משפחת וינראוב WEINRAUB family

תמונות מסמכים/עדויות/זכרונות עצי משפחה

תמונות

אלבום משפחת וינראוב Weinraub family

מסמכים

מסמכים/עדויות/זכרונות

צבי וינראוב עדות WEINRAUB ZVI

צבי וינראוב היה ילד בן  תשע (?) כשהיגיע דודו ישראל שור לביתו של סבו ואמר שבאיזה זהו שלב יקחו ילדים. ושכדאי לעשות איזה שהוא מחבוא לילד.
סבא שלי היה מכניקר והוא ידע לעשות כל מיני דברים. הוא עשה מיכניזם שלם והגג היה נפתח עם כל מיני מנופים וגלגלים וזו הייתה הגאווה שלו שאצל ווינראוב לא יושבים בסוכות בחוץ אלא בבית והגג פתוח. אז במכלול הזה מצאו רווח בין עליית הגג והתקרה הפנימית למטה משהו בגובה 120 ס"מ הניחו שמה מזרון ועשו כניסה מהגג ואת הכניסה הזו הסתירו היטב. ואמא שלי באמצע הלילה כשזה התחיל היא אמרה לי שאני אלך לשמה כי אוספים ילדים, אז אני לא רציתי ללכת לבד, אז אמא שלי עלתה איתי והשכיבה אותי שם לישון ואמרה:תישן. הכל יהיה בסדר, כי היא האמינה כמו כל החחיהודים במה שאמרו להם. והדוד אמר שאוספים ילדים, אז היא הסתירה אותי ואני שכבתי שמה אולי יותר מעשר דקות, רבע שעה ואני לא רציתי להיות לבד ואני עשיתי טנגו כזה והתחלתי לבכות… אני לא זוכר בדיוק אז היא אמרה: טוב, אני אבא אתך והיא באה איתי. אני חיבקתי אותה כשפתאום שמענו יריות וצעקות: ראוס, ראוס יודן ראוס וזה צעקות וכבר דפקו על הדלת … פתחו להם ונכנסו הגרמנים… אלס ראוס…. ..
ואני שכבתי בין הסוכה לגג
ואז הגרמני שאל בגרמנית: האם מישהו מתחבא? והייתה דממה ופתאום שמעתי את הקול של סבא שלי שזה בעצם המילים האחרונות שלו ששמעתי: ניין. אף אחד לא מתחבא.
ואז הם יצאו , הם לא חיפשו ולקחו את סבא ולקחו את כולם: את בסא וסבתא מצד אמא  ואת סבא וסבתא מצד אבא לקחו לטלוסטה.
ואנחנו אמא ואני שוכבים שם כל הזמן.
עם בקר נכנסו הגרמנים והתחילו לחפש כל מיני דברים. מזל שלא גילו אותנו. הדוד שלי, אחד הדודים שלי החביא מטבעות זהב. מתחתינו היו קרשי עץ והיו חריצים ואני ראיתי את כובע הפלדה הירוק, הוא עמד אולי 40-50 ס"מ ממני. והוא נבר בתוך צנצנת האפונה והוא חשב שיש שם מחבוא ואכן הוא פתאום גילה את מטבעות הזהב והוא המשיך לנבור, ואני זוכר דרך החריץ, החריצים היו ברוחב כזה, רציניים מאוד, ואני ראיתי איך הוא נובר וזורק נובר וזורק מטבע ואז לוקח לניר צהוב ואז נכנסו כל השאר, בכניסה היה שלט של הדוד שלי ישראל שור ארץ רופא. אז אחד מהם אמר. אהה פה גר רופא, בטח יש פה משהו לשתות. והם מצאו שם משהו. היו שם יינות והגוי הזה הנאצי, הם צעקו לו הנס… הנס… אז הוא אמר לה הכל בסדר, הכל בסדר ובנתיים אסף את המטבעות והכניס ויצא ולא רצה שהאחרים יראו,
ואני שוכב ליד אמא ועושה לה עם האצבע שששש , לא התעטשנו ולא השתעלנו, זה היה פחד מוות .
ואז כשהם יצאו, הם היו אצלנו כעשר דקות או משהוא ואז יצאו ושמו פלומבה על הדלת. אנחנו לא ידענו שזה ככה.  על הדלת הדביקו מודעה שמי שיכנס לבית יקבל כדור בראש ואף אחד לא נכנס והיה שקט ולא ירו יותר ולא היו צעקות..
שעות רבות אחרי שהלכו אמא ירדה קודם והביאה סיר עם מים קרים ושתינו. אחר כך ירדנו ואני מצאתי צנצנת ריבה ועם האצבע אכלנו וליקקנו. זה היה ביום חמישי וביום שישי בבקר פתאום שמענו את הקול של הדוד שלי של מרדכי שקרא לאמי בשמה. אנחנו לא ידענו מה לעשות כי אנחנו פחדנו.

 

עצי משפחה

צבי וינראוב נולד למשה וינראוב מהוסיאטן וסלי תמה בת ברל שור (הוסיאטן) . נישאו ב1931.
משה וינראוב בן מיכאל וינראוב וציפה גולדה ביברשטיין