עבודת ההסברה של שפירא ו"השאפירניקים" הייתה מאורגנת למחלקות נפרדות. בכל מחלקה היה לשפירא מומחה – עסקן/שתדלן, שהיה מסור לנושא ההשכלה בדיוק כפי שהיה הרבי בעצמו. השאפירניק יעקב ביקל היה מעין "מיניסטר ההסברה". הוא היה מנהל חדר ההסברה וניהל קורסים למען בעלי מלאכות.
בל ישכח הקורא שזה היה בערך לפני כחמישים שנה ובעת מלוכתו של הרבי מטשורטקוב.
ביקל עבד ימים ולילות, עם גופו ועם נשמתו ללא תמורה, הוא למעשה היה איש עני כשם שטיטוס היה רשע, היו לו 10 ילדים. (4 היו מאשתו הראשונה: 2 הביאה לו אשתו השנייה מבעלה הראשון, ו-4 היו לו עם אשתו השנייה כלומר בשותפות).
למרות שיעקב ביקל לא ביקר שום אוניברסיטה, בכל זאת הוא לא היה פחות מלומד משפירא בעצמו, היה מעמיק והוגה דיעות אורגינלי, מוצאו היה מטיסמניץ- עיירה במזרח גליציה, שהיתה בעבר מפורסמת כקן של השכלה. התחתן בגיל 13, הוא היה מתנגד שרוף וחבש שטריימל, חותנו היה אדם חסידי, אך יהודי מוזר, אף לא הלך להתפלל בבית מדרש, התפלל בביתו ביחידות, היות וכולם ידעו שהוא מאוד אדוק, יצאה שמועה בעיירה שהוא "מקובל" ויושב כל היום עם הטלית. יעקב ביקל לא התעצל ועבר בכל העיירה , לא החסיר לחלוטין אף בית ושאל את כל יהודי טשורטקוב, קטנים כגדולים:
"הראית אותו ( זאת אומרת את חותנו) יושב עטוף בטלית"? כולם אנו לא וכי שמעו ממישהו.
בכך החל ביקל את מאבקו הראשון נגד האמונה. בדיוק כמו כעת, כך הוא תמיד הוביל אותו: לא באמצעות דרשות לוהטות, רק ע"י הוכחות מבוססות, ע"י עובדות מוכחות.
למרות זאת ביקל היה נואם מבריק ודווקא ביהדות הקפואה. הוא ידע הרבה שפות, אך המדעים האהובים עלי היו: אסטרונומיה, אלגברה ופיזיקה. בנוסף הוא היה חזק במשפטנות (לימודי חוקים) הוא היה מזהיר כמו ביהדות העתיקה (תנכית ותלמודית) חקיקה, כמו כן בחקיקה הרומאית, הצבאית וכן חקיקה אירופאית מודרנית. האידיאל שלו הייתה החקיקה מהסנהדרין היהודי. בחדר של ה"שאפירניקים" שהיה בפיקוחו,הוא הנהיג רפובליקת ילדים ברוח עיר יהודית עתיקה ובית משפט לפי הדגם של הסנהדרין היהודי. לימוד חוקה היה מקצועו, פרנסתו, הוא היה מנהל משפטים מסובכים ולעיתים רחוקות היה מפסיד, על פי עצותיו פנו אליו לא רק יהודים , אלא גם נוצרים, איכרים ופריצים.
היות והוא אף פעם לא עמד על המקח, הייתה לו עבודה רבה ומחיה מצומצמת. חצר הרבי נאלץ לעיתים קרובות לפנות אליו בדבר עצה, ובכך הוא חיזק את המעמד של ה"שאפירניקים". אצל הרבי היו חייבים להעמיד לו כסא ולבקשו לשבת. הוא היה אדם מבוקש והייתה יראה מפניו.
ביקל למד בחריצות את האונגיליון (ספרי הבשורה שבברית החדשה שבהם מסופר על חיי ישו). הוא למד יחד עם בתו, עליו פירושים – היה מתנגד חריף לאונגליון והנצרות. הוא כתב יצירה נגד ישו. ניהל פעם ויכוח עם מיסיונר, אך ההוא "נחלץ מצרה" לפני שהוויכוח הסתיים.
ביקל שקע במחשבות בעניין רעיון שמאוד העסיק אותו, באותו זמן הוא הסתגר מפני העולם, הסתגר במרתפו, יכול היה לשהות שם שמונה ימים ושמונה לילות, לא לאכול ולא לשתות עד אשר הרעיון קיבל אצלו חזקה. הוא היה גם שחמטיסט שרוף , היה מסוגל לשבת על לוח השחמט שלושה סיבובים מעת לעת ברציפות.
כשהוא קיבל ספר חדש,הוא לא היה יוצא מהבית, לא יושב, לא עומד, מיד נכנס למיטה כשהוא מחזיק ביד אחת את הספר ובידו השניה סיגאר ומלמעלה מהצד של אותה היד מוריד את קופסת הטבק וממלא תלולית טבק להרחה (א שמעק טבעק), עיניו שקעו בספר, עישן והריח, עישן והריח, קם מהמיטה רק כשסיים לקרוא את הספר. כך הוא גם למד בשכיבה במיטה, שפות עתיקות וחדשות.
ביקל היה תלמודיסט גדול, ספרו האהוב ביותר מספרי היהדות היה ה"רמבם".
