומשה, שחוזרים הביתה, וגם מסרגיי היקר שלנו, כשנטוס לוורשה.

 

  1. (2631) סיור בין שרידי גטו ורשה. בית הכנסת הגדול נוז'יק, עודנו משמש מרכז תפילה ולימוד לקהילה, לקבוצות נוער ולאורחים.

 

  1. (2654-56) ברחוב פְּרוּזְ'נָה עומדים הבתים האותנטיים היחידים ששרדו מהגטו. כיום הם עוברים שיפוץ ושימור בפרוייקט גדול של רון לאודר. בחצרו הפנימית של אחד הבתים מרטה מתארת לנו בפרטים את מהלך המאבק היומיומי לחיים אשר שומרים על צלם אנוש, על התפתחות וחינוך, על יחסי חברה ורעות במצב הבלתי אפשרי ביותר לתפישה – לא בשום הגיון, וגם לא בדמיון.

 

  1. (2664) הבית הקיצוני בפתח הרחוב לובש צביון של שריד אותנטי מוזיאוני – למבני הגטו ולהמוני תושביהם הגיבורים.

 

  1. (2676) קטע מקיר-שמות באנדרטה הגדולה הלבנה הקרה, שהוקמה בנורא שבמקומות: ה"אוּמְשְׁלַאגְפְּלָאץ" – תחנת האיסוף וההעמסה של משלוחי המגורשים למחנות ההשמדה טרבלינקה ומיידנק. אין מילים.

 

  1. (2741-43) בית הקברות היהודי בוורשה. אחת האנדרטה המזעזעת מכולן היא הפינה הזאת לזכר מליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה. על אחד הקירות המקיפים אותה כתוב בעברית ובפולנית שיר "המבריח הקטן." אין מילים.

 

  1. (2744) ליד אנדרטת הילדים הוקמה אנדרטה מיוחדת לרופאם, מוֹרם, מטפלם אוהבם עד המוות יאנוש קורצ'אק.

 

  1. (2751) המרד הפולני הגדול כנגד השלטון הנאצי ב-1944 אמנם נכשל, אך העם הפולני הגאה בהתקוממותו הנציח אותו באנדרטת ענק, שהיא למעשה ככר עיר שלמה על מבניה וגשריה הנושאים סמלים לאומיים, דמויות, אזכורים, קטעי טקסט וציטוטים מכתבים שונים. כאן קבוצת פסלים מרכזית באנדרטה.

 

  1. (2759) יום שני 16.8.2010. הלילה נסיים את מסענו וננחת בארץ. מקום הפרידה שלנו – כמה מתאים! – הוא בית הילדים (לא "בית יתומים", מרטה מדגישה את חשיבות השם עבור הילדים היתומים) של יאנוש קורצ'אק. כאן אולם ההתכנסות והפעילות המרכזי, עם הגלריה שקורצ'אק התקין מעליו עבור ילדים חולים שהיה צורך להרחיקם מהבריאים, אבל לא לנתקם מן הפעילות והחברה… (כיום היא משמשת לדורות הנוכחיים שגדלים בבית כספריה ופינה להכנת שיעורים).

 

  1. (2694-2701) לפני שובה, מרטה נפגשת עם לידקה שולץ מצילתה, שבגבורתה ובטוב ליבה האינסופיים יצאה לבדה בגיל 17 לנסיעה מסוכנת ביותר – מוורשה לצ'ורטקוב וחזרה, כדי להביא לבית משפחתה בוורשה את מרטה בת ה-8 – להסתירה ולהציל את חייה…

 

  1. (2660-63) וביציאה מהגטו, ממש בשוליו, מנהל כיום פולני "גוי" מאוד בקיא בהלכות מטבח יהודי את מסעדת "מנורה", אליה נכנסנו להחליף כוח ולהיזכר בתבשילים המסורתיים של בית אמא וסבתא.

ולנו נותר רק להודות – לכל מי שתרם למימוש החוויה העמוקה והעזה הזאת שחווינו יחד, בעיקר – לנרי ומרטה; וגם – למירי ולכל מי שמשתתף בהענקת המשפחה המורחבת הנפלאה הזאת לכולנו.

