פלץ זישיה, 03-429, בורשצוב – חורבן אוז'יראן-יז'ז'נה. ביולי 1941 נכנסו ההונגרים ליז'ז'נה, אולשקובצה LASZKOWICE , וב- PINATKOWICE, האוקראינים רצחו היהודים בתירוץ, שיתוף פעולה של היהודים עם הרוסים ורצחו אוקראינים בבית הסוהר בצ'ורטקוב. ב- ZLELENIC, רצחו את אברהם בלנק עם משפחתו, קשרו והטביעו בנהר.
האוקראינים ארגנו מיליציה, של כ-100 איש, במטרה לרצוח יהודים. ב-10.7.41 בערב, הם הסתובבו בין היהודים וציוו על כל הגברים היהודים, מעל גיל 12, להתייצב ע"י הגמינה. מי שימצא בבית – ייהרג. כולם התאספו. היו שהתחבאו אצל האיכרים. רצו לאסוף אותם במנסרה ושם לירות בהם. בלילה, הגיעו חיילים הונגרים. ראו את ההמון ושאלו לסיבת ההתכנסות והרשו ליהודים לחזור לבתיהם. גם הכומר והרופא, התנגדו לפוגרום. עם בוא הגרמנים, ציוו להקים יודנראט. תפקידו היה לספק מאות יהודים לעבודות כפייה לאחוזות, לתיקון כבישים, לסלילת מסילות רכבת, לטאטוא רחובות ועוד.
מפקד עבודות הכפייה היה רטנייק. מורה אוקראיני. לעבודות השחורות היה לוקח את תלמידותיו לשעבר. הוא הכריח אותן לנקות שירותים. הגרמנים נכנסו לבתי היהודים ושדדו כל מה שמצא חן בעיניהם. דרשו בגדים, לבנים, דברי ערך ותכשיטים. היודנראט, בעזרת המשטרה היהודים- אספו.
אחרי החגים, 1941, היודנראט ציווה בשם הגסטפו, 50-60 גברים צעירים לבורקו-וילקי וסטופקי. איימו שיהרגו את משפחותיהם. למחנה שלחו יום, יום מזון. המחירים האמירו. במחנה, כל יום ירו באנשים. אחדים מתו מרעב ועבודה קשה ובמקומם שלח היודנראט יהודים חדשים ממלאי מקום.
על חלונות בתי – היהודיים, חובה היה לתלות שלט לבן עם מגן דוד. כל החורף היהודים חיו בפחד, פחדו לצאת לרחוב. כל לילה התנפלו על בתי יהודים. הרביצו ושדדו.
בפסח 1942, היודנראט, לפי הוראת הגסטפו, דרש שכל הגברים בני 13 עד 60, יתאספו בבורשצוב לרישום. כך גם מקורלובקה, מילניצה, סקלה, קובייץ ובורשוב. התאספו שם כמה אלפים. הגסטאפו חיכה להם והקיף אותם. הם מויינו : צעירים כבני 14 ובני 60 ונשלחו למחנה.
בכפרים הוחרם כל הרכוש היהודי. אסור היה להחזיק בפרה או סוס והם רוכזו בעיירות. במהלך הקיץ, בכל העיירות היו אקציות. מצ'ורטקוב ברחו והגיעו לאוזראן, כי פחדו שהיודנראט יסגיר אותם.
בין טלוסטה ליזזני, הייתה אחוזה KOZIA GORA, שם עבדו 120 בנות צעירות מטרנופול, בעזרת "פרוטקציה". הן חשבו ששם הן בטוחות. כשהגסטאפו דרש עובדים, היודנראט של טלוסטה מסר את הבנות כקונטיגנט. ביניהן היו גם שתי נשים מיזזני. כולן לא נשארו בחיים. היודנראט סחט כספים וזהב בשביל בגסטאפו, כדי שלא תהייה אקציה ביז'זנ'י.
