תמונות
תמונות מאלבום רינה גבעון ושרה פלס
תמונות מביקור בצ'ורטקוב
מסמכים/עדויות/זכרונות
מידע על זאב וולצ'ה שניטליך כפי שסופר לרינה גבעון מפי בתו שרקה כהן.
זאב וולצ'ה שניטליך היה נשוי לפני המלחמה לחנה ולהם הייתה בת ששמה לא ידוע, שתיהן נספו בשואה.
זאב בסוף המלחמה ערק מהצבא הרוסי ועבר לעבוד כנהג בג'וינט. אחר כך היגיע לברגן בלזן שהפך להיות מחנה עקורים. שם היו תנועות נוער, אנשי הבריגדה לימדו עברית והחלה התארגנות לקראת עלייה לארץ ישראל.
באחד הימים זאב הסתובב ברחובות המחנה וראה ילדה בלונדינית יפיפייה הדומה לבתו שנרצחה, קוטפת פרי מהעץ. הוא ניגש אליה והחל לדבר אתה ועם אמה-פלה. (הם הגיעו למחנה מהעיירה קילץ שיהודיה סבלו פוגרומים קשים) הקשר בין השניים התהדק והפך לקשר נישואים. הם עלו לישראל וזאב התאחד עם יתר בני משפחתו שעלו לארץ לפני פרוץ המלחמה. לאחר גלגולים רבים וקשים בנה את ביתו בקרית מוצקין.
כאן, בארץ הפך פה לעולים החדשים שבאו מקרוב, סידר להם עבודה, עזר והתנדב במה שרק יכול.
זאב נפטר כשהוא משאיר אחריו שושלת גדולה לתפארת.
יהי זכרו ברוך
מכתבים
מכתב לאמא שלי, פרומה אלרואי לבית שניטליך.
אמא שלי ,לפני שבועיים מלאו 44 שנים שאת אינך איתי, והיום אני סוגרת איזה מעגל קטן, של חובה וגעגועים אליך.
אמא, לא היית מאמינה אם היית רואה אותי עולה לאוטובוס, שעליו כתוב כנס צ'ורטקוב.אני זוכרת, שהיית נוסעת למפגשים של בני העיירה, וגם מה היה שם לא סיפרת. אבל עכשיו אני יודעת לשם מה נסעת למפגשים אלו. והיום אני ממשיכה אותך יחד עם הדור השני.
שנים חולמת על העיירה שבה נולדת ,ואולי רק בגלל שעזבת אותי בגיל צעיר. לא סיפרת לנו הבנות כמעט כלום. קצת על הנהרות. על סבא אביך שהיה עובד בגזם יערות. על משחקים ברחוב עם חברות. על טיולים ליער, ואני, רציתי לדעת איפה נולד הצחוק והחוזק, להתחיל הכל מחדש בארץ לא נודעת.
ולכן אצלי צ'ורטקוב לא בא ממקום של שואה וצער.
רק לאחר החלטתי להצטרף למסע זה ערכתי מסע חיפושים וראיונות וראיתי שגם משפחתנו לא חפה מאימיי השואה.באת לארץ לבנות ולהבנות והשארת הכל מאחור .כולך עדינות שמחה וטוב.
איך יכולת לנצור בלב את אלו שנספו , בלי לשתף.
את אחיך אברהם אשתו אנדזה וילדתם ציפורה בת ה-6, שנטבחו.
את אנז'ה אשת אחיך וולצ'ה ובתם הקטנה.
סבא חייקל וסבתא שטירל לבית אברמוביץ, מצד אבא שלי שאותם רצחו האוקראינים בליטא.אלו מה שאני הצלחתי למצוא. אולי היו עוד שלא נדע כבר לעולם.
ולכבודם אדליק נר זכרון ואשים את דגל ישראל.
רק על אחיך וולצ'ה זאב לאחר שעלה לארץ אחרי השואה עליו סיפרת .וגם לא הרבה.האם רק החיים ליוו אותך?
את יודעת כמה אנחנו מדברים עליך?
אנשי השו שו אנחנו אומרים.
רק כשהנכדים עשו עבודת שורשים, אבא סיפר על העירה שלו בליטא ועליך כמעט אין מידע.
לך יש כבר דור שלישי ורביעי, שנוסע למחנות ההשמדה לזכור, לבכות ולהזכיר.
רביד וסתיו הנכדות של בתך ציפקה, אלון בני במדי טייס של חיל האוויר הישראלי, שבהתרגשות גדולה הדליק נר זיכרון בטרבלינקה, ליד האבן של קהילת צ'ורטקוב, ושחר נכדתי, כולם המשך השושלת שלא הכרת.
אני פה לכבודך ובשם כל המשפחה.
אני שהגורל הפגיש אותי עם קבוצה של הדור השני , באתי עם דני לראות איפה נולדת. אולי אסגור כאן את מעגל הגעגועים אליך, אולי.
עכשיו אדע יותר ואספר כל שאזכור למשפחה בארץ.
אני שמחה שנתנה לי ההזדמנות לחיות אותך, ולו לכמה ימים.
בפעם הבאה שאהיה בבית הקברות במושב, שהקמת בעמק אספר לך על ביקורי בצ'ורטקוב.
אוהבת אותך, ולעולם לא אשכחך, אמא שלי: פרומה לבית שניטליך.
רינה צ'ורטקוב ,אוקראינה. 2008
עצי משפחה
דפי-עד
לזכר בני משפחת שניטליך שנספו בשואה::
אברהם שניטליך אשתו אנדזה ובתם ציפורה בת השש שנרצחו בצ'ורטקוב
רוזה שניטליך בת עשרים נרצחה בצ'ורטקוב
חנה שניטליך (אשתו הראשונה של וולצ'ה שניטליך) ובתם נרצחו
לזכר בני משפחת בלינדמן-אלרואי שנספו בשואה:
חייקל בלינדמן ואשתו שטירל לבית אברמוביץ