שווייגר דוד – עדות ניצול שואה מצ'ורטקוב

דוד שווייגר נולד 1907 היה מנהל עסקים.  "עד פרוץ המלחמה גרתי עם משפחתי בצ'ורטקוב. זו הייתה עיר לא גדולה, בת 20,000 תושבים בערך, מהם 8000 יהודים. למיקומה של העיר הייתה חשיבות רבה, כי היא שכנה בגבול של מזרח ומערב פולין, קרוב לגבולות בין פולין לברה"מ ורומניה. הודות למיקומה האסטרטגי, האוכלוסייה הייתה ברמה טובה גם מבחינה תרבותית. היו שם הרבה מפלגות פוליטיות וארגונים יהודיים והייתה פעילות תרבותית ענפה.  עם כניסת הצבא הגרמני עם היחידות המבצעיות של האס אס, ביוני 1941, נערכה אקציה שבה נספו 300 איש בצורה אכזרית ביותר על ידי מכות בקתות הרובים.

נחלי דם זרמו ברחובות העיר ונספגו בחול. הקרבנות נאלצו לבלוע את החול הספוג בדם. הטבח הזה בוצע בחצר בית הסוהר המקומי, שם גם נקברו הקרבנות. לא עבר שבוע ושוב נרצחו אנשים. הפעם 400 במספר. הם רוכזו על יד הכנסייה וכולם נורו לפי התור . באקציה זו השתתפו אנשי המשטרה האוקראינית ואנשי המפקדה הסלובקית.
כעבור שלושה ימים התקיימה אקציה נוספת ביוזמתם של האוקראינים בלבד בה נרצחו 18 יהודים. הואיל והאקציות התרחשו אחת אחרי השנייה במהירות רבה, רק העבודה יכלה להציל מפני הגירושים. לכן השתדלתי להימנות על העובדים.
כעבור כמה שבועות התחילו לרדוף אנשים בעלי השכלה. ביום ובלילה המשיכו להוביל מהנדסים, רופאים עורכי דין וכ"ו. ואחר כך רצחו אותם "ביער השחור" ליד צ'ורטקוב. מיד אחר כך השילטונות המקומיים הטילו כופר כספי על האנשים. באותו זמן ד"ר קרוה היה יושב ראש של היודנראט, אישיות מכובדת, שפעלה כל הזמן לטובת הקהילה. הוא סירב לחתום על מסמכי הגסטפו ולבצע את הוראותיהם, ובחר למות ולא לשתף פעולה עם הגרמנים. באותו זמן החל לפעול מנגנון של לשכת העבודה. המשלוחים של עובדים למחנות העבודה השונים נמשכו באופן רציף והאנשים נשלחו לקמיונקה, (Kamionka) לבורקי ויילקי  ( Borki Wielki)  ושבידובה  ( Swidova)וגם למחנה העבודה הידוע בלבוב בשם ינובסקה Janowska. במחנות אלה לא היה קיים מיון ולא קרה מקרה שמישהוא יצא משם חי. המשלוחים למחנות נמשכו עד 1942. באותו זמן התקיימה האקציה של הגירוש האחרון. מעל 30000 אנשים נשלחו לבלזץ. ילדים ונשים ואחרים נרצחו במקום. מחנה זה נקרא אושוויץ OST AUSCHWICTZ כלומר המזרחית. ההבדל בניהם היה בדרכי ההמתה. הקורבנות האומללים הועברו לשם ישר מהקרונות לברכות מים מיוחדות שהיו מחוברות לחשמל והאנשים מתו ממכת חשמל. (?) היו שם יהודים, רובם מהולנד, צכוסלובקיה, בלגיה וצרפת. באותה תקופה התקיים גם חיסולו של גטו צ'ורטקוב.
אנשים שלא עבדו, ילדים קטנים, זקנים הועברו לכפר ליד יגלניצה קאוצ'וק . כדאי לציין שמכל המחנות שהיו באזור נשאר אחד קושי-גורא וגם בשבידובה ובטלוסטה נשארו מחנות עבודה עד הסוף ושלא חוסלו מפאת קוצר זמן.
בדצמבר 1942 1942 היגיע אונטרשטורמפירר בשם פטר טומנק , (Tomanek) שהקים מחנה עבודה ליהודים בצ'ורטקוב, בו רוכזו כל בעלי המלאכה המעולים מצ'ורטקוב והסביבה והם הועסקו בבתי המלאכה ובמוסדות העירוניים. ב- 23.6.1943 הוקף המחנה על ידי המשטרה האוקראינית (השופו) ואנשי משטרת הפלילים הגרמנית (הקריפו) ואחרים ואז בוצעה אקצייה בה חוסלו 450 יהודים. נותרו בסך הכול 100 יהודים ואני ביניהם. נערך מסדר ואני הרגשתי שזה המסדר האחרון לפני מותי. לא היה כוח שיוציא אותי מהמסתור בו הסתתרתי. למזלי, הייתי בין המעטים שהושארו כדי לסיים את העבודה. בזמן הקמת המחנה היו בו רק 550 איש. קיבלנו מרק ו-200 גרם לחם. המשטר במחנה היה איום ועל כל עבירה, ואפילו הקטנה ביותר צפוי היית לעונש מוות.
במקרים קלים קיבלו רק מכות רצח. עבדנו בבתי מלאכה, בסלילת כבישים ופירוק פחם. המחנה והגטו חוסלו באותו זמן והאחרונים שנשארו הלכו לקרמטוריום. מ- 8000 יהודים, תושבי העיר ואסירי כל המחנות נשארנו אחרי כניסת הצבא האדום 10%. היינו 84 יהודים".

העדות נמסרה ב- 1945 8.6 בסוסנוביץ . המקור נמצא במכון היהודי ההיסטורי בווארשה. תודה למפעל התרגום של יוסלה כרמין מקיבוץ מגן.