 

 

הבזאר בצ'ורטקוב

הבזאר בצ'ורטקוב הוא לבה של העיר. בו וסביבו התרחשה הפעילות הכלכלית של העיר. לבזאר הלכו ילדים לקנות את הגלידה או הסוכריות ולשם הלכו לקנות בגדים, גבינות ירקות מכשירי כתיבה ובשר שהיה באטליזים שהיו בקומה הראשונה. סביב הבזאר התפתח מסחר, שגלש גם לרחובות הסמוכים והמפורסם שבהם הוא רחוב "רינק" (רחוב השוק) המקיף מתחם ריבועי שבאחת מפינותיו ממוקם הבזאר.  את המבנה המיוחד של הבזאר מפאר שעון יפיפה מעשה ידי שען/אמן שוויצרי. תוכנית הבזאר בוצעה בהשראת ארכיטקטורה שהייתה מקובלת בפולין.

גטו צ'ורטקוב

לקראת סוף חורף 1942 התרוצצו שמועות בצ'ורטקוב, שהגרמנים ידרשו מהיהודים להצטופף בגטאות בערים ועיירות. בסוף מרץ נתלו כרזות רחוב בעיר (כמו זו המופיעה למטה) הדורשות מיהודי צ'ורטקוב להיכנס לתחומי הגטו. נתלו מפות וצוינו הרחובות שתוחמים את גבולותיו. המועד הסופי הוא הראשון באפריל 1942, ומי שיעז להפר את הצו יוענש עונש מוות. הגטו כלל את הרחובות: טרגובה, זזניצקה, סקלדובה, לזננה, פודולסקה, שקולנה ונוסה. מהומה והתרוצצות הייתה בעיר. המשפחות ה"מסודרות" מצאו עגלה רתומה לסוסים והעבירו בה את חפציהם האישיים ואפילו רהיטים, והיתר סחבו את מיטלטליהם ההכרחיים בידיהם או בעגלות.

בית המשפט המחוזי בצ'ורטקוב

בית המשפט המחוזי נבנה בסביבות 1910 עם תקווה גדולה שהסתיימה באכזבה ומשבר כלכלי עמוק שנפל על תושבי צ'ורטקוב.
על בית המשפט המחוזי ועל טשורטקוב החדשה והישנה  כותב א. ליטווין (1913):
"הנקודה המרכזית של חיי יהודי טשורטקוב בכלל, היא בוודאי הרבי וחצר הרבי. אך אודות הרבי וחצרו יש לדבר בנפרד. טשורטקוב החדשה למעשה לא מזמן נולדה, רק לפני כשש, שבע שנים. בין טשורטקוב החדשה לישנה קיים פער עצום. בטשורטקוב הישנה הכל מסביב מוזנח, מלוכלך ועזוב. בטשורטקוב החדשה יש וילות מקסימות, חופש, מסודר ומטופח, כאן עיירת וילות אמיתית, על כל צעד ושעל נבנים מבנים חדשים, ההבדל בהחלט ניכר.

בית היודנראט

היודנראט היה אחראי על הקשר בין דרישות הגרמנים ליהודים. הם אלה שנדרשו להגיש רשימות שמיות של היהודים ומקומות מגוריהם ומשלח ידם. הם נדרשו לספק עובדים לעבודות כפיה בצ'ורטקוב ובמחנות העבודה מסביב לה. הם אלה שנדרשו לדרוש דמי כופר "קונטריבוציות" מהיהודים, לאסוף את רכושם בשלבים ולהעבירם לגסטאפו. הם היו המסגרת המתווכת בכל נושא בחיים בין הגרמנים ליהודים. תזונה, בריאות, ניקיון, כל בקשה של יהודי מהשלטונות הופנה דרך היודנראט שדרש תשלום לעצמו ולממונים. עדויות של ניצולי שואה מצורטקוב מעידים על הפחד מפני אנשי היודנראט לעיתים יותר מאשר מפני הגרמנים.  תפקידם היה "מלוכלך" במהותו עד בלתי אפשרי. אחרי המלחמה הואשמו בשיתוף פעולה עם הגרמנים שגרם לרצח יהודים. אחרי המלחמה, חלקם לא יכל להגיע לישראל מחשש לאיומים על חייהם. היהודים לא סלחו למי ששיתף פעולה והפקיר את בני משפחותיהם.

