שמשון מלצר בשירו "כידוע בטשורטקוב"

שמשון מלצר נולד בטלוסטה בשנת 1909. משפחתו השתייכה לחסידות צ'ורטקוב.
בזיכרונותיו מספר מלצר את התרשמותו העזה מביקורו בארמון הרבי ישראל פרידמן בצ'ורטקוב.
מלצר עלה לישראל בשנת 1933 וב- 1939 התפרסם שירו "כידוע בטשורטקוב"
במוסף עיתון דבר-  עיתון פועלי ארץ ישראל.

        "כידוע בטשורטקוב- שם הוד ומלכות… החצר כארמון מלכים מפואר"…. 

 

כידוע בצ'ורטקוב שמשון מלצר אוסף יעקב ורטנפלד
"כידוע בטשורטקוב" מאת: שמשון מלצר. אוסף יעקב ורטנפלד

כידוע בטשורטקוב

 כידוע, בטשורטקוב – שם הוד של מלכות…
החצר כארמון מלכים מפואר,
והגן – כגן עדן, לא יתואר!
והקלויז הגדול!
כל פאר ומכלול
בו יחד חברו לפאר כתליו…
וההוד – שבהוד הוא חדר הזהב,
הוא חדר הזקן
זכותו יגן.

כי כידוע בטשורטקוב מתפללים לחוד…
בקלויז – העולם, ואתם הבנים,
והוא- בחדר הזהב, מבפנים.
כאותו הקברניט
הניצב ומביט
מתאו המיוחד על הים הרחב
ונוהג הספינה בבטחה בין גליו.
וכי מה? הזקן
זכותו יגן!

ואנשי שלומנו מספרים מעשה
שבליל כל נדרי לאחר התפילה,
לאחר שגמרו ק"נ פרקי תהילה
ובעלי הקומה
למדו ביומא
או חזרו על הלכות יום כיפור ברמב"ם,
וכונו בלמוד לדבק ברבם,
הלא הוא הזקן
זכותו יגן-

היה הרשיל הגדול עומד על עמדו,
ברגיל, ליד כף המנעול -מבחוץ,
כי אפשר שיתנו משהו שם נחוץ
וימסור להלן
להרשיל הקטן
וירוץ ויביא ויכניס לחדרו,
לחדר הזהב, הוא משכן הדרו
שלו, של הזקן
זכותו יגן.

ופתאום הוא שומע קולו מתהלך…
והקול הוא חלוש וכמעט כלוחש,
אך יורד חדרי לב… הן זה לחש של אש!
והרשיל נרעד
ופותח במקצת:
מהלך הוא בחדר, בחדר הזהב,
צעדו לא נשמע, ורק לחש שפתיו
שפתי פי הזקן
זכותו יגן!

מהלך הוא בחדר ומספר לעצמו…
(ואולי ? מי יודע למי הוא דיבר?
מי יודע למי סיפורו הוא סיפר?):

"מהיכן נוטלים
זו אהבת ישראל של ר' אורי'לי מסטרליסק?
מהיכן נוטלים
זו אהבת ישראל של ר' אור'ילי מסטרליסק?
וואן נעמט מען דש?
וואו נעמט מען דש!"

לאנשי שלומנו הן לא צריך להזכיר שקולו של הזקן היה מורתח ומרעש,
בחינת כל עצמתי תאמרנה ממש…
אך הרשיל עקשן,
דא לדא נקשן

והוא עומד על עמדו ושומע, מקשיב לכל דבור ודבור היוצא מתוך פיו,
מתוך פיו של הזקן
זכותו יגן:

" מעשה בר' אורי'לי הקדוש מסטרליסק
שבליל כל-נדרי לאחר התפילה,
לאחר שגמרו ק"ן פרקי תהילה,
ר' אורילי עמד
ולמד מה שלמד
והייתה תורתן מלהטת כאש…
והיה שם עמו הבחור המשמש
ושכב על הספסל
בחדר הדל."

כי כידוע בסטרליסק יסוד שבענוות
והכל שם יחדיו ובחדר אחד:
השולחן והכיסא וספסל מן הצד,
בפנה הקנקן
העומד על הכן
ונטלה של נחושת בית ידותים
מוכנה ומזמנה לנטילת הידיים.
והבחור על הספסל בחדר הדל.

"ושנתו של הבחור הייתה כבדה,
שהרבה לאכול ערב הכיפורים.
ופתאם הוא צועק בשנתו תמרורים:

אש בוערת בי, אש!
מים! מים לו יש!
וקןפץ לפינה ותופס הקנקן
ולוגם ולוגם- כבר חציו מרוקן,
ורק אז הוא פוסק.

ור' אורי'לי שוחק…

וחוזר השמש לספסל ונופל
ומיד הוא נרדם תרדמה חזקה.
ןלאחר כשעה הוא פורץ שוב בצעקה:

אש בוערת במעי!
מי יתנני מים, וי!-
וקופץ לפינה ותופס הקנקן
ולוגם ולוגם- כבר רובו מרוקן…
ורק אז הוא פוסק.
ור' אורי'לי שותק…

ולאחר שישן כמחצית השעה
דבר הבחור בשלישית מן השנת:
מה צמאתי מאד! אשתה מים מעט!
וירד מן הספסל
ואת ידיו נטל
ונגש לפינה ולקח הקנקן
וברך ולגם לגימה- ורק כאן
ר' אורי'לי לא שחק
ולא שתק.

ור' אורי'לי אמר למשמש בחיבה:
השכחת בני שעכשיו ליל כיפור?
ומיד התפקח ונבהל הבחור
והחזיר הקנקן
לפינה על הכן
וחזר לספסל ושכב ונרדם…"

—   —   —   —   —   —

ולרגע נפסק כאן הקול ונדם,
הוא קולו של הזקן
זכותו יגן.

אחר כך התהלך בהתלהבות גדולה:
"מהיכן נוטלים זו אהבת ישראל
של ר' אורי'לי הקדוש,
שראה ביום הקדוש
יהודי הלוגם מקנקן לרוויה
ורק בשלישית הפסיקו בשתייה-

וואו נעמט מאן דש,
וואו נעמט מען דש!"

וכך היה הוא זיכרונו לברכה,
מהלך בחדרו, הוא חדר הזהב,
וחוזר בכיסופים עצומים על דבריו:
"וואו נעמט מען דש
וואו נעמט מען דש!"

—   —   —   —

ואנשי שלומנו שמעו איש מאחיו
ששמעו מפי הירשיל שעמד והקשיב
מפיו הקדוש של הזקן
זכותו יגן!…