בית הכנסת הגדול "השיל" / "The Big Synagogue "The Shill

בית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב CHORTKIV
בית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב CHORTKIV

בית הכנסת הגדול במרכז העיר צ'ורטקוב המכונה "השיל" בית הכנסת בצ'ורטקוב המכונה "הגדול", הוא אחד המבנים העתיקים שבעיר. נבנה תחילה מעץ, ככל הנראה עם תחילת התיישבות יהודים בצ'ורטקוב במאה החמש עשרה. עד אמצע המאה ה-18 שימש כנראה בית תפילה יחידי בצ'ורטקוב. המקום נקרא לאחר מכן בית המדרש של ר' הירשל, שעליו יסופר בהמשך. ישנם חילוקי דעות לגבי מועד בנייתו של בית הכנסת כפי שאנו מכירים. א. ליטוין בספרו "נשמות יהודיות" טוען שבית הכנסת נבנה בתקופת השליט הפולני יאן סובייסקי (1670). יאן סובייסקי נטה חסד ליהודים ופטר אותם מתשלום מיסים כדי לתמוך בשיקום הקהילה. סובייסקי אף אישר את כל הזכויות שהיו ליהודים תחת שלטון המלכים הקודמים.
ואילו הסופר הגרמני יליד צ'ורטקוב אמיל פרנצוז כותב שבית הכנסת הוקם עוד בימי הביניים ונקרא בפי הגויים "מבצר היהודים".
לעומתם, ד"ר אפרים זוננשיין, בספרו  מ-1938 "פרקים מתולדות היהודים בטשורטקוב" ושהייתה לו גישה לפנקסי הקהילה העתיקים (שנעלמו בשואה), העלה מתוכם תאריכים ונתונים אחרים הקשורים בתהליך הקמתו של בית הכנסת:
בשנת 1753 החלה בניית בית הכנסת במבנה אבן, כפי שהוא נראה היום, בעזרת מימונו ותמיכתו של ר' מאיר כ"ץ.
בניית בית הכנסת ערכה מספר רב של שנים בגלל מחסור במימון. נעשו מאמצים רבים וממושכים למצוא מקורות כספיים להשלמתו. ואכן, כשהושלמה בניית בית הכנסתו נקבעה מזוזה בתאריך: 1770.
בשנת 1778 הושלמה בניית הגג והתקרה וכן המדרגות לעזרת הנשים. המדרגות לעזרת הנשים היו חופשיות בלי מבנה ותמיכה סביבן. וחומת בית הכנסת הייתה ללא סיוד.
בשנת 48 -1847 הושכר בנין בית הכנסת לטובת הצבא האוסטרי ומהרווחים נבנתה כיפת בית הכנסת. (גג היה אך לא כיפה).
בשנת 1899 נאסף כסף "בשביל גמר הבניין ואז נתנו לבית הכנסת גם כלפי חוץ אותה הצורה שיש לו היום". (זוננשיין עמ' 48).
בקיר המערבי בעזרת הנשים נכתב: "תרנ"ט" וליד "בונה ירושלים".
בקיר המזרחי היה כתוב: "נתחדש פארה בשנת תרנ"ט" (המילה תרנ"ט נמחקה עם הזמן) (ד"ר אפריים זוננשיין.
בשנת 1921 נעשה שיפוץ גדול אשר שינה במידה ניכרת את מראהו של בית הכנסת.