הזמק- מבצר מהמאה ה- 16 בצ'ורטקוב

המבצר העומד היום על חורבותיו, מספר את סיפורה של העיר מאז ימי יז'י צרטקובסקי המכונן של העיר. המבצר נבנה לראשונה על ידי בעל האדמות יז'י צ'רטקובסקי בסוף המאה ה- 14 ותחילת ה- 15. המבצר נבנה מעץ ומטרתו הייתה לעצור את התקפות התורכים והטטרים על העיר. המבצר מעץ נהרס בהתקפות החוזרות של התורכים על המקום. בשנת- 1552 לפי "חוק מגדנבורג", התקבלה החלטה להפוך את צ'ורטקוב לעיר.  בשנת 1578 נמכרה העיר ליגלסקי שבנה את המבצר מחדש והפעם מאבן. את המבצר הקיפה חומה וחמישה מגדלים בעלי חרכי ירי התנוססו בפינותיה.

הסוקול – בית תרבות וספורט בצ'ורטקוב

הסוקול– הבניין נבנה בין 1908 ל- 1912 במימונם של   תושבים פולניים ובתמיכתו של ראש העיר באותה תקופה לודביג נוסה. המבנה שימש כמרכז ספורט תרבות ותיאטרון.

במקום התקיים ארגון צבאי ספורטיבי שנקרא: "סוקול" שפירושו ציפור "נץ" . הארגון הזה בדומה לגדנ"ע, טיפח בנוער צבאיות, צופיות, ותרם להתפתחות הספורטיבית של הנוער.

במבנה היו שני אולמות. אולם תאטרון בו התקיימו הצגות ואספות תושבים ואולם ספורט בו התקיימו שיעורי ספורט לתלמידי הגימנסיה האוקראינית והפולנית. הייתה פה גם ספריה עם אולם קריאה ומועדון בו שחקו ביליארד. במקום התקיים קונצרט תלמידים לפסנתר, בו הפגינו תלמידים את כישרונם והתקדמותם לקראת סוף שנת הלימודים בפני הורים וחברים ועוד אירועים חברתיים לקהילה.

מלון בריסטול

מלון בריסטול ברחוב רינק איננו יודעים אם שימש כמלון עוברי-אורח, אך ידוע כמקום אירוח בחתונות.
שמו נישא בפי הצ'ורטקובאים בשל יופיו של המבנה ומיקומו. נמצאות תמונות והזמנות לחתונות שהתקיימו במלון זה.

מפות צ'ורטקוב והסביבה

הגימנסיה היהודית בצ'ורטקוב

המבנה נהרס בתקופת המלחמה. בית הספר היה באזור רחבת העירייה כיום ליד הפסל.

הגימנסיה היהודית הוקמה בשנת 1937 בעקבות דחיקת רגליהם של התלמידים היהודים מהגימנסיה הפולנית. השלכות  ה-"נומרוס קלאוזוס" הלכו והחריפו.  פרידה גייזלר כתבה בספר צ'ורטקוב, שהגזירה על צמצום נוכחותם של התלמידים היהודים בגימנסיה נפלה באופן פתאומי בקיץ 1936 שלפני שנת הלימודים. תלמידה פולנייה שנכשלה בבחינות,  פנתה למשרד החינוך בטענה שלא התקבלה ללימודים בגלל המספר הרב של היהודיות שהתקבלו. באותו קיץ תלמידים יהודים קבלו הודעה על דחייתם מסיבות שאינן תלויות בגימנסיה.

