בפנקס טשורטקוב יש דף מיוחד. בהם רשומים שמותיהם של הרבנים שהיו שם. כשהם התמנו וכאשר נפטרו.
באותו הדף, במרחק מספר שורות, במקום שרשומה פטירתו של ר' הערשלה יש שורה : "שנת תקב"ז ותקב"ח היה פה איזה איש אשר לא נתן להזכיר שמו כאן".(המילים מהמקור) זאת אומרת: בשנים 1767 ו-1768 היה כאן "איזה שהוא אדם" ששמו לא הותר כאן להיזכר. זה מדויק, שכאן אירע דבר מה. במקום שם "רב" כתוב "איזשהו אדם" ושמו נאסר להיזכר.
אני לקחתי על עצמי לחקור בעיירה והתברר, שבטשורטקוב יש מן כזאת אגדה בנוגע לרב ההוא, שבאופן זה צוין בפנקס.
בכנסיה הפולנית, בין הקברים הנוצריים, נמצא קבר ומעליו מצבה יפה, על המצבה הזאת יש כיתוב עם שם יהודי. השם שייך למשפחה מכובדת ונעלה בעיירה, למשפחה שבעבר יצאו ממנה רבנים ולמדנים.
ממשפחה זאת היה פעם רב בעיירה 13-14 שנים אחרי פטירתו של ר' הערשלה, הרב הזה התנצר, אך הוא התגורר כל ימי חייו בטשורטקוב גופא, הוא כנראה היה כומר או "כלי קודש" אחר באוכלוסיה הנוצרית, ההוכחה לכך היא שקברו אותו בכנסיה, מקום בו קוברים כמרים.
נוסח אחר אומר, כי הרב, שנרשם במילים "איזה שהוא אדם" לא התנצר אלא נעשה "אפיקורס" , כשהזדקן הוא התנצר כי חשש "שחברת קדישא" תעשה לו בזיונות אחרי מותו וביקש להיקבר בכנסיה וזאת על מנת שיהודים לא יוכלו לעלות לקברו.
שתי הסברות אינן רחוקות מין האמת. צריך לדעת כי בזמנים ההם ההתעסקות עם קבלה הייתה מקובלת בין הלומדים, אופי של מגיפה. כאשר מצד אחד החיטוט ב"שמות" יכלה להרוס את נשמתו של ילד בן 15, שידמיין שקוראים לו לישיבה של מעלה…. מצד שני יכלה הקבלה להרוס מוחות אחרים ולהוליך אותם לכנסיה.