רוזה שווייגר עדות ניצולת שואה מצ'ורטקוב

סיפורה של ילדה (ילידת 1939) על שהותה בבונקר אצל משפחה פולנית ב- Czortkow . העדות נמסרה בקרקוב בינואר 1949. תורגמה מפולנית לעברית בפרויקט יוסלה כרמין.

בזמן האקציה הראשונה בצ'ורטקוב, הסתתרתי יחד עם הורי במרתף של הבית בו גרנו. אני זוכרת בדיוק את האקציה השנייה.
באמצע הלילה אבי העיר אותי, תמיד ישנתי בבגדים, כי כל הזמן חיינו בפחד שתיערך אקציה נוספת. אבא עטף אותי במעילון שלי וירדנו לבונקר, בבונקר ישבתי בשקט גמור, כדי לא להעיר את תשומת לבם של הגרמנים, אשר חיפשו את היהודים במרתפים.

שמענו כל תנועה שלהם והבחנו בין הקולות בדיוק. כשאחרי האקצייה חזרנו הביתה, מצאנו את הדירה שדודה לגמרי. פעם היה מצוד בעיר והגרמנים כיתרו את הבית שלנו. כשאמי ראתה את זה, היא קפצה יחד אתי דרך החלון. קיבלנו שתינו מכות, אני יותר חזקות, אבל איך שהוא נסחבנו למכרים, ושם חיכינו עד שיגמר המצוד.

אבא שלי היה בתוך הגטו, במחנה מוקף גדר תיל, והיה יוצא לעבודה העירה. פעם כששיחקתי בחצר של הבית השכן עם חברה, שמעתי צעקות. רצתי החוצה וראיתי שני גרמנים עם כלב. בקושי הצלחתי לחמוק הביתה, ובינתיים התרחש בעיר מצוד ורבים מהאנשים שנתפסו הובלו למוות. כשאמורה הייתה להתרחש אקציה בגטו, אבי מסר אותי למכרים פולנים: משפחת קרוליק  Krolik. אבי שילם להם הרבה כסף כדי שיחזיקו אותי וכמעט כל יום היה בא לבקר אותי. אבל שכנה אחת גילתה אותי וכשנודע הדבר לאבי, מהר הוציא אותי משם.

יותר מאוחר אבא מסר אותי לאדון קוטוביץ  Klowich יחד עם אמי. בדירתו הוא התקין בונקר באופן כזה, שהפריד חצי חדר ואטם אותו בבלוקים. הכניסה הייתה דרך עליית הגג ודרך דלת קטנה היה מביא לנו מזון. הבונקר היה קטנטן ורק הודות לכך שהייתה בו מיטה בת שלוש קומות, יכולנו לשכב. היינו שם עשרה איש. לבונקר שלנו היה צמוד מחסן אליו היו באים גרמנים. לעיתים קרובות הצטרכנו להסתתר ולשבת נורא בשקט, כדי שלא יגלו אותנו. בלילה יצאנו להתרחץ במטבח. פעם הבחין בנו בנו הקטן של בעל הבית, ילד בגילי, ואביו הרביץ לו, כדי שלא יגלה.

אבי המשיך להיות במחנה וזמן רב לא שמענו עליו דבר. עד שיום אחד הופיע ואמר לנו שבמחנה הייתה אקציה ובנס הוא הצליח להסתתר במשך האקציה. כשהיא הסתיימה, הוא היגיע אלינו דרך גדרות והיה אתנו כבר עד הסוף. בבונקר אבי לימד אותי לקרוא ולכתוב וכבר לא השתעממתי כל כך והתנהגתי הרבה יותר טוב. בחג המולד, קיבלתי מניקולאי הקדוש (בעצם מבעלת הבית שלנו) צעצועים ושיחקתי בהם. היא אהבה אותי מאד ואם כי לא הייתה עשירה מדי, תמיד הייתה נותנת לי את האוכל הטוב ביותר.

בבונקר שלנו לא היה חלון ולפעמים היינו יוצאים לעליית הגג, כדי לראות מה קורה בעולם החיצון. פעם יצאנו לעליית הגג ועמדנו ליד החלון. בעלית הגג בעל הבית שלנו נהג לקחת חציר וכעבור רגע היגיע אליו איזה גרמני. אני כרעתי לרגלי אמי ובמזל הגרמני לא שם לב אלינו.

בבונקר זה שרדנו עד סוף המלחמה.