בית הסוהר בצ'ורטקוב Chortkow Prison

האירועים הדרמטיים, שהתחוללו בימים הראשונים לכיבוש הגרמני, בקיץ 1941, במתחם בית הסוהר, היה אות ראשון ואזהרה לגבי העתיד להתרחש. בית-הסוהר הפך מקום נורא בפרק שואת יהודי צ'ורטקוב:  בארבעת הימים, שבין נסיגת  הרוסים מצ'ורטקוב ב- 2.7.1941 , ועד כניסת הגרמנים ב- 6.7.1941 , נרצחו על ידי הרוסים, בתוך תאי בית הסוהר, אוקראינים, פולנים ויהודים. מספרם נאמד כ- 600 איש. הם נרצחים על ידי הרוסים הנסוגים בעילת התנגדות למשטר ואלה לא רצו ש"הבוגדים" יצאו לחופשי. הגופות נשארו בתאים במשך ימים והחלו להעלות ריחות קשים.

מתוך עדותם של בני משפחת ורטנפלד:
"בינתיים גילה הצבא הגרמני בחצר בית הסוהר גוויות של אנשים שנורו על ידי הרוסים בעת נסיגתם. חיילים חמושים של ה"וורמכט" בלוית פורעים אוקראינים התחילו להתפרץ לבתי יהודים וסחבו את היהודים לחפור ולהוציא את הגוויות מהמרתפים והבורות.

בית ספר עברי HEBREW SCHOOL

בית הספר העברי בצ'ורטקוב החל את צעדיו הראשונים ב- 1904, בהשראתו של הרב שפירא שכיהן כרב העיר מ-  1860 ובהשפעת שני יהודים' שברחו מרוסיה והיגיעו לצ'ורטקוב, החלו בארגון קורסים מרוכזים ללימוד השפה העברית.
הרב שפירא היגיע לצ'ורטקוב בסיום לימודיו בלבוב, שהושפעו מתיאוריות פדגוגיות ושיטות לימוד מהפכניות שמקורם בפריז וברלין. הוא סלד מדרכי ההוראה המקובלים ב"חדר" ובתלמודי התורה  ויצר את המושג "חדר מתוקן". כך נקרא בית הספר העברי בצ'ורטקוב בתחילת דרכו. הוא שאף להרחיב את אופקיו וכישוריו של התלמיד היהודי. הוא תמך בלימודי מקצוע ומלאכות שונות במטרה לעודד את השתלבותו של הצעיר היהודי בסביבתו, ברוח תנועת ההשכלה והאמנציפציה שרווחו באירופה.
עברי בצ'ורטקוב

טחנת הקמח בצ'ורטקוב ורצח היהודים ערב פסח 1942

טחנת הקמח נבנתה בתחילת המאה השבע עשרה. היו בה בימיה הראשונים, שני אבני רחיים. באותה תקופה צ'ורטקוב הייתה מרכז מוצרי עור וטקסטיל. בית החרושת למוצרי טקסטיל היה מונע בעזרת האנרגיה של טחנת הקמח. טחנת הקמח נמכרה ב- 1621 יחד עם המבצר לסטפן פוטוצקי. שרידיה האחרונים של טחנת הקמח, כנראה ייעלמו מהנוף בתקופה הקרובה.

כבר עתה בקיץ 2008 היה קושי רב לזהות את שרידיו של המבנה שהלך ונהרס במהלך השנים. סביר להניח שהמקום יפונה מהריסותיו בזמן הקרוב, אך אין זה אומר שאנחנו לא נזכור את המקום בלבנו. נזכור, לא רק בשל רבים מבני משפחותינו שעבדו או ניהלו את המקום או עסקו בתבואה, אלא בשל אירוע בחורף 1942 כמה שבועות לפני חג הפסח. סיפר: אברהם (דוז'ו) ורטנפלד:

 

רחוב מיצקביצ'ה פעם, רחוב סטפן בנדרה היום

רחוב מיצקביצ'ה, בפי הורינו, היה רחוב מרכזי ב"צ'ורטקוב החדשה". הרחוב מתחיל במורד הרחוב, לפני הגשר המוביל לווגננקה ועולה מעלה לכיוון הדרך לביאלה וליגלניצה. הרחוב רחב, לאורכו מבנים כמו בית סוקלסקי, השעון בבזאר, הכנסייה הקתולית בה מתפללים פולנים, בית המרקחת של קרייבסקי, בנק זליצקובה, הספריה, הדואר, הצלמניה, בית המשפט המחוזי, ביתי הקברות הקתולי והיהודי  ועוד. הרבה יהודים גרו ברחוב מיצקביצה: ויסמן, בטיצקי, מוזלר, זיבנר בולכובר פירברג, מרגולס, מרבך, זוננשיין ועוד… בקומה הראשונה של הבתים היו חנויות לעורות, ומכולת וספר ומסעדה וחנות תכשיטים ושעונים וזגג ועוד ועוד.

