כץ יואל, יליד צ'ורטקוב. האב שמואל, פרוון, עצמאי, עבד בבית, האם רבקה- עקרת בית. במשפחה 4 בנים: אלי, יואל, אברהם ויצחק. בית דתי- מסורתי, התפללו ב"יד חרוצים". השכלת יואל – 5 שנות לימוד. 1939- בכיבוש הרוסי- היה להם טוב. ב-1941- כיבוש גרמני הגרמנים נכנסו כמו "קצבים" על אופנועים. בבית הסוהר נרצחו כ-500 יהודים, ביניהם דודו, אח אביו. אלי, אחיו הבכור נלקח לקמיונקה. האם נסעה אליו עם אוכל, כל שבוע. כעבור זמן, גם אביו נלקח לקמיונקה.
באקציה הראשונה, מצאו מסתור אצל שכן. אולם השכן, "זרק" אותם. למחרת היו הרבה גוויות, ביניהם זיהה את אחיו. האם נתפסה ונשלחה לבלזץ, עם אחיו הצעיר- יצחק. יואל נשאר עם אחיו. שכרו מזחלת ונסעו לדודה בטלוסטה. שם היה עדיין שקט. בינתיים, חזר האב מקמיונקה והם חזרו מטלוסטה לצ'ורטקוב.
יואל היה מסתנן לשוק ומחליף בגדים באוכל.
יום אחד נכנס לדירתם בגטו, גרמני שיכור, שהיכה את האב. יואל לקח את האב לבית חולים. הוא לא טופל ולמחרת היום נפטר. זה היה בחורף 1942. לאחר פטירת האב, יואל עם אחיו, חזרו לדודה בטלוסטה. הדודים היו אמידים ובנו בונקר ל- כ-20 איש. הבונקר התגלה וכולם נרצחו.
אחרי אקציות חיסול בטלוסטה,(לא מצוין תאריכים), הוכרז יודןריין. אחיו נשאר בטלוסטה ויואל לא ראה אותו יותר. יואל הגיע למחנה- פולווארק (אין שם המחנה), שם עבדו בחקלאות. שמעו על הפרטיזנים באזור, אך לא פגשו אותם. באקציה שהייתה במחנה(ללא תאריך), הסתתר מתחת לצריף המטבח, משם ראה הכל.
הוא ראה את הגויים שהתנפלו על צריפי המגורים ובזזו כל מה שהיה. בבוקר, חזרו למחנה הנותרים בחיים. זה היה בקיץ. (כנראה 1943). יואל היה יוצא מהמחנה ועבד כרועה פרות, תמורת אוכל אצל האיכרים. (אין שם הכפר). בכפר היו נערים יהודיים נוספים. בסוף הקיץ (כנראה 1943) אמרה האיכרה שאין יותר עבודה. יואל התחבא בגג הרפת ובלילה ישן ברפת וניזון מחלב הפרה שחלב.(בעלה של האיכרה, נלקח כעובד כפייה לגרמניה). האיכרה חשדה בו, כאשר מצאה יום אחד את בגדיו ברפת. היא הזעיקה שוטר אוקראיני, אולם, יואל הצליח לברוח, הסתתר באסם עד יעבור זעם. הגרמנים הסתובבו כל הזמן בכפר, כדי לאסוף "קונטיגנט". לכן, היה קשה להמשיך להסתובב בכפר. יואל נאלץ לחזור למחנה, שם נהיה אחראי על פרות וסוסים. בסוף 1943, החל רצח אינטנסיבי של שרידי היהודים ע"י אוקראינים "שלא רצו שיישאר יהודי חי". בכפר עבדו ילדים יהודיים נוספים והייתה " צעקה להרוג את כל הילדים", (כנראה איכרים צעקו להרוג ילדים יהודים שעבדו בכפרים). משטרה אוקראינית הייתה מסתובבת בכפרים והורגת ילדים שמצאו. בשדות היו גוויות. הילדים שעבדו אצל הגויים, העמיסו את הגוויות על עגלות ואת הפצועים הביאו למחנה בטלוסטה. יואל הוריד נעליים מהמתים וכך יכול היה לעבור את החורף.
בתחנה בטלוסטה הם מצאו יהודים רבים ושם, גם פגש נערים שהכיר. הגרמנים- החיילים הגנו על היהודים. כך גם היה בכפרHOLOWICZE . במרץ 1944, עד השחרור, הגרמנים הפציצו את המחנה והיו הרבה פצועים והרוגים. יחד עם הנערים שפגש, יצאו לצ'ורטקוב.
אחרי המלחמה התקיימו ממסחר: נסעו לרומניה, מביאים מלח וסוכר ומוכרים בשוק, בצ'ורטקוב.
איך היו האוקראינים בהשוואה לגרמנים כלפי היהודים? האוקראינים היו יותר אכזריים. רצו לחסל את כולנו, שלא יישאר זכר מאתנו. חיילים גרמנים היו יותר אנושיים, שמרו עלינו מפני האוקראינים. במחנה טלוסטה טיפלו החיילים בפצועים.
האם שמעתם ב- 1939 על מחנות ריכוז? שמענו אך לא האמנו.
המשטרה היהודית? שיתפה פעולה עם הגרמנים.
אחרי הרפטריאציה- נסעו לפולין- גליביצה, שם היה בקיבוץ, בהכשרה ומשם לפראג, ליון ומרסיי. ב-1946, גורש לקפריסין, שם היה כשנה. הגיע למחנה בעתלית ב- 1947. היה בהכשרה ב"בן שמן", עזב את הקיבוץ. בבן שמן גוייס לצבא, שירת ביפו בשמירה, עבר למגדל, היה טבח בצריפין. אחרי השחרור, דרך קצין העיר, נשלח לבאר שבע, כאינסטלטור, עבד במטבח, בהדחת כלים. עבר קורס טכנאי בניין, בנה שיכונים. עבר לנתניה, שכר דירה, עבד בצרכניה בבני ציון, שם הכיר את אשתו. התחתנו ב-1952, נולדו: בת ו-2 בנים. עד יציאתו לגימלאות, עבד בבניין.
למה רצית לעבור את הראיון?
"רציתי שידעו מה היה, שידעו מה עשו לנו, יש עוד הרבה מה לספר, כל יום היה משהו אחר. איבדנו את כל יקירינו ולא הספקנו לבכות"
העדות נמסרה לארכיון שפילברג 11.12.1995 בנתניה. הקלטת נמצאת בידי המשפחה בשפה העברית.