בראש השנה 42, הגיעו יהודים מזלשציקי והורודנקה, שברחו מהאקציות.
ערב סוכות 42, הגיע קלנר. היודנראט מסר זהב ודברי ערך והוא הבטיח שביז'זני לא תהיה אקציה. ב-4 לפנות בוקר, יום א', סוכות 42, הגיע גסטאפו, ומשטרה אוקראינית והקיפו את העיירה. הייתה פאניקה ואנשים החלו לברוח. האיכרים לא נתנו ליהודים להיכנס לבתיהם ואז הגרמנים והאוקראינים לכדו אותם עם כלבים. יום שלם, הלכו הגסטאפו בעזרת שוטרים יהודים, מבית לבית והוציאו מהמרתפים ומעליות הגג כ-800 יהודים שרוכזו בכיכר. ישבו כיממה, נשים, גברים, ילדים וזקנים. כולם יחד ואיתם תינוקות. היודנראט העמיד לגסטאפו בירה וודקה שישתכרו. ברבים ירו בכיכר ואנשי היודנראט הצילו את המקורבים להם.
ביום שני, סוכות, ב-8 בבוקר, חברי היודנראט, המשטרה ועוד יהודים, הובלו לרכבת וכ-60 זקנים. 100-120 איש הוכנסו לקרונות. שפכו עליהם סיד ובזמן ההעמסה- היו מכות רצח. את הההרוגים הוביל איכר לבית העלמין. 8-10 גוויות בעגלה. באותו יום הייתה אקציה ב-5 עיירות בסביבה וכ- 4000 איש נשלחו לבלזץ. היחידים שנשארו אחרי האקציה, חזרו לבתיהם הריקים והגרמנים והאיכרים הגיעו עם עגלות ושדדו את הרכוש שנותר. 2 יממות הובל הרכוש היהודי. היודנראט ומשטרת הסדר הועמסו בקרונות נפרדים. אחרי טרנופול, הם ברחו מהקרונות וחזרו לעיירה. מנדל נייברגר, סרב לקפוץ ונסע עם כולם. בלבוב, הוצאו 50-60 צעירים. ביניהם בנו בן ה-14, השאר הגיעו לבלזץ. מספר ימים אחרי האקציה, שכל הנותרים בעיירות צריכים להתרכז בבורשצוב. חלק מהיהודים מיזזני היגיעו לבורשוב וחלק לטלוסטה. בבורשצוב היה כבר רובע יהודי ושם החל הגיהנום. אסור היה לצאת. היודנראט אסף 10-12 בחדר אחד. עבור דירה נוחה, סחטו כסף. לעבודה נלקחו רק פליטים מעיירות הסביבה. כמה יהודים מיז'ז'נה הצליחו תמורת כסף, באמצעיות היודנראט בצ'ורטקוב, לקבל תעודה של אוספי גרוטאות וסמרטוטים. כך יכלו לנוע בחופשיות בכל הרובע. גם אני קניתי תעודה כזאת וחזרנו ליזזני. בינינו היו גם ללא תעודות. לשוטר האוקראיני שילמנו "שכר שבועי". לפני ביקור הגסטאפו ברחנו לשדות וליערות. איצ'ה הלנברג יצא פעם ממספרה של אוקראיני ואז בא גסטאפו וירה בו. מבורשצוב שלחו למחנות בעיקר כאלה שלא מהמקום.
סוף דצמבר 42. הגרמנים עשו סילבסטר שמח. אחה"צ, מבלי שהרגישו, הגרמנים עם המשטרה האוקראינית התנפלו ורצחו כ-200 איש שהיו ברחובות. אני הייתי בבית הסוהר. נסעתי מיזזני לבורשצוב, עם חנינה.