 

מחנה עבודה בניהול פאל Pal Richard ברחוב נוסה 8

בשנת 1942 הוקם מחנה עבודה פאל לאיסוף מיון ותיקון רכוש שנגזל מיהודי צ'ורטקוב . במעלה רחוב נוסה, נמצאים שני מבנים בהם פעל מחנה פאל. אחד מהם, בנין בן שלוש קומות היה בבעלות ד"ר מרגולס ושותפו קרפ. מחנה פאל הוקם באוגוסט 1942 אחרי האקציה הראשונה בהם נרצחו יהודים ורכושם הפך הפקר. ריכרד פאל התמנה כאחראי לאיסוף מיון ותיקון הרכוש היהודי שנאסף. אחרי כל אקציה נשלחו יהודים, גברים ונשים לאסוף מבתי היהודים, כל מה שנותר בהם. את הבגדים פרמו כדי למצוא בהם דברי ערך מוסתרים בכיסים נסתרים ואח"כ נשים יהודיו היו מכבסות, תופרות ומגהצות. נגרים יהודים תקנו ושפצו את הרהיטים, רפדים ריפדו את הספות והכורסאות ושענים תיקנו את השעונים. את כל אלה, היו שולחים לרייך. היהודים הללו שעבדו במחנה פאל ישנו במחנה טומנק.

עדות טונקה ורמוט לבית שטרנברג נגד פאל

פאל היה מנהל המחנה. אדם אלים, גס רוח, שונא יהודים ומתעלל בהם. לאחר המלחמה שוחרר מבית הסוהר היות ולא נותרו בחיים אנשים שיעידו נגדו או יזהו אותו. מאחר ואני מילאתי טפסים לקבלת פיצויים זיהו בגרמניה שהייתי במחנה של פאל. בשנות השישים בא אלינו הביתה שוטר ובקש שאסע עמו לגרמניה, על חשבון המדינה, כדי לזהות את פאל ולהעיד במשפטו. נבהלתי מאד, הכול חזר אלי לאחר שהצלחתי להשתקם מכל הטראומות. זה השפיע עלי קשה גופנית ונפשית ולא הסכמתי לנסוע. נסו לשכנע אותי בזה שגם בעלי יצטרף אלי אבל נפשית לא יכולתי לעמוד בכך.
הזמינו אותי למשטרה בחיפה שם זיהיתי את תמונותיו בבגדים אזרחיים ואח"כ במדי הצבא הנאצי. מאחר והייתי היחידה שנותרה בחיים כדי לזהותו ולהעיד נגדו החליטו לא לוותר על עדותי. העדות נלקחה אצלנו בבית. הגיע עו"ד גרמני, מזכירתו ושני שופטים גרמנים, וכן עו"ד ישראלי ומזכירתו. קבוצה של 5 אנשים ישבו אצלנו בסלון ורשמו מפי את העדות לאחר תחקור. עברתי טראומה נפשית קשה אבל לא ויתרתי כי רציתי שיקבל את עונשו. בזכות עדותי הוכנס חזרה לבית סוהר ושם סיים את חייו.

כנסיה עליה לשמיים 1630 Church of the Ascension in Chortkiv

כנסיית העלייה לשמיים נמצאת ברחוב זליזניצקה 83 Zaliznychna   (קוליובה בעבר) הרחוב שמוביל לתחנת הרכבת. כנסיה זו היא מהעתיקות שבצ'ורטקוב. היא נבנתה לראשונה בשנת  1630. הכנסייה עלתה באש בשנת 1640 ובשנת 1672  נהרסה כליל בהתקפות הטורקים והטטרים.
בשנת 1717 נבנתה מחדש. כנסיה זו היא דוגמא לארכיטקטורה אוקראינית אופיינית. היא בנויה מעץ, ונבנתה בטכניקה ללא מסמר אחד ועל כך גאוות המקום. ולנקודה היהודית של המקום: א. ליטווין כותב בשנת 1914 :
"בחלק העיר הנקרא "ווגננקה" מצביעים על מבנה עתיק מעץ , מבנה מאוד אורגינלי, שנשמר היטב, לפי האגדה, בעבר אספו בו את כל היהודים הטשורטקובאים וגרשו אותם מהעיירה. על כן נקרא הרחוב  "ויגננקה" שפירושו לגרש. בשלב מאוחר יותר לפי אגדה אחרת מסופר  שה"בעל שם טוב"  הוחזק באותו מבנה וכי הוא חי תקופה ארוכה בסביבה זו".

