מאת ברל שוורצבך
בסוף המאה ה־19, עם התפתחות תנועת חיבת ציון, ועם עליית הציונות הפוליטית ומנהיגה ד״ר בנימין־זאב הרצל, נוסדה גם בצ'ורטקוב חבורה ציונית. הייתה זו אחת ההתאגדויות המאורגנות הראשונות בגליציה המזרחית. שם הארגון היה "בני ציון". היה לקבוצה משכן משלה, שנמצאו בו העיתונות היהודית הציונית הכללית, קונטרסים וגם עיתונים בפולנית ובגרמנית. הבחורים הצעירים וגם הגברים הצעירים בני המעמד הבינוני, אשר זה עתה השתחררו מאורח החיים הישן – חלק מהם אף המיר את הקפוטה הארוכה בבגדים אירופיים קצרים – הסתערו על חומר הקריאה שפתח בפניהם עולם חדש: בעיות יהודיות, שאלות תרבות ועניינים פוליטיים כלליים. היה זה חידוש גדול בצ׳ורטקוב בתקופה ההיא של סוף המאה ה־9ו וראשית המאה ה־20. הנוער התנפל על חומר הקריאה כצמא המבקש להרוות את צימאונו לידע, שאלות חברתיות ובעיות תרבות. זה היה ראשיתו של שינוי גדול בהלך מחשבתם, מבטם על החיים היהודיים וההבנה הכללית של הווייתם העצמית ותפקידם בחיים.
זה היה הזמן של התפתחות רעיונות מתקדמים בדבר בנייה מחדש של החברה. הרעיונות הסוציאליסטיים שבו את לב הבחורים הצעירים, וכתוצאה מכך הם נוכחו לדעת שאינם מסוגלים עוד להישאר באגודה הבורגנית הכללית: בני ציון. הם התבדלו ממנה וייסדו קבוצה ציונית חדשה בשם "השחר". בין מייסדי הארגון החדש היו: מאיר הלרבך, יוסל גטר, צבי אורנשטיין, ד״ר קון־שכטר, ישראל הויזר, בן־ציון רוזנצווייג. המנהיג והדובר של הקבוצה החדשה היה מאיר הלרבך. אדם בעל הכרה עמוקה וטיפוס של הוגה. הוא זה שהעניק לקבוצה את שמה "השחר", משום שסבר שצריך להיות ארגון נוער חדש שייצור אור חדש, עם הפנים לעתיד.
קבוצת "השחר" לא האריכה ימים משלל סיבות. לא עלה בידם לעניין חוגים רחבים בקרב בחורי צ׳ורטקוב באורח חשיבתם. "בני ציון" לא ראו בקבוצה החדשה תפיסה חדשה של ציונות, אלא הצגה עקומה של תנועת הקונגרס ההרצלאית, והם נאבקו בחריפות באנשי "השחר". למרות הקשיים, הם קיבלו אישור רשמי לאגודה שלהם, אך נאלצו לנהל את הפעילות באמצעות ערבי בידורי בעלי אופי מגוון. הנוער בא,
אך רק כדי להשתעשע ולבלות את זמנו הפנוי. איש מהם לא חשב לנכס לעצמו את האידאלים החדשים של "השחר".
כתוצאה מן המפלה שנחל ממשל הצאר במלחמה עם יפן, פרצה ברוסיה המהפכה. לאחר שדוכאה המהפכה, החלו לבוא לגליציה המזרחית קבוצות גדולות של יהודים מרוסיה, שברחו בעיקר מטעמים פוליטיים. צ׳ורטקוב, השוכנת ליד הנהר סרט, התעשרה חברתית עם בואם, כי היהודים החדשים שנוספו, היו בעלי השכלה וניסיון בחיים החברתיים־פוליטיים, וייצגו את כל הגוונים הרעיוניים בחיים היהודיים. הודות להם חלה התעוררות פוליטית־תרבותית בצ׳ורטקוב, והנוער עשה היכרות עם אידאלים וזרמים פוליטיים חדשים, שעד כה היו זרים. ארגון "השחר" שוקם, והפעילות קיבלה תנופה רבה. התארגן גם בונד, שעד כה לא היה מוכר בצ׳ורטקוב. נוצרה מפלגת פועלי ציון, ונוסדו עוד קבוצות ומפלגות סוציאליסטיות. היהודים הרוסים ייסדו בצ׳ורטקוב גם בית ספר עברי.
