מתוך הספר: "אורח נטה ללון" (עמ' 183)
העיירה "שבוש", שבה מתרחשת העלילה, היא בעצם עיר הולדתו של עגנון, בוצ'אץ', הממוקמת בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). באותה העת מנתה בוצ'אץ' כ-15 אלף תושבים, כמחציתם יהודים. ש.י. עגנון שנולד בבוצץ (עיירה קרובה לצ'ורטקוב) כתב רבות על מחוזות ילדותו ונעוריו.
"…באותם הימים קנה לו הצדיק מרוזין אחוזת פוטיק הסמוכה לשבוש והושיב שם את בנו הצדיק, שעקר אחר כך את דירתו לצ'ורטקוב ונתפרסם בכל העולם בשם הצ'ורטקובאי. נמשכו כמה מאנשי שבוש אחריו ושכרו להם חדר לעצמם. נתלקטו משיירי החסידים שבבית המדרש ונצטרפו להם. לימים לא הספיק להם אותו חדר ובנו להם קלויז, וזו הקלויז צ'ורטקוב שהיתה נאה באנשיה ונאה במנהגיה, שרוב המתפללים שהם היו בעלי תורה ובעלי נימוסין ויודעי נגן ותפילתם היתה עריבה, לא בקולות וצעקות כשאר החסידים ולא בשיתוק אברים כמתנגדים, אלא כחסידי רוזין שיודעים לפני מי הם עומדים. כשם שתפילתם נאה כך צורתם נאה, ולא פרועי פיאות וזקן וחשופי צואר כחסידי בעלז, אלא פיאותיהם מתוקנות וזקנם נקי וצוארם מכוסה. וכצורתם כך דיבורם, בנחת ולא ברעש. עוסקים במסחר ולומדים תורה, ובימים טובים עושים להם משתה בקלויז ביין ואגוזים, מרקדים ושרים אתה בחרתנו וכ'ו, ובלילי שבתות של חורף אחר הסעודה מתקבצים ויושבים כאחד ושותים שכר ואוכלים קטניות העשויות בפלפלין ושרים ישמחו במלכותך ומנעימים ישיבתם בסיפורי מעשיות ובדברי תורה. וביום הילולא של צדיק עושים סעודה גדולה בבשר ויין בשירים וריקודים. לקול השמחה באים אף משאר העם ורואים ותמהים, שיראי השם עושים להם מחול. עד שהם עומדים ומביטים, בא חסיד ותופס אחד מהם לתוך העיגול ומרקד עמו, ומביטים, בא חסיד ותופס אחד מהם לתוך העיגול ומרקד עמו, עד שמתלהב לבו אף הוא ומצטרף לחסידי צ'ורטקוב.
לא כל הקלויז נמשכה אחר הצ'ורטקובאי. חסידים מסוימים הו שם מחסידי סדיגורה הושיאטין וויזניץ ואוטוניא, וכן חסידי שאר צדיקים שלא נשתתפו במחלוקת הידועה. חסידי סדיגורא וחסידי הושיאטין חשובים היו בקלויז כחסידי צ'ורטקוב, שהסדיגוראי ןההושיאטיני הם אחיו של הצורטקובאי. למטה מהם חסידי וויזניץ ואוטוניא. אף על פי שהויזניצי והאוטונאי קרוביו של הצורטקובאי לא הסכימה צ'ורטקוב עליהם. למטה מהם חסידי שאר הצדיקים, שלא נתייחסו על הרוזינאי, והיו בבחינת בנים חורגים למקום, וברגלים ובימים נוראים, שכל שעולה לתורה מצוה לברך את הצ'ורטקובאי ואת כל יוצאי חלציו ואת אחיו הצדיקים ואת כל יוצאי חלציהם, לא נתנו הצורטקובאים לברך את רבותיהם של אלו, שהרי הצורטקובאי הוא מזרע בית דוד, ואילו היה הדור ראוי לכך היה הוא מלך ישראל, ואין כבודו של מלך שהדיוט מתברך עמו. ופעמים ביום הילולא של רבותיהם של אלו לא נמנע שליח ציבור מלומר תחנון.
היה שם חסיד אחד וויזניצי, תקיף ובעל יכולת. הלך הוא ותשעה בניו ובנו להם קלויז. זו קלויז וויזניץ שאצל האגם השחור שמאחורי האטליז. נטפלו להם שאר החסידים שראו עצמם כגרים גרורים בקלויז צ'ורטקו, וכן שאר חסידים שלא קלטתם קלויז צ'ורטקוב, מפני שרבותיהם נשתתפו במחלוקת הידועה. וכאן אירע להם מה שאירעם בקלויז צ'ורטקוב, שנתנכרו להם חסידי וויזניץ, כדרך שנתנכרו להם חסידי צ'ורטקוב. חזרו מקצתם למקומם הראשון ומקצתם קיבלו יסורים בשתיקה.