"בית העם" של יהודי צ'ורטקוב. התקיימו בו בית ספר עברי, גן ילדים, בית יתומים.

בבית העם היה מרכז פעילות יהודי. היה בו בית ספר עברי בו למדו כל יום אחרי הלימודים בבתי הספר הפולנים. למדו שם עברית וזו הייתה השפה המדוברת בין הצעירים. בית הספר העברי בצ'ורטקוב החל את צעדיו הראשונים ב- 1904, בהשראתו של הרב שפירא שכיהן כרב העיר מ-  1860 ובהשפעת שני יהודים שברחו מרוסיה והיגיעו לצ'ורטקוב והחלו בארגון קורסים מרוכזים ללימוד השפה העברית.

מחנה טומנק TOMANEK PAUL

מחנה עבודה טומנק הוקם בנובמבר 1942 והאחראי על העובדים בו היה פאול טומנק, (צ'כי במוצאו) שהיה אחראי על כל מחנות העבודה שהוקמו בחוות חקלאיות באיזור. בארגון עבודת הכפייה חל שינוי יסודי. האגף של משרד העבודה בגטו התפרק, את כל העניינים הכרוכים בעבודתם של היהודים הסדיר מעתה אך ורק מפקד האס אס תומנק שנשלח אלינו לשם יסוד מחנות כפייה בצ'ורטקוב גופה והסביבה. "מחנה עבודת הכפייה של תומנק הוקם בכמה רחובות של הגטו ובהם טרגובא, חלק מהשקולנה, ז'ז'ינצקה עם בנין היודנראט (תלמוד תורה לשעבר) ובתי ספר תיכוניים עירוניים, בתוך השטח הזה, שהוגדר בגדר תיל גבוה וחזק". עדות ד"ר שור

תומנק שבא מקמיונקי הביא אתו כמה יהודים כגון: וולף, סבירסקי, קומלרסקי?  (קוטלרסקי?) ובעזרתם התחילה לשלוט בבעלי מלאכה יהודיים, שהיו צריכים על משפחותיהם וכלי עבודתם לעבור לגור במחנה זה. בהתחלה שרר לכאורה חופש תנועה במחנה. הכניסה והיציאה היו חופשיים, אך גם זו הייתה תחבולה. לאט לאט הועברו כל בעלי המלאכה ונראה היה כאלו לאנשים הנמצאים תחת כנפיו לא צפוי כל רע. החלה ריצה והשתדלויות להתקבל למחנה ע"י שוחד

המחנה גבל מצד אחד במבנה שהיה "תלמוד תורה", שצמוד היה לבית הכנסת הגדול "השיל" (ואיננו היום), בו היו בתי מלאכה. מחסנים היו לאורך נהר הסרט והמגורים של העובדים היו בבית הספר היסודי לבנות ברחוב שקולנה ובחצר שמשותפת עם העירייה. הייתה הפרדה בין גברים לנשים וילדיהם. העובדים במחנה טומנק לא יצאו מגבולות המחנה, גם לא אל הגטו, פרט לעובדים שיצאו בהשגחה לעבודה במחנה פאל, שהיה מחוץ לגטו. תנאי העבודה במחנה היו סבירים יחסית למחנות עבודה אחרים. יהודים רצו להתקבל לעבודה בו אך רק אנשי מקצוע -"מומחים" קבלו אישור לעבוד בו.
ב- 23.61943 חוסל מחנה טומנק. "עוד בטרם עלה האור הראשון, כותר המחנה על ידי שוטרים וכל העובדים נצטוו לצאת לכיוון טרגובה/שקולנה פינת זז'ניצקה. בקבוצות הועלו למשאיות שהובילו אותם אל גיא ההריגה בבורות הירי בשדה התעופה בדרך ליגלניצה. עובדים ספורים נשארו במחנה".
כך פותחת גרטה הולנדר את יומנה בבונקר:

