צ'ורטקוב עוברת מיד ליד

העיר צ'ורטקוב ממוקמת בבקעה עמוקה, המשתרעת על החוף הימני של נהר סרט (seret) בחבל פודוליה

נוף פנורמה צ'ורטקוב Chortkow
מבט מגורנה ווגננקה על צ'ורטקוב

ונחשבת לעיר המרכזית באזור.
הידיעה ההיסטורית הראשונה שנוגעת לעיר צ'ורטקוב מקורה משנת 1427 כשבעל הכפר צ'ורטקוביצי
חתם את שמו תחת כתב הכניעה שניתנה מאצילי ערי Grody Czerwienskie
למלך Wladyslaw Jagiello ( וולדיסלב יגלו) .

ב- 1522 בעל האחוזה בשם Jerzy Czartkowski קיבל מהמלך Zygmunt Stary זיגמונד הזקן (הראשון) את הזכות לייסד במקום אחוזה/עיר/ישוב. בעל האחוזה היה מעביר את רכושו לצאצאיו בירושה. כך שניתן לראות אחוזה מוחזקת בידי משפחה כמה דורות ולעיתים האחוזה, (אזור סטרה צ'ורטקוב) נמכרה ונקנתה פעמים רבות כמו נכס.

בשנת 1578 נמכרו האדמות ליאן שיניבסקי.

ב- 1597 יאן שיניבסקי וויתר על המקום לאחד הלוחמים הנועזים בתקופה ששמו-סטניסלב (גולסקי) יגילסקי.

ב- 1610 יגילסקי בנה מחדש את המבצר שהיה עד אז מעץ, והפעם מאבן כנגד פלישות הטטרים.

צ'ורטקוב מבצר Chortkow Castel Zamek זמק 1522
המבצר העתיק מכונה "זמק"

המבצר מכונה "זמק" ושרידיו נמצאים במקום.

ב- 1616 נמכרה האחוזה והמבצר לגרף הפולני פוטוצקי.

ב- 1630 נבנתה הכנסייה העתיקה מעץ ברחוב קוליובה. בשנת 1640 הכנסייה עלתה באש. כנסיה זו מיוחדת בכך שנבנתה מעץ וללא מסמר אחד.

ב- 1647-48 חיו בצ'ורטקוב 50 משפחות יהודיות אך בעקבות "פרעות חימלנצקי" הללו גורשו מהעיר עד 1704. (פרעות אלה ידועים בהיסטוריה היהודית כפרעות ת"ח ות"ט)

ב- 1655 כבשו השתלטו הטורקים על אוקראינה וצ'ורטקוב הפכה למקום מושב המושל (הפחה) הטורקי. המאה השבע עשרה מאופיינת במלחמות נגד הטורקים והטטרים. העיר נהרסה ונשרפה ותושביה הלכו בשבי. הזמק והכנסיות מעץ עלו באש. שליטה זו של הטורקים הייתה לזמן קצר. בין השנים 1673 עד 1683.

בית הכנסת הגדול המכונה השיל הצ'ורטקוב Czortkow
בית הכנסת הגדול המכונה "השיל"

ב- 1683 הגרף פוטוצקי הפולני הדף את הטורקים והטטרים מצ'ורטקוב והפולנים

חזרו לשלוט בעיר עד 1772. זוהי התקופה הפולנית הראשונה.

ב- 1705 הגרף פוטוצקי קרא ליהודים לחזור לעיר. בשנת 1710 היהודים החלו לשוב לצ'ורטקוב.
ב- 1717 הקהילה היהודית שמה לעצמה רב המנהל את ענייניה. בית הכנסת הגדול נבנה בתקופה זו בתחילה מעץ.

ב- 1721הגרף פוטוצקי העניק ליהודי העיר "כתב זכויות" שבעקבותיו החלה תקופת שגשוג ופריחה לקהילה היהודית.

ב- 1726 הגיע לעיר הרב צבי הירש הלוי איש הורוביץ שניהל את עניני הקהילה עד מותו ב- 1754. אגדות רבות נקשרו בשמו.

ב- 1753 החל ביצור ובניית בית הכנסת סביב בית הכנסת הקודם שהיה בנוי מעץ. (מדובר בבית הכנסת הגדול "השיל" שבמרכז העיר ליד השוק). משנת 1759 ישנן עדויות למצבות מפוארות בבית הקברות היהודי בעיר המצביעות על קיומם של אמני מצבות מעולים והן עדות למצב כלכלי משופר.

ב- 1772 חולק האזור בין שלושת המעצמות: רוסיה, פולין והקיסרות האוסטרו הונגרית כשצ'ורטקוב הפכה להיות חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית עד מלחמת העולם הראשונה. האזור כונה גליציה.

כנסיה מעץ ברחוב קוליובה Chortkow
כנסיית "העליה לשמיים" 1717

ב- 1777 משפחת פוטוצקי מכרה את צ'ורטקוב והמבצר למשפחת סדובסקה .

הכנסייה "עליה לשמיים" נבנתה מחדש.

ב- 1860 הרב שפירא הגיע לצ'ורטקוב ועמד בראש הקהילה היהודית בצ'ורטקוב עד פטירתו ב- 1887.

