שאול סמט שמיוק עדות ניצול שואה

נולדתי ב – 20.51910 בעיר זברש בפולין. הלכתי לבית ספר עממי ציבורי בוינה אוסטוריה מ-1916 עד 1921. ב- 1921 התקבלתי לגימנסיה וסיימתי ב- 1929. מיד אחרי שקיבלתי את הדיפלומה מהגימנסיה נכנסתי לעבוד בבית מרקחת בזברש כעוזר לרוקח. במשך שנתיים של חניכות סיימתי קורס מכינה להתמחות ברוקחות באוניברסיטה. עברתי את הבחינה עבור אסיסטנט ברוקחות בלבוב בפולין.

ב-1931 התקבלתי ללימודי רוקחות באוניברסיטת קרולינה בפראג שבצ'כוסלובקיה. בגלל הניסיון המוקדם שלי בבית מרקחת והניירות שלי כמתלמד ברוקחות יכולתי לסיים בהצלחה את לימודי הרוקחות וקיבלתי את הדיפלומה שלי בשנת 1933.  מאז 1933 עבדתי ורכשתי ניסיון ברוקחות. ההפסקה בגלל מלחמת העולם השנייה  ב-1939 הפסיקה את התעסוקה הרגילה שלי. יכולתי להמשיך את התרגול עד יוני 1943, כשהנאצים אילצו אותי להיעלם מעל פני האדמה. אני חידשתי את עבודתי כרוקח לא לפני סוף 1944. בסוף המלחמה נאלצתי לעזוב את פולין. אני הפכתי פליט .
למרות שזו הייתה משאת נפשי להגר לארצות הברית, בגלל המכסות המוסכמות היה עלי לחכות עד 1951 לפני שקיבלתי ויזת הגירה לארצות הברית. השנים בין 1946 ל 1951 ביליתי בפריז.  מה- 3 ביולי 1951 משפחתי ואני תושבי ארצות הברית. אני עובד ומשפחתי מתגוררת בפנסילבני עדות

עדות שאול שמיוק סמט

זמן קצר אחרי שהגרמנים השתלטו על העיר הם חטפו מהרחובות 250 איש הובילו אותם אל מחוץ לעיר ושם ירו בהם. למזלי נמלטתי מהגורל המר. כך החל שלטון הפחד והטרור שהשליטו על העיר. כמה שבועות אחר כך הוכרז על הקמת הגטו. נדרשנו לעזוב את ביתנו ולהיכנס לגטו. יכולנו לקחת אתנו כל מה שהיינו מסוגלים לשאת על גבנו. באותו זמן ילדתנו הייתה בת שלושה חודשים. והיא זו שהייתה ההשראה להישרדות שלנו. התנאים היו מחפירים וגרועים מיום ליום. "אקציות" כך קראו לזה התרחשו לעיתים תכופות והגטו עמד בפני השמדה. בונקרים ומקומות מסתור היו קשים להשגה במיוחד לפאולין ולתינוקת.. פאולין והתינוקת שרדו עד האקציה האחרונה שבה הוכרז על העיר כ"יודן ריין"– נקייה מיהודים.  המצב שלנו נהייה נואש.  במצב הזה החלטנו על ניירות מזויפים כאמצעי כיסוי לפאולין והתינוקת. בעזרת חברה גויה הן נמלטו מהעיר לתוך אזור עוין נלחמות בעצמן על הישרדותן. זה היה בנובמבר, היה קר מאד כשאמרנו זה לזה שלום כשאנחנו לא יודעים אם נזכה לראות זה את זה. אחרי הפרידה נכנסתי למסתור מתחת לאדמה מאימת הגסטפו.  החיים היו נוראים אבל התקווה והמחשבה על היקרים לי נסכה בי כוח לעמוד עוד קצת בתנאים הבלתי אפשריים שהיו. אחרי השחרור יצאתי לחפש אותן בכפרים ומצאתי אותן חיות בחווה שבה היו וחיכו לי. הנס נראה כמעט בלתי אפשרי. קשה לתאר את עוצמת הפגישה והרגשות שהיו. המלחמה לא הסתיימה עדיין במערב. אבל כאן האזור צ'ורטקוב הרוסים כבר הגיעו ונראה שאפשר להתחיל חיים חדשים. הסיפור הזה לא היה מסתיים כפי שהסתיים אלמלא פאולין שהתמודדה והתגברה על איומים בלתי פוסקים על חייה בזמן שהותה בין הפולנים. זה היה קשה להכחיש את היהדות ולהעמיד פני גויה. הרבה פעמים היא הייתה על סף שבירה ומשמעות שבירה הייתה פשוט מוות. במשך תקופה שחורה זו חייה היא נמלטה ממקום למקום כחיה נרדפת. כשחשה שהיא עומדת להיחשף ולהימסר לגסטפו היא עברה לעיר אחרת בתקווה שתוכל למצוא שם מקום מסתור. לרוע המזל זה כמעט עלה לה בחייה כשכפרי זיהה אותה ואיים שימסור אותה לגסטפו. היא התחננה בפניו שייתן לה ללכת ומשום מה ובדרך שאי אפשר להסביר הוא נענה לתחינותיה. היא חזרה למקום שאותו עזבה לפני כן.  לרוע המזל אותם אנשים טובים שבעבר נתנו לה עבודה ומסתור, לא יכלו הפעם להיות עבורה מקלט. הם הרגישו שהפעם זה מסוכן עבורם. זה היה קיץ והאיכרים צריכים עזרה בעבודות שדה ואי אפשר להסתירה מפני עיניים זרות סקרניות ומלשינות.