בית סוקלסקי

Chortkow בית סוקלסקי Sokalski house
Chortkow בית סוקלסקי Sokalski house

בנין רב דירות ששמו ניתן לו על שם בעליו של הבניין- סוקלסקי. בתקופת המלחמה חלק מהמשפחה נמלט לרוסיה. צאצאי המשפחה חיים בישראל. הבניין ממוקם במרכז העיר בסמוך לבזאר.
בתקופת המלחמה, אחרי האקציה הראשונה, כשצומצמו תחומי הגטו, היודנראט שיכן בבניין זה משפחות מיוחסות. אמיל רוצנצוויג כותב בעדותו, ש"בבניין מרכזי בגבול שבין הגטו לחלק הארי שוכנו רופאים". הכוונה ככל הנראה לבניין סוקלסקי. גם נטי וינטר שהייתה רוקחת בבית המרקחת של קרייבסקי, קיבלה דירה בבניין זה. (גם הרוקח משה וינראוב ומשפחתו גרו כאן).

 

 

מחנה עבודה קמיונקה

עדות אמיל רוזנצוויג:
"באביב 1942 הוקם הגטו בצ'ורטקוב ובו רכזו נוסף ליהודי העיר גם את אלה שגורשו מהעיירות הסמוכות. באותו זמן גם הוקםמחנה העבודה הראשון בקמיונקה על יד טרנופול. על כל היודנראטים בערים ובעיירות של הסביבה הוטל תפקיד לספק יהודים לעבודה במחנה הזה. בהתחלה היו רבים שהתנדבו לעבודה מחמת שהאמינו כי על ידי כך יקבלו מזון ויבטיחו איכשהו את חייהם. אולם לא עברו שבועות מספר ובשורות האיוב החלו להגיע ממחנה קמיונקה. משלוש מאות איש שהתנדבו לעבודה נשארו רק ארבעים בחיים. נודע שהמחנה לא שימש כמחנה עבודה כי אם מחנה השמדה. מאחר שלא נמצאו יותר "מתנדבים" החלו לחטוף אנשים ברחובות ובבתים ולשלחם לקמיונקה. היודנראט אמנם אירגן משלוח חבילות מזון ובגדים לעובדי המחנה אולם המצב במחנה עצמו היה נורא. אין פלא, שכל אחד בצ'ורטקוב עשה מאמצים להסתדר בכל עבודה נחוצה או מדומה בעיר כדי לקבל תעודת פועל ולהינצל מלהישלח לקמיונקה".

מלונות בצ'ורטקוב

מספרי טלפון שיכולים לעזור

ויקטור- מדריך טיולים מעולה, (ואיש מקסים) לאוקראינה בכלל ולצ'ורטקוב בפרט. נכתב אחרי הרבה מאד המלצות של אנשים שטיילו בהדרכתו. דובר אנגלית   380976285425+ Viktor Yedynak Ukraineguide.  דברו איתי ואספר לכם עליו: מירי גרשוני שיפריס 0528575907

ברנוב יעקב ומאיה (ראש הקהילה היהודית בצ'ורטקוב ואשתו) 380504371797+  דובר אוקראינית ורוסית.

מרכז מחקר במוזיאון יהדות פולין Polin Museum Resource Center

מחלקת מחקר במוזיאון פולין
מחלקת מחקר במוזיאון פולין

מחלקת המחקר ומרכז משאבים במוזיאון יהדות פולין, משתף פעולה עם מאגרי מידע על ההיסטוריה היהודית בפולין ומחוצה לה:   JRI POLAND indexing,  אתר השטאטל, אתר יודאיקה , MyHeritage , ארכיון מוזיאון השואה בוושינגטון , J.R.I.POLIN ועוד אלפי ספרים, אנציקלופדיות, לקסיקונים, המוקדשים להיסטוריה היהודית.
מחלקת המחקר ומרכז המשאבים, מאפשר גישה פתוחה וחופשית למידע. ניתן לבקש תמיכה ועזרה בחיפוש על המשפחה הפרטית ועל העיירה, בכתובת:  resourcecenter@polin.pl