1865 הנסיכה האוסטרו הונגרית- הירונימה בורקובסקה, מכרה את הארמון והאחוזה לחסידי האדמו"ר פרידמן שקובע בעיר את משכנו וכך חסידות רוז'ין מבססת את מעמדה בכל גליציה וגם בצ'ורטקוב אליה מגיע אחד מבניו של האדמו"ר מרוזין- משה דוד פרידמן שמו. העיר הפכה מוקד עליה לרגל. משה דוד פרידמן נפטר ב- 1904 ואת מקומו יורש בנו -ישראל פרידמן. ערב מלחמת העולם הראשונה 1913/14 מעתיק האדמו"ר ישראל פרידמן את מושבו לווינה מאז, פעמים בשנה בחגים הגיע לצ'ורטקוב ברכבת, כשבכל תחנה מחכים לו חסידיו – מעריציו. בתקופה זו של השנה צ'ורטקוב מתמלאת בחסידיו שמגיעים מכל קצוות גליציה והעיר שקקה חיים והחסידים נותנים פרנסה ליהודי העיר. בתקופה זו, סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, נבנה בית הכנסת של חסידות האדמו"ר בסטרה צ'ורטקוב.

בית הכנסת של חסידי האדמור פרידמן synagogue Czortkowן
בית הכנסת של חסידי האדמו"ר פרידמן

 

 

1914-1917 במלחמת העולם הראשונה עברה צ'ורטקוב לשלטון הרוסים, ארמון האדמו"ר נהרס, הזמק הופצץ ובתים רבים בעיר עלו באש. מצבם הכלכלי של היהודים בעיר ובסביבה היה בכי רע ורבים מתושבי הכפרים והאחוזות בסביבה שרכושם עלה באש, העתיקו את מקום מגוריהם לצ'ורטקוב והחלו לשקם את חייהם ופרנסתם. גם יהודי סניאטין שגורשו מעירם ב- 1915 בשל עלילות ופרעות, הגיעו בלילה אחד רגלית לצ'ורטקוב שקלטה ותמכה בפליטים.

1917 מהפכת קרנסקי החזירה לצ'ורטקוב את השלטון האוסטרו הונגרי אך לשנה אחת בלבד. בשנה זו חלה התמוטטות הצבא האוסטרו הונגרי.
1918– בחלל שנוצר, האוקראינים במנהיגות פטרוביץ השתלטו על צ'ורטקוב. בתקופה זו מצבם הכלכלי של היהודים נפגע במיוחד. שליטת האוקראינים הייתה קצרה ובמקומם נכנסו הפולנים ואחריהם הרוסים שנשארו בעיר כ- 3 חודשים ונסוגו אף הם. באותה עת הצבא הפולני שאליו הצטרפו פליטי צבא- פטלורה וצבא האטמן שוב נכנסו לצ'ורטקוב.

1918 בעקבות מלחמת העולם הראשונה, פולין זוכה בעצמאות מחדש.

the Bazar in Czortkow הבזאר השוק בצ'ורטקוב
הבזאר עם השעון סמלה של העיר

ב – 1919 חזרה צ'ורטקוב להיות חלק מפולין יחד עם כל גליציה עד 1939. בשנים אלו כשברוסיה מהפכות ומלחמות, אזרחים יהודים רבים נמלטו מרוסיה רגע לפני שנסגר הגבול חלק מהנמלטים מגיעים לצ'ורטקוב .

1939 באוגוסט חתמו גרמניה וברית המועצות על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הכולל הסכם אי התקפה, וגם את חלוקתה של פולין במקרה של מלחמה. הפלישה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר, מסמלת את תחילתה של מלחמת העולם השנייה. פולין חולקה בין גרמניה לברית המועצות. צ'ורטקוב בחלקה של ברית המועצות.

בראשון לספטמבר- 1939 נכנסו הרוסים לצ'ורטקוב ושלטו בה עד הכיבוש הגרמני ביולי 1941.

ב- 1941 גרמניה פתחה במלחמה נגד ברית המועצות, ופולין חזרה לשליטה מלאה של המשטר הנאצי (כרוניקה של השמדת יהדות צ'ורטקוב – בתפריט "שואה")
1945– אחרי מלחמת העולם השנייה, גבולותיה של פולין נקבעו מחדש. פולין איבדה שטחים נרחבים במזרח פולין לטובת ברית המועצות בניהם גם צ'ורטקוב. אחרי המלחמה, בין 1945-46 כל היהודים עזבו את העיר לכיוון פולין. חלקם התיישבו בביטום וחלקם בעיר וורוצלאב שם התארגנו לקראת קבלת החלטות והשגת אישורים מי לישראל ומי לאמריקה. גם האוכלוסייה הפולנית ברובה עזבה את העיר ועברה לתחומי פולין. פולין באותה תקופה הפכה מדינת חסות של ברית המועצות עד 1989 סוף העידן הקומוניסטי בפולין.

ב-1991 בעקבות התפוררות ברית המועצות זכתה אוקראינה לעצמאות וצ'ורטקוב הפכה חלק מאוקראינה עצמאית.

לא לשווא ניתנה הכותרת "צ'ורטקוב עוברת מיד ליד"

מצוקרטקוביצי – ליגילו – לשיניבסקי – ליגילסקי – לפוטוצקי – לטורקים – הטטרים – לפוטוצקי-לקיסרות אוסטרו הונגרית – לרוסיה – לפולין – לרוסיה – לגרמניה – לרוסיה – ולבסוף ב- 1991 צ'ורטקוב היא חלק מאוקראינה.

.
המידע מתוך "פרקים מתולדות היהודים בצ'ורטקוב – לחקר קורות היהודים בפולניה" נכתב ע"י ד"ר אפריים זוננשיין 1938 (אוסף עמנואל שור)