מכתב מפישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג

מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (1)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (1)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (1)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (1)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (3)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (3)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (4)
מכתב שכתב פישל וינטר אחרי המלחמה למשפחת דג (4)
מעטפת מכתב ששלח פישל וינטר מצ'ורטקוב אחרי המלחמה למשפחת דג
מעטפת מכתב ששלח פישל וינטר מצ'ורטקוב אחרי המלחמה למשפחת דג
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג עמוד 1
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג עמוד 1
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג עמוד 2
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג עמוד 2
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג אחרי המלחמה עמוד 3
תרגום מכתב פישל וינטר למשפחת דג אחרי המלחמה עמוד 3

אהובי!
היום קיבלתי את גלויתכם אשר באמת שמחתי מאד לקבל אות חיים ממכרים ותיקים. באשר לשאלתכם אוכל לצערי הרב להודיעכם שממשפחתכם אף אחד לא נשאר בחיים. גיסכם אשתו וילדיו מקאסוב נטבחו בלילה שבין ה- 6-7 ביולי, כמו ויחד עם יהודים מכל הכפרים במחוזנו. בקאסוב גרו 91 יהודים. 89 נשחטו כמו עגלים ונתלו ברפתות. 2 יהודים ברחו וביניהם היה אחיינכם הצעיר אשר מאוחר יותר נלכד על ידי הרוצח ההיטלראי והושמד במחנה העבודה קמיונקא 1-2.(בכתב ידה של דבורה דג הוסיפה את שמות בני המשפחה שנרצחו שם: "נחום הערש פיינגולד, אשתו (אחותי) רבקה. ילדים: ישראל, רחל, מוני, ליבלה")

אביך ואימך הצלחו להינצל מהפוגרום הגדול בימים 26-27 באוגוסט 1942 אבל לא לזמן רב. (בשני הימים העצובים חוסלו בעירנו 4500 יהודים). אחרי הפוגרום הגדול הודיעו על סדר חדש שכל הגברים הנשים והילדים הבלתי כשירים שאינם יכולים לעבוד חייבים לעזוב את הגטו הטשורטקובאי

עמוד 2.
ולהתפנות ליגלניצה. בימי קיץ בהירים בין 5-10 בספטמבר 1942 ברחוב בגטו נפגשתי עם לייזער שוחט שלנו., הפנים שלו היו קשורים בכדי שזקנו לא יראה (מפני שלא רצה לקצץ את זקנו). במקביל באותו הזמן היסיעו את הטרנספורט. שם הם נעצרו בראשית אוקטובר והוטענו 150 איש והוסעו ללמברג. בלמברג מיינו אותם. הבודדים שעוד הייתה להם עוד קצת יכולת הוסעו למחנה העבודה ינובסקה. את יתר