הספר בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד- ושם.
פרק מהספר
"לילה אחד, אחרי שגמרנו ללמוד ושכבנו לישון, ליטפה אימא את שערות ראשי ולחשה: "מרטוש, עלינו להיפרד". מה, קפצתי ונעמדתי על המזרון כמי שנשכו נחש. אימא התיישבה ואחזה בידי בעדינות. התיישבתי. "המצב מחמיר מיום ליום", אמרה אימא כשהיא מלטפת את ידי, כמעט שאין עוד יהודים בגטו. הגרמנים הכריזו שצ'ורטקוב היא אזור נקי מיהודים וכל ייהודי שייתפס דינו מות. עוד מעט גם ייאסר עלי להמשיך ולעבוד פה בבית המרקחת". "אז נתחבא יחד במרתף"…
"זה מסוכן. מישהו צריך לספק לנו אוכל ומים, ואני פוחדת שמישהו ילשין עלינו. מרטוש, אני לא מתכוונת להיפרד ממך לעולם, קודם תיסעי את, ואני אבוא אחריך".
"לאן??"
"לוורשה".
"זה רחוק מאד, זה בצד אחר של פולין", אמרתי בידענות.
"כל הכבוד! למדת היטב", אמרה אימא בקול מעודד, "ורשה באמת רחוקה, ואת תיסעי לשם ברכבת".
"לבד?" שאלתי בבהלה.
"לא, את תיסעי עם לידקה. הקשיבי לי. בעיר ורשה גרה משפחת שולץ. הם מכרים טובים של אבא. פה בצ'ורטקוב יש להם חוה חקלאית גדולה, ועד שאבא נסע, הוא היה מנהל הכספים שלהם. אנה ויוסף שולץ כתבו לי שהם מסכימים שנבוא אליהם לוורשה. בגלל הסכנה קדם תיסעי את, ואחר כך אסע אני". ואימא הוסיפה ואמרה: "בעוד שבוע תבוא לצ'ורטקוב לידקה, הבת של אנה ויוסף שולץ, ותיקח אותך אתה. בוורשה תוכלי לראות שמים כחולים וצפרים, ושם תשחקי עם ילדים ותלמדי בבית ספר".
"אימא שאוהבת את הבת שלה לא שולחת אותה עם מישהו זר!" אמרתי בכעס. אימא הניחה את ראשה על המיטה, הביטה בי במבט עייף ואמרה? "כשאין בררה עושים גם את זה…"
קרישה
בששת הימים הבאים למדתי את זהותי החדשה: שמי כריסטינה גריניביץ, וכולם מכנים אותי קרישיה. נולדתי בכפר, ואני נוצרייה קתולית, מבקרת בכל יום ראשון בכנסיה ויודעת להתפלל. אבי הוא אחיה של אנה שולץ שגרה בעיר ורשה. אמי חולה ואיננה יכולה לטפל בי. מכיוון שאני ילדה מוכשרת מאד ומשום שבית הספר שבכפר נסגר כשפרצה המלחמה, הסכימו הדודה אנה והדוד יוזף שאגור אתם בוורשה ושאלמד בבית הספר הטוב בעיר.
בכל ערב חזרה אימא על ההוראות:
"היי נחמדה וחייכנית ואז יאהבו אותך.
עשי מה שיאמרו לך, ועזרי ככל שתוכלי.
אם אתעכב ואת תתגעגעי, בכי לתוך הכרית בשקט כדי שלא ישמעו אותך.
אל תאכלי בסכין ומזלג, ילדות כפריות אוכלות רק בכף.
למדי היטב, והכיני שיעורי בית כדי שכולם יהיו גאים בך.
אל תכתבי לי מכתבים, אני אכתוב לך.
והחשוב ביותר: השתדלי תמיד שהעיניים שלך יהיו צוחקות, ילדים אינם אוהבים ילדים שעיניהם עצובות".
וכששאלתי אם האנשים שאפגוש בוורשה הם אנשים נחמדים, אימא ענתה בביטחון: " הם נחמדים מאד וגם רוצים להציל את חייך"….
ספר קריאה מונחית מומלץ לתלמידי הכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי וכיתות חטיבת הביניים.
בית הספר להוראת השואה ביד-ושם, מציע ליווי לספר עם מערכי שיעור למורה.