משנתפלגו החסידים יכולים לחשןב שנתמעטה הקלויז. ובאמת, לא נתמעטה, שכמה בני חסידים צורטקובאים שנשאו נשים בשבוש קבעו להם מקום לתפילתם בקלויז צורטקוב, ואין צריך לומר שכל חסיד צורטקובאי לקח לבנותיו חתנים חסידים מחסידי צורטקוב. היו סמוכים על שולחן חותניהם ופטורים מדאגת פרנסה והיו יושבים בקלויז ולומדים תורה מתוך הרחבת הדעת. ובלילי חורף כשהיו יושבים איש ונרו בידו וקולם הולך עד לרחוב, ושרשראות של זהב שעל לבם כופלות את האורה היו השכנים מתברכים בהם ואומרים, הלואי ויהיו בנינו כמותם.
אבל ברכת השכנים ברכת שוא היתה, שלא היה מי שהברכה תהא חלה עליו, שכבר באו בתי הלימודיות ועשו קרחה בתורה. ואפילו בית מדרשנו הישן שהעמיקו בו בתורה לא הוליד בנים לתורה. עדיין היו תלמידי חכמים יושבים שם ועוסקים בתורה, אבל תפארת לא היתה להם מן התורה, מפני שהיו חסרים הרחבת הדעת, מפני שבניהם וחתניהם לא היו בני תורה. ומפני מה זכו אלה לבנים וחתנים תלמידי חכמים ואלו לא זכו, מפני שאנשי מדרשנו הישן היו נוטים אחר החקירה, שהיו אומריםשהתורה והחוכמה ירדו כרוכים, ומי שחסר אחת מן החכמות חסר בכל התורה, וכשנפתחו בתי הלימודיות לפני ישראל שלחו את בניהם לבתי הלימודיות, כדי שיוסיפו על חכמת התורה.וכיון שנכנסו הבנים לבתי הלימודיות שוב לא שבו לבית המדרש, אלא נעשו עורכי דין או רופאים או רוקחים או בוכהלטרי"ם או סתם בני אדם ללא תורה ובלי חכמה. ואילו החסידים שהתלוצצו על החכמות החיצוניות ורחקו מן ההשכלה לא שלחו את בניהם לבתי הלימודיות ונשתיירו רוב הבנים אצל אבותיהם. וכשנתמעטה החסידות נתמלאה מן התורה. והיא שעמדה לה שיצאו הימנה רוב השוחטים והחזנים והמלמדים. ואף הרבנים והשוחטים והמלמדים שלא נטו בלבם אחר החסידות כפפו עצמם לפני צדיקי הדור, שכל רב ושוחט ומלמדשאינו כפוף לצדיק אין לו תקופה בקהלתו.
עוד אחת הייתה בקלויז שלנו, ששתיים שלוש פעמים בשנההיינו נוסעים אצל רבינו שבצורטקוב. אלו שהיו בצורטקוב מכירים את צורטקוב, אי לשון מספרת להם. מלבד שזכינו להקביל פניו של אותו צדיק נזדמנו לשם חסידיםמרוב הארצות ושמענו את שנעשה בתפוצות ישראל, ופעמים שנעשו שם שידוכים וניתוספו עלינו חסידים חדשים, עד שעמדנו צפופים בקלויז מחמת דיחוק מקום, ואלמלא לא באה המלחמה היו בונים בית חדש. עוד אחת הייתה בקלויז שלנו, שמזמן לזמן נזדמנו לנו אורחים בהליכתם לצורטקוב ובחזירתם. אורח בא לקלויז נותן "תיקון" ומביא ניגון חדש ומספר מה שראה ושמע. שיחות עוברי דרכים עשו יום חול מעין יום טוב קטן, ויש שנותן האורח עיניו בבחור לשדכו לבתו וכותב תנאים ועושה סעודה לחסידים.
למעלה מן הענין אמרנו שהיו מספרים סיפורי מעשיות של צדיקים. וכדי שלא תטעה אומר לך, שלא הזכירו בסיפוריהם את הצדיקים הראשונים ואפילו לא את הבעש"ט ז"ל. ומעשה ונתגלגל למקומנו זקן אחד וסיפר מעשה של הבעש"ט ואמר אחד מאנשי שלומנו, אילו היה הדבר אמת היה מובא בספר שבחי הבעש"ט, וחייכו החסידים, שלא נחשב אותו ספר בעיניהם לספר אמת.
כל שיחתם של חסידי צ'ורטקוב לא הייתה אלא על אבותיו ואבות אבותיו של הצורטקובאי ועל אחיו ועל הצ'ורטקובאי עצמו. כיצד נפתחה דלת חדרו וכיצד ישב על כסאו וכיצד הפשיל ראשו לאחוריו ומי ומי היו באותו מעמד וכיצד היה נכנס בלילי כיפורים לקלויז ואומר עננו. בעיניכם אין הדברים חשובים, אבל כל שהוא צורטקובאי יודע שכל תנועה ותנועה של אותו צדיק מכוונת לטובתנו בזה ובבא.
כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן 1959 תל אביב.
אם מישהוא חש נפגע מציטוט הטקסט יתקשר למנהלת האתר והטקסט יוסר.