בזמן הזה הגרמנים היו על סף תבוסה בחלק הזה של המלחמה. האוכלוסייה כבר החלה להריח את ריח השחרור וחיכו לו. יום אחד הגרמנים עזבו את העיר והצבא הרוסי נכנס. האם שאול בחיים? האם הוא שוחרר גם כן ? מה עלה בגורלו? 18 חודשים עברו מאז נפרדו. שאול שוחרר והחל לחפש את אשתו פאולין ואת סוניה. הוא עבר מכפר לכפר  מחפש אחר פאולין. הוא שמע ידיעות שאשתו נמצאת בכפר שבו עבדה. הוא חיפש אחריה  וכשנפגשו, קשה לתאר במילים את עוצמת השמחה וההתרגשות של הפגישה אחרי כל מה שעבר עליהם. כעת החל פרק חדש בחייהם. הם התפללו והודו על מזלם ועל שזכו ליום השחרור, אך בכך תלאותיהם ומסעם לא הסתיים. הם הצטרפו לקבוצות ניצולים אחרות שהחלו לנדוד ממדינה למדינה בכל אירופה עד שהגיעו לצרפת שם נאמר להם להמתין לניירות הגירה לארה"ב. ההמתנה נמשכה חמש שנים. החיים היו חיי פליטות. אך בכל זאת היינו חופשיים. בתקופה זו  בצרפת נולדה למשפחה תינוקת חדשה וב- 4 ביולי 1951 ארבעתם נחתו בארצות הברית. בעזרת עזרה של אנשים טובים והשלטונות הפכו לאזרחי ארה"ב של אמריקה.

זו ארץ שאימצה אותם ונתנה להם הזדמנות לשקם את חייהם.

שאול שמיוק שינה את שמו לסמט, כדי להקל על הגיית שמו. שאול שסיים לימודי רוקחות ועבד כרוקח עד פרוץ המלחמה, נאלץ לעבור מבחנים והתאמות עד שהתאפשר לו לעבוד במקצוע. בתו התינוקת סוניה ששרדה את הגטו ואת הנדודים סיימה אף היא לימודי רוקחות בארה"ב נישאה לבחור ישראלי ועברה להתגורר בישראל. בתם השנייה מתגוררת עם משפחתה בקליפורניה. באחרית ימיו שאול עלה לישראל להתגורר ליד בתו וכאן נקבר. גם פאולין נקברה בישראל.

לסוניה שנשאה לחיים צפליק ולהם שני ילדים ונכדים.