ב־ 1941, בפרוץ מלחמת גרמניה-ברית-המועצות, גוייס בעלי לצבא האדום ואני נשארתי עם שני ילדים: ילדה בת 7 וילד בן שלוש.
נשארנו לגור בעיירה שלנו, צ׳ורטקוב, מערב אוקראינה ועברו עלי כמה שחיטות. ימים אחדים אחרי הכיבוש הגרמני את האזור שלנו, כבר היו הקרבנות הראשונים בעיירתנו. הם ציוו ל-200 יהודים להתאסף במקום מסוים, לעבודה. לאחר שהתאספו, לקחו אותם לבית־ הסוהר.
הצלחנו להסתתר. כעבור שבועיים, ערב שמחת-תורה תש״ג. נערכה אקציה נוספת, בה נספו 2000 יהודים. הפניקה בעיר הייתה נוראה, איש לא שיער, שלאחר זמן כה קצר תיערך שחיטה. אני וילדי ועוד 7 יהודים, הסתתרנו במרתף. כל החורף נשארנו בטלוסטה.
במאי 1943 שוב התקיימה שחיטה גדולה ואני עם משפחתי שוב הצלחנו להסתתר בעליית גג, שם שכבנו שלושה ימים בלי מזון ומים ואפילו בני הקטן, בן ה-4 הבין אח המצב ואפילו מים לא ביקש. בהיותנו בעליית הגג הזאת. שמענו בכי קורע לב, צעקות וקריאות לעזרה. רבים מן הקרבנות ניסו לברוח, אך האוקראינים של העיירה, הכו בהם ורצחו אותם. אלה שנותרו, המבוגרים לבלזץ והצעירים למחנות עבודה.
אני ומשפחתי, התגנבנו בלילה אל מחוץ למחנה והצלחנו להגיע לכפר ליסובצה ,6 ק"מ מטלוסטה. מספר שבועות היה שקט והפעם ערכו הגרמנים צייד על היהודים שברחו ליער. התחלנו לברוח מהיער, אך הגרמנים הבחינו בנו ופתחו עלינו באש במכונת ירייה. היו לנו 32 קרבנות, ביניהם אמי. בתי נפצעה ברגלה מכדור, היינו כבר בשדה של תבואה והסתתרנו בו עד הלילה. בלילה הגענו במאמצים רבים לטלוסטה, קיבלנו עזרה ראשונה מד״ר גרינברג והודות למאמציו ניצלה רגלה של בתי ורק אבדו רק מספר אצבעות.
את מעט היהודים שעוד נותרו ויהודים שהיגיעו מהונגריה, כ-200 איש. ריכזו במחנה בטלוסטה.
שמונה ימים היינו תחת השגחת גרמנים מבוגרים, חיילי הוורמכט, כי את אנשי הס.ס. והגסטאפו שלחו לחזית.
ב-23 במרץ 1944, שחרר הצבא האדום את האזור ואותנו, אך לאחר כמה ימים הם נסוגו ושוב הגיעו הגרמנים לעיירה. ואז, בכפור עז, רעבים ותשושים, עירומים ויחפים ברחנו ורצנו. כ ־60 ק־מ לצ׳רנוביץ המשוחררת. בדרך קפאו רבים מאתנו ונשארו שם.
בצ׳רנוביץ נשארנו עד סוף המלחמה.
מקור העדות: המכון ההיסטורי היהודי במינכן באמצעות ארכיון יד ושם
הנושא: חיסול יהודי זלשצ'יקי, צ'ורטקוב czortkow .zaleszczyki והסביבה.
שפת העדות: יידיש
תרגום: פרוייקט מוישלה כרמין קיבוץ מגן.
שם המתרגם: מאיר אבני, קיבוץ שמיר