תחנת הרכבת

תחנת הרכבת של צ'ורטקוב ראתה הרבה בחייה.
היא ראתה צעירים נוסעים ללמוד בוינה או לבוב. היא ראתה משפחות מבקרות זו את זו שבעיר הסמוכה. היא ראתה סוחרים שנוסעים לקנות או למכור סחורה. היא ראתה משפחות שנפרדו מיקיריהם שנסעו לארץ ישראל או לאמריקה….
אך, תחנת הרכבת היא מקום טעון עבורנו. המקום הזה נצבע מיד בצבעי הזוועה שהתחוללה כאן: לכאן הובלו יהודי העיר בדרכם להשמדה בתאי הגזים בבלזץ. שני תאריכים יזכרו כאן לדראון עולם.  ב- 27.8.1942  וב- 5.10.1942 . הגטו כותר בלילה  ובעזרת כוחות משטרה אוקראינית, הגסטפו והיודנראט הוצאו יהודים מבתיהם ונצטוו להתרכז בכיכר הבזאר. שם נעשתה סלקציה מי נחוץ עדיין וכשיר לעבודה ומי יפונה ל"יישוב מחדש". הם הובלו ברמייה לכיוון תחנת הרכבת. שם הועמסו 2500 ועוד כ-500 איש באוקטובר, על קרונות מסע, כ-140 איש, אישה וילדים בקרון, בצפיפות, ללא אוויר וללא מים.  בודדים הצליחו לקפוץ מהרכבת ולברוח. מי שהיגיע לבלזץ- לא נותר בחיים.

 

בורות ירי בפאתי שדה התעופה בדרך ליגלניצה.

חיסולה הסופי של יהדות צ'ורטקוב התרחש ב-18 ליוני 1943 בבורות ירי בפאתי שדה התעופה בדרך ליגלניצה..

ב- 18.6.1943  חיסול גטו צ'ורטקוב והכרזת צ'ורטקוב יודן ריין (נקייה מיהודים). את היהודים הובילו במשאיות אל שטחים שהיו מיועדים לפני המלחמה לבניית שדה תעופה על יד יגלניצה ושם נרצחו בבורות ירי. היהודים המעטים שעוד שרדו בגטו עד חיסולו, חיפשו מקומות מסתור אצל הגויים בצ'ורטקוב ובכפרים בסביבה

יוני 1943-  נסגר מחנה פאל

ב-  23.6.1943 חיסול של מחנה הכפייה של טומנק ויחד עם היהודים האחרונים שעוד עבדו בו,

ב- 28.8.1943  הרגו את הרופאים והרוקחים שנשארו בחיים, שהאמינו שלא יקרה להם כל רע, היות ועבדו בקופת חולים או בבית החולים לשירותם של הגרמנים.

אנדרטה לזכר רצח 8 הכמרים הדומיניקנים

בלילה שבין הראשון לשני ביולי 1941 נרצחו על ידי ה NKVD, שמונה כמרים דומיניקנים ליד נהר הסרט. הנרצחים: אנטול זמנמירובסקי, אנדז'יי בויקובסקי, יאצק מיסוטה, ג'וסטין ספירלאק, הירונים לונגאווה, רגינלד צ'רווונקה, מתודיוס איוונושצ'וב ויוזה ווינצ'וביץ.
ב- 7.7.1941 יום – יומיים אחרי הכיבוש הנאצי, האוכלוסייה האוקראינית חיפשה נקמה על רצח הכמרים ומצאה ביהודים קורבן. שהתרחש "על התפר" שבין נסיגת הרוסים וכניסת הגרמנים. העדים כביכול לרצח, הפנו אצבע מאשימה כלפי היהודים. האשמה זו, שחררה את הרסן ונתנה אור ירוק לביצוע התעללות ורצח יהודים.
האנדרטה נמצאת בפאתי פארק האיצטדיון.