חשוב להדגיש כי בין היהודים הרוסים הבאים, אשר התיישבו בצ׳ורטקוב, הייתה אישיות כמו י' ח' ברנר, שהתגורר חודשים אחדים בצ׳ורטקוב, מסתיר את זהותו האמתית. במשך כל הזמן עבד כסבל בהטענת עגלים שנשלחו לווינה. כשנודע בעיר מיהו הסבל, עזב כעבור ימים אחדים בחשאי את העיר.
הנוער של צ׳ורטקוב התחבר מיד עם הבאים, התיידד עמם וניהל שיחות וויכוחים. כל זרם פוליטי זכה באוהדים ובתומכים מקומיים שלו. בדרך זו גם קם לתחייה ארגון "השחר". למן ההתחלה החל להתגבש כגרעין למפלגת פועלי ציון המאוחרת יותר.
כמוזכר, היה מאיר הלרבך המנהיג הרוחני של ארגון "השחר". הוא היה צעיר משכיל, איש שיחה טוב, שאהב לטייל עם ידידיו ולדון עמם בבעיות פילוסופיות וחברתיות שונות. בשל מנהג זה כינו אותו בנימה של רצינות והלצה לחצאין: שפינוזה השני. הוא עסק בספרות וכתב שירים שנדפסו ב"דער יודע", בעריכת מרטין בובר; וגם ב"טאגבלאט" בלמברג, בעריכת משה קליינמן. הוא הבהיר לחבריו את השאלות השונות שהיו אקטואליות אז בחיים החברתיים־פוליטיים וגם בספרות, בדרך זו הוכר כמורה של הנוער בצ׳ורטקוב, התאורטיקן של "השחר" ושל רעיונות "פועלי ציון".
תפקיד חשוב בתנועת פועלי ציון גילמה אדלה [טוטי], שהתקשרה למפלגה מאוחר יותר, לאחר היווסדה. היא הייתה משכילה וקיבלה
אורחים ורפרנטים בבואם העירה ובהופעותיהם הפומביות. היא הייתה מיודדת עם חוה, בתו של הרבי, זה העניק לרבים מן הסופרים שביקרו בצ׳ורטקוב גישה אל הרבי ואל חצרו. כך למשל ליטווין, ב־913ו, בילה בצ׳ורטקוב במשך חודש ימים הודות לקשריה של אדלה, היא פתחה בפניו גישה חופשית לחצר ואל הרבי עצמו.
אדלה העריצה את מאיר הלרבך, ולימים התחתנה עמו. לאחר שנים אחדות של חיים משותפים, חלה מאיר ומת. אדלה נספתה באחד המחנות במלחמת העולם השנייה.
המנהיג השלישי של מפלגת פועלי ציון, יוסלה גטר, לימים התגורר בגבעתיים. הוא היה פולמוסן מחונן, וניהל ויכוחים עם מנהיגי בונד וצעירי ציון, היה אהוב מאוד על הציבור. הוא גם היה בין החברים המובילים של תנועת פועלי ציון. בנעוריו היה חבר במפלגה הפולנית הסוציאליסטית (פ' פ' ס'), לימים עבר אל הבונד, וכשהמפלגה בצ'ורטקוב התפרקה, הצטרף אל פועלי ציון. ידע היטב פולנית והיו לו ידידים רבים בקרב האינטליגנציה בצ׳ורטקוב. היה קרוב אל כל החוגים, מיודד עם כל אחד, ולכן אהוב על כל היהודים בעיר.