כל יום הוא התפלל, באופן מיוחד הוא אהב להתפלל עם נגינה, כל הימים הנוראים הוא היה מתפלל לבוש בקיטל (חלוק לבן שיהודים נהגו ללבוש בימים הנוראים), שמונה עשרה הוא היה עומד כשידיו שלובות על החזה. אהבתו הייתה "שיר היחוד" (פיוט דתי שתוכנו שבח לה'
ויחוד שמו בתארים שונים: הוא נחלק לשבעה שירים לכל יום מימי השבוע.- ההסבר ממילון אבן שוי) הוא לא היה אדוק תמיד, רק במצבים רגעיים. בליל שבת הוא אהב להתיישב עם מנדל פידלר, לעשן מקטרת ולהריח טבק באותו הזמן, לשוחח עם החבר עד אור הבוקר.
מעשיות על יהודים טובים שהיו אי פעם בעולם, מקשר בודאי את הסאטירות שלו העוקצניות בהארה.
ביקל היה ידיד גדול של הטבע, אהב לשקוע במחשבות על עולמו של אלוהים, על ברואי אלוהים הגדולים והקטנים, הוא נהג להסביר לאחרים את הפלא של הטבע. למשל, על פרה או בהמה. ביקל קורא החוצה לאשתו ולילדיו, מביטים על קרני הבהמה, על העיניים,מצח ועוד איברים נוס ים, ממש מסביב ונושא לפניהם שיעור במדעים. נשים חסידיות חולפות על פניהם ויורקות : תראו את יעקל המשוגע! הוא כבר מתבונן…
ביקל היה , כמו שנאמר, המפקח הבכיר על החדר של השאפירניקים.בכל זאת היו דברים שהוא אהב ללמוד עם הילדים. אחת מאהבותיו היה גיאוגרפיה, לשם כך היתה לו שיטה עצמית, כיצד להסביר לבנים באופן פשוט, עם אמצעים ביתיים דברים שילדים בבתי ספר שוברים את המוחות.
הרי לדוגמה שיעור בגיאוגרפיה: כיצד האדמה מסתובבת, אנשים הולכים על פני האדמה למעלה ולמטה ולא נופלים. חרושים! איך זה יכול להיות טחון?(זה לא ברור).. שואלים הילדים. ביקל מסתובב לילד, חוטף עם שתי אצבעות משיער ראשו "חיה קטנטונת", מושיב או ה על הגלובוס ומסובב אותו ובשעת מעשה מטיילת לה החיה על הגלובוס, כאילו היא לא נחשבת…..
האם צריך דוגמה יותר מוחשית?…..
הילדים מאוד אהבו את ביקל. עם דוגמאות כאלו הוא היה מבלה איתם, לא עסקו רק בחיות קטנות, אלא גם בחיות גדולות, כמו למשל בהמות שהוא היה מביא לילדים, או הילדים איליו. בכל אופן הוא היה גם קשוח, על מכות, צעקות – זאת לא עשו בחדר של שאפירניקעס. אך,זמנית כשהילדים היו מתעצלים להתעמק בעניין בו הוא היה מסביר, או שהם נדחפו מאחורי גבו, הוא היה פתאום קופץ על השולחן ופוקד על החברה: תצעקו ילדים מיד אחרי: – אנו כולנו גויים גדולים! …
הרמז לא היה ממש עדין לשמיעה, עבור הילדים היה זה מעין שעשוע ולא עלבון. כולם צעקו עם חשק שלוש פעמים, אחר כך הלך הכל חלק…
ביקל היה סוציאליסט, אך, במקום התיאוריה המרכסיסטית, הוא שאב את הזכויות הסוציאליות ליהודים שלו מהתורה והגמרא. את עיקר תשומת הלב בחדר הוא כיוון לחינוך הילדים לרגש ומושג לזכויות ויושר בחיים הסוציאליים. הוא חי אך ורק באיזור בו חיו פועלים מהאנשים הפשוטים.
עם אשתו הראשונה היו לו חיים טובים, היא היתה אישה יהודיה פשוטה. את אשתו השנייה הוא נשא לאחר מות אשתו הראשונה, בעלה הראשון היה רופא, היה לו כסף ובית פרטי, הוא אהב לחיות חיים שמחים וברווחה. החיים איתה הפכו עבורו לטרגדיה. על אף לימודיו הרחבים, הוא אהב בעצמו כמו שפירא לחיות בפשטות ובעוני.
לפי החתך היהודי העתיק , מגיל 6 הוא הפסיק לאכול בשר, כל חיו הוא לא צרך שום מזון אחר, אלא ירקות בלבד. כשהתחילו להקיש בדלת 70 שנותיו, הוא הכין תכריכים ומקום למנוחת נצח.
אך יענקל ביקל חי עדיין עכשיו, זקן בן שמונים ומשהו שנים, חי בדרזדן (זאקסען). הוא עדיין עובד במשרת מנהל חשבונות בחנות פרטית. עכשיו הוא עדיין לומד את זכויות הגרמנים. הדרמה המשפחתית שלו גירשה אותו מחיו בעיירה הגליצאית. מקום בו כל כך נאבק וסבל, רחוק מתלמידיו וחבריו שבמזל הינם עדיין כולם בחיים, שמתגעגעים למורה ולחבר שלהם והוא אליהם והם לא יכולים להתראות, אסור לו לבוא לאוסטריה.
"שאפירניקים" טשורטקובאים וילדיהם מספרים – רצו לתת לו בדרזדן משרה קלה בקהילה היהודית עם משכורת של כמה אלפי מארק, אך הוא התפטר מכך עם הסבר שהוא אינו מוכן למכור את עצמאותו בעד כסף. הוא מעדיף להיות "נהנה מיגיע כפיו".
לחיות מעבודה עצמית ולא להיות שום "כלי קודש".