בבית הכנסת היו כלי קודש: מנורה בעלת תשעה קנים, כוס כסף, קופת צדקה מנחושת.
את מראהו של בית הכנסת מבפנים מתאר צבי בן ציון בספר צ'ורטקוב:
"הכניסה לבית הכנסת הגדול הייתה מצד צפון, מהמגרש שנמצא בינו לבין בית המדרש. תחילה ירדו ל"פוליש" ולאחר מכן פנו שמאלה וכשירדו בכמה מדרגות נכנסו להיכל. הקירות והקימורים שתמכו בתקרה היו גדושים ציורים אמנותיים ולסרוגין גם תפילות. מהציורים זכור לי: "גיבור כארי", "רץ כצבי", "עז כנמר", ו"קל כנשר" אשר מילאו את ארבעת הפינות של ההיכל, וכמו כן היו שם ציורים "שער יפו בירושליים", "הכותל המערבי", "כרם היה לידידי", ו-"קבר רחל". על הקיר המערבי צויירו שתי תמונות במסגרות לזכר קרבנות הפוגרומים.
זכורני שהיו מצויירות התפילות: "אבינו מלכנו" "ויהי בנסוע אהרון", "ספירת העומר", "מזמור שיר ליום השבת" ועוד. עובדה שניתן היה בבית הכנסת הגדול בצ'ורטקוב להתפלל חלק ניכר מהתפילות על ידי קריאתן מציורי-הקיר.
בחלונות שפנו לצד מזרח היו ויטראז'ים ועל הקימורים שתמכו בתקרה היו מצוירים המזלות. "הבימה" הייתה גבוהה מהרצפה כמטר בערך והייתה מגודרת בגדר ברזל עם פיתוחים אמנותיים. בגדר היו שני שערים דרכם היו עולים ויורדים, אחד מצד דרום ושני מצד צפון גם סביב ארון הקודש הייתה גדר ועלו אליו במדרגות. ארון קודש נוסף נמצא בקיר המערבי ושם היו שמורים ספרי התורה שהיו טעונים בדיקה. התיבה עמדה בשקע שעומקו טפח כדי לקיים: "ממעמקים קראתי ה' ".
רצפת בית הכנסת עשויה מלוחות אבן חול.
עזרת הנשים נמצאה מעל ל" פוליש" ומעל לאולם הצדדי הקטן וגם היא הייתה מקושטת בציורים.
תקרת בית הכנסת הייתה צבועה בצבע תכלת וממנה השתלשלו שרשראות עליהן היו תלויות מנורות נחושת ופליז עתיקות יומין שבחלקן עובדו ושמשו כנברשות חשמל. מעל לעמוד התפילה עמדה מנורה בעלת תשעה קנים (תיאור המנורה וכן תיאור הכלים העתיקים מובאים בספרו של הרב זוננשיין).
בפרוזדור עמד כיור נחושת עתיק אשר שימש את מתפללי בית הכנסת עד פרוץ השואה. הכניסה לאולם הצדדי נמצא מצד ימין של הפרוזדור והכניסה לעזרת הנשים בדלת מיוחדת מבחוץ.
(המשך התיאור בספר צ'ורטקוב עמוד 170).
מסוף המאה התשע עשרה- תחילת העשרים ועד חיסולה של הקהילה, בית הכנסת שימש כמקום תפילה עירוני ביום חול ובחג. מקום שריכז אליו את כל יהודי העיר על אמונותיהם ודעותיהם.  בית הכנסת שימש גם כמקום מפגש לאספות, לישיבות, להרצאות, לדרשות ולקונצרטים של מוזיקה דתית ולמקהלתו המפורסמת של החזן מוניש, שרבים היו מגיעים במיוחד להאזין לשירתו.
בחגים הלאומיים של פולין היו מתכנסים בבית הכנסת לתפילות בהשתתפותם של נציגי השלטון האזרחי וקציני צבא פולני.
בית כנסת זה פתח שעריו, בניגוד לבתי כנסת אחרים בעיר, גם לחילונים ולמתבוללים, שהיו מגיעים אליו בימים הנוראים.
יהודית שיפריס (לוניה שטרנשוס) ונתן טרגר זכרו את מורה הדת, פרופסור שאדר מהגימנסיה, שבזמן, שהמורים הפולנים הרביצו בתלמידיהם נושאי דת, בחגים דתיים או לאומיים, היה שאדר לוקח את תלמידיו היהודיים אל בית הכנסת הגדול. היה מספר להם על חגי ישראל , על ארץ ישראל ולמדו שירי גאולה. כך כתב נתן טרגר בזכרונותיו:
"בזמן החגים הרשמיים היינו מסתדרים לפני הכתות והלכנו כמו במצעד צבאי: נוצרים לכנסיה ותלמידים יהודיים לבית הכנסת הגדול שם ניהל ד"ר שאדר את התפילה, נאם נאום חגיגי אקטואלי ואחריו שיחרר אותנו הבייתה. בבית הכנסת הייתה לנו הזדמנות להפגש עם החברים מהכתות האחרו, ומבתי הספר האחרים. פה ארגנו את עניניינו החברתיים כמו משחק כדור-רגל או תכנון טיול מחוץ לעיר, ובכתות הגבוהות יותר ערב ריקודים".
יהודית שיפריס מספרת:
שאדר, איש נמוך קומה וגיבן, היה המנטור והמורה לדת שלנו, היהודים. בכל החגים הפולניים כשהילדים הלכו לכנסייה, שאדר היה מוביל אותנו אל בית הכנסת שלנו בעיר.  הוא לימד אותנו שירי קודש כמו: "אדון עולם" והסביר לנו על החגים והמסורת היהודית.

כיום בית הכנסת עומד בחורבנו. סימני הזמן ומעשה ידי אדם נותנים בו אותותיו. הלוואי ונוכל לשפץ ולשמור על נכס תרבותי זה השייך לקהילתנו ומקפל בתוכו חיי קהילה עשירים ותוססים.