המנהיגים, כמו גם חברים אחרים, הניחו את היסוד למפלגת פועלי ציון בצ'ורטקוב, ניהלו פעילות חברתית רחבה וענפה, והסברה פוליטית מרחיקת לכת. ההתמודדויות המרכזיות נערכו עם הקבוצות הפוליטיות: התנועה הציונית־בורגנית הכללית, מפלגת צעירי ציון, בונד, הסקציה היהודית של פ' פ' ס'.
עיקר המאבק היה עם בונד, שריכז סביבו את בעלי המלאכה והשוליות – כינו אותם נערים מתלמדים אצל בעלי מלאכה – שבכל הזדמנות גינו את פועלי ציון, שאינם פועלים כי אין בשורותיהם אלמנט פועלי. זו אכן הייתה אחת הדאגות המרכזיות של חברי פועלי ציון, ולאחר מאמצים רבים ארגנו קבוצת נערות משרתות, שהמפלגה ארגנה למענן קורסי ערב ושיעורים. קבוצה זו לא החזיקה מעמד זמן רב והתפוררה.
במקביל לניסיון זה, אורגנו בפועלי ציון חלק מבעלי המלאכה בעלי תודעה רעיונית ומתקדמים יותר. כאן הייתה למפלגה הצלחה גדולה. תוך זמן קצר ריכזו כ־50ו צעירים, לא רק בעלי מלאכה, אלא גם שכירים וגם מספר נערות.
לימים עזבה קבוצה במחלקה היהודית של פ' פ' ס' את התנועה הסוציאליסטית הפולנית והצטרפה לתנועת פועלי ציון. במרוצת הזמן זכתה הקבוצה בהכרה והערכה בכל החוגים של צ׳ורטקוב היהודית. פועלי ציון היו מיוצגים במועצה הלאומית, בתקופה הקצרה של ממשל אוקראיני, על ידי ד״ר גלמן, יוסלה יגר, יוסלה גטר. אורגנו חוגים להשכלה עצמית, צרכנות פועלים, כדי לספק לבעלי המלאכה ולמשפחות עניות מזון במחירים נמוכים (מנהל צרכנות הפועלים היה בנימין דוהל).
בשנת 1907 הקימה מפלגת פועלי ציון את ספריית הפועלים הראשונה בצ׳ורטקוב, והייתה פעילה מאוד בתחומי תרבות רבים: הרצאות, ערבי קריאה, גם ארגנה חוג דרמתי, הראשון והיחיד בעיר, שהכניס חיות רבה בפעילות האיגוד.
ארבע־עשרה שנים נמשך קיומה של פועלי ציון, והיא הייתה כוח חברתי־פוליטי חשוב. לאחר מכן החלה התפרקות הדרגתית מסיבות שונות: נישואין, דרישות של חיי משפחה, בעיות שאופיין כלכלי וכיוצא בזה. בסוף שנות ה־20 [של המאה ה־20] מת יוסלה יגר, הדמות המרכזית של פועלי ציון. כל זה יחד גרם להתפרקות האטית של המפלגה.
כדי למצוא פיתרון למצב שנוצר הוחלט לייסד מחלקת נוער ליד המפלגה, שתכין עצמה להמשיך את דרכה וקיומה של מפלגת פועלי ציון. המשימה הוטלה על אברהמצה פלצמן. עלה בידו לארגן קבוצת שוליות חייטים־נגרים בני 14־16. הקבוצה, שהשכלתה הייתה מינימלית, ובעצמה ענייה וממשפחות עניות, קיבלה בהתלהבות את הרעיון להתארגן במפלגת פועלי ציון. הם קיימו אספות, דיונים, הרצאות. וכשהציונים הבורגנים לא הכניסו אותם עוד אל בית העם,
קיימו את אספותיהם ביער. המרצים היו אברהמצה פלצמן, פינקלמן (הנכה), ד״ר אלטהיים; בקבוצה עצמה התייחד כוח אינטלקטואלי, יונה בוכברג. הם ייסדו ספרייה משלהם ובה כמה עשרות ספרים, בהם קראו ולמדו. כשקרב החורף שכרו חדר קטן והמשיכו בפעילותם. אגב, בחדר זה שבתו, חמש-עשרה שנים קודם לכן, עושי הטליתות.