-2-
ציקורי ובנה. אחרי כל אקציה הלשינו עליו שחפר ומצא זהב וכסף ומביא הכול לבורשצוב. ואז התנפלו עליו המשטרה האוקראינית וכלאו בבית הסוהר. אצל חנינה נמצאו כמה פמוטי כסף ואצלי 100 דולר. על הסתרת דולרים- עונש מוות. קודם קיבלנו מכות רצח. אחר כך צרפו אותנו לאנשים נוספים שנתפסו.
ערב סילבסטר עשינו הכרות עם השוער שהיה פולני, כדי שיעביר מכתב למשפחה- נתנו חליפה. לכן הוכנסנו לתא מיוחד. האחרים סודרו בשתי שורות, הועמדו 20 אוקראינים עם אלות גומי והרביצו להם מכות רצח. זרמו נהרות של דם. 8-10 בנות נאנסו. נערה בת 16 ממילניצה צעקה והתחננה שיהרגו אותה. כמה שוחררו בכסף רב דרך היודנראט. בלילה השני הגיעו עם מזחלות. האנשים היו חצי מתים, ערומים ויחפים. לקחו אותי לבית הכלא בצ'ורטקוב. שם פגשנו כמה מאות מעיירות שונות. בסילבסטר, נלקחו במשאיות ליער, לבורות שהוכנו, אבל היה שלג עמוק והמשאיות לא יכלו לנסוע, לכן הוחזרו לבית הסוהר, שם נדבקו בטיפוס ושוחררו. המגפה התפשטה ובכל בית מתו רבים. ואז שוב הייתה אקציה. אנשים הסתתרו במקלטים אצל גויים. מי שהמשטרה האוקראינית גילתה – ירו במקום.
היודנראט של בורשצוב רימה ואמר שיבואו לעבודה, אך משם נשלחו לבלזץ. לפעמים לקחו למספר ימים לעבודה במחצבה ויום אחד דגרו המחצבה וכ- 100 נשלחו לבלזץ.
בפורים 43, גסטפו ציווה לקחת למחנות עבודה. צעירים התחבאו והזקנים היו בטוחים שלא ייקחו אותם לשום מחנה. לקחו כל מי שפגשו. אני עם חנינה ציקורי ובנו משה, הובאנו לצ'ורטקוב. נדברנו לנסות לברוח.. ידענו שבצ'ורטקוב, בבית הסוהר מענים והעדפנו למות בבורשצוב. רטנברג מבורשצוב, לקח 100 דולר עבור זנדרמריה גרמנית, שיצילו אותנו. הכסף לקחו ולא עזרו. נתנו למפקד הזנדרמריה שעון זהב וחלק אריג והוא שחרר. הובילו לבית העלמין בבורשצוב 200, שם נורו, ביניהם המחותן שלי. בפסח 43, שוב אקציה. אספו כמה מאות, הובלו לבית העלמין, לבורות מוכנים, ציוו להתפשט. ערומים, הניחו קרש מעל הבור, העמידו 10 וירו במכונת ירייה. צריך היה להיכנס לבור ולהניח את הגוויות בשורות, כדי שיהיה מקום. כך רצחו מעל 200. היו גם חיים, כי האדמה זזה. אז יודנראט מבורשצוב נסע ליודנראט מצ'ורטקוב, לקבל רשות מהגסטפו, לפתוח הבורות ולקבור בבור שלישי.
שבועות 43, שוב אקציה שנמשכה כמה ימים. גילו כמעט את כל הבונקרים וירו בכולם בבונקר. בבונקרים שלא יכלו להגיע- זרקו רימונים. בבונקרים אחדים, אנשים נקרעו לחתיכות ואחרים נשרפו.
בורשצוב- יודן פריי. אסור היה להימצא בשום מקום. אחדים, תמורת כסף רב מצאו מסתור אצל איכרים. כמה מאות בעיירות בסביבה, הלכו ליער DEMBINA. מפקד המשטרה האוקראינית, ווישינסקי, "רוצח טוב", לקח מהיהודים הרבה כסף.