הגרמנים נדרשו לאדמיניסטרציה כדי להשתלט על העיר. הם דרשו מאחד מאנשי הציבור להקים את היודנראט Judenrat. היודנראט הייתה קבוצה של 12 יהודים נבחרים ומקובלים מתוך הקהילה היהודית, שהיוותה חוליה מקשרת בין השלטונות הגרמנים לבין הקהילה היהודית בעיר. בראש היודנראט הראשון (יודנאלטסטה) בצ'ורטקוב, נבחר ד"ר שמואל קרו Dr. Kruh.
השלטונות הטילו על אנשי היודנראט משימות כמו:
1. הכנת רשימות שמיות של אנשי הקהילה, גילם, מקום עבודתם, כתובת מגוריהם, מספר הנפשות בבית. רשימות אלה עזרו במלאכת איתור היהודים לעבודות השונות ולהובלה לרכבות, לבורות הירי ולהשמדה.
2. ביודנראט הוקמו ועדות:
דיור: עזרו למקם יהודים שפונו מבתיהם ולהכניסם לגור בתחום הגטו עם משפחות אחרות.
מזון: הוקם מטבח ציבורי וחולק בו מזון פעם ביום רק למי שהיה בידו תעודת מזון. לקו תעודות מזון.
בריאות: נאסר על היהודים לקבל טיפול רפואי במוסדות הרפואיים.
תברואה: לא ברור מי פינה ביוב ואשפה.
חינוך: לא ידועה התארגנות בתחום.
עבודה: ביודנראט הייתה מחלקת-עבודה (ארבייט אמסט). היודנראט נדרש חזור-ושוב, להביא עובדים למשימות שונות:
לעבודות קבועות במחנות עבודה מחוץ לצ'ורטקוב (קמיונקה, בורקי וילקי, סטופקי) כמו: חציבת סלעים, סיתות אבנים, וסלילת כבישים.
"מי שניסה לברוח, ירו בו במקום. מי שערמתו הייתה קטנה, הוכה עם גומי על הראש", מדברי אברהם ורטנפלד.
היודנראט שלח יהודים לעבודות בשדות החוות (פולווארקים) סביב צ'ורטקוב: יגלניצה, מוחבקה, שבידובה, ליסובצה, רוזנובקה ועוד. שלח אנשים לעבודות מזדמנות: פעם במנסרה לחיתוך עצים, פעם בחפירות, פעם בבניין, פעם בביוב, פעם איסוף גופות מהרחובות…. גם בצ'ורטקוב הוקמו שני מחנות עבודה: מחנה פאל ומחנה טומנק והיודנראט שיבץ בהם את העובדים.
בעוד שבמקומות אחרים בפולין, ליודנראט היה גם תפקיד משמעותי בארגון חיי הקהילה בגטו (מזון, תברואה, חינוך) בצ'ורטקוב, היודנראט היה פעיל בתחום הדיור וכמעט ולא ידועה תרומתו לניהול החיים בגטו.
3. היודנראט נדרש לאסוף מהיהודים כסף וזהב כופר "קונטריבוציות".
4. היודנראט נדרש לאסוף רכוש יהודי. כל פעם גזרה אחרת: איסוף כלי כסף, איסוף פרוות ודברי עור וכ"ו.
5. על היודנראט הוטל לאתר יהודים, להוציא אותם ממקומות המסתור שלהם ולהביא אותם למקום ריכוז ואחר כך לבית הסוהר ומשם למשלוחים ברכבות למחנה השמדה בלזץ.
ד"ר קרו ראש היודנראט, שלא היה מוכן לעמוד בדרישות הלא אנושיות של השלטונות, הוחלף ונשלח עם שאר הקרבנות, לבורות הירי ביער אורין או צ'רני-לס.
החליף אותו ד"ר עבנר, שהוא וחבורתו שיתפו פעולה עם הגרמנים באופן שייזכר לדיראון- עולם, בדברי ימי יהדות צ'ורטקוב.
חברי היודנראט נחשבו למושחתים ובלתי מוסריים. הם בזזו את היהודים והפרישו לעצמם חלק מהרכוש והממון שנגזל. אברהם ורטנפלד מעיד שהם נהגו להתהולל ולעשות מסיבות מופקרות, שלא תאמו את הזמן והמקום. היה משפט בפיהם כלפי הבנות הצעירות המנוצלות בגטו ובמחנות עבודה: "אתן רוצות את הצניעות שלכן לקחת לבלזץ?" הצעירות חשבו ש"שיתוף פעולה" עם אנשי היודנראט יסייע להן לחמוק מגורל אכזר.
באמצעות אנשי היודנראט ניתן היה לפדות אסירים יהודים שנשלחו למחנות עבודה קשים כמו קמיונקה, או להחליף אסיר תמורת אסיר ובתמורה גם לשלשל כסף לכיסי אנשי היודנראט. לדוגמא: וינטר, שרצה לשחרר את אחיו שנתפס ברחוב והובל לכיוון בית הסוהר, נדרש להביא תמורתו 250 יהודים אחרים וכך עשה.
יצחק גוטפריד סיפר "פחדתי מאנשי היודנראט יותר מהגרמנים. הם ידעו על כל המחבואים של היהודים ובמקום להעלים עין ולא לראות את המחבוא הם חשפו אותו בפני השלטונות. היו נוראים, אני שונא אותם יותר מכל" אמר.
מיקומו של בניין היודנראט הראשון היה ברחוב שקולנה, מאחורי בית הכנסת הגדול, בבניין תלמוד תורה.
לאחר האקציה הראשונה, עם צמצום שטח הגטו באוגוסט 1942, הועבר מיקום היודנראט לרחוב סקלדובה 12.
מיקומו של בניין היודנראט הראשון היה ברחוב שקולנה, מאחורי בית הכנסת הגדול, בבניין תלמוד תורה. היום נמצא שם בית ספר לבריאות הציבור.
לאחר האקציה הראשונה באוגוסט 1942, כשצומצם שטח הגטו, הועבר מיקום היודנראט לרחוב סקלדובה 12- כאן בתמונה.
צילום: בנו של אברהם ורטנפלד.