מגרעין זה התפתחה מפלגת פועלי ציון החדשה של שנות ה-20 וה-30 [של המאה ה-20]. ההתפתחות המהירה של התנועה הציונית, של המחנה החלוצי, של התרבות היהודית המודרנית – כמו גם בניית ארץ ישראל – תרמו לעלייה המחודשת של מפלגת פועלי ציון בצ׳ורטקוב. בשנים אלה היו הפעילויות רב-צדדיות: חלוציות ועלייה, פעילות למען קרן קיימת לישראל וקרן היסוד, ולמען קרן ארץ ישראל העובדת.
מספר החברים גדל, ועברו למשכן חדש (ליד מכרה היער) עם אישור רשמי מטעם רשויות הממשל לפעילות תרבותית.
בשנת 1923 עברה המפלגה למשכן שלישי (אצל משלר), כבר עם מעמד חוקי מטעם מרכז המפלגה. בשנים אלה היה יושב הראש משה וייסמן, שעוד השתייך לקבוצה הישנה של פועלי ציון, והוא פיתח פעילות ענפה מאוד ועזר לחנך את הנוער בהרצאות ובשיחות פוליטיות.
במשך זמן קצר היה פעיל במפלגת פועלי ציון גם דוד פרנקל, איש בעל השכלה גבוהה, ידע מעמיק בבעיות תרבות וגם בשאלות פוליטיות וחברתיות. הוא גם ניחן ביכולת הבעה יוצאת דופן. היה פעיל מאוד בתחומים רבים. הופיע באספות עם גדולות בצ׳ורטקוב ובערים אחרות. היה שותף בייסוד אגודת י' ל' פרץ וסייע בהתפתחות מרכז התרבות היהודי.
לאחר מכן מילא את תפקיד המזכיר הכללי של קרן קיימת לישראל בלמברג והיה ציר בשלושה קונגרסים בבזל ובפרג.
אשתו הייתה רוז׳ה [רויזה] קאנל, תופרת, בת של עובד דפוס. היא נטלה חלק בחיי התרבות בעיר וגם הייתה פעילה בחוג הדרמתי. דוד פרנקל, אשתו רוז׳ה ובנם היחיד [דן] נספו בלמברג בשנים
1943-1942.
יוסל מורגנטל, היה עסקן חשוב של פועלי ציון, פעיל בקבוצת הנוער, ב-1929 נשלח לווינה לכינוס נוער של האינטרנציונל השני. ב-1934 עלה לישראל.
פועלי ציון רשמו הישגים גם בתחום המקצועי. ארגנו סקציה של חייטים ונגרים. קבוצת הנגרים שבתה, בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות. השביתה נמשכה שבועיים וקרסה. זה היה הניסיון היחיד לארגן שביתה מצד הפועלים היהודים בצ׳ורטקוב.
במערכת הבחירות הראשונה לסיים הפולני, נטלה מפלגת פועלי ציון חלק פעיל. בשנים 1924-1923 היא ארגנה מגבית למען ארץ ישראל העובדת, זו הייתה הפעילות המעשית הראשונה למען ארץ ישראל. היא נוהלה בהצלחה מרובה והקיפה לא חברי מפלגה ואוהדים בלבד, אלא גם חלק גדול מתושבי צ׳ורטקוב בעלי הזדהות לאומית.
בשנים 1930-1929 התחוללו שינויים גדולים במפלגת פועלי ציון. מספר החברים עלה וכלל למעלה מ-150 תומכי מפלגה רשומים. בשנת 1930 הציע שליח הוועד המרכזי, ברדיצ׳בסקי, לייסד בצ׳ורטקוב ארגון "החלוץ", ומיד לאחר מכן התהווה ארגון הנוער "דרור".
באותה שנה, 1929, ביקר בצ׳ורטקוב, בשם תנועת פועלי ציון הכלל- עולמית, מי שהיה לימים נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, שהחדיר הלך רוח של פרו-ישראל בתנועה בצ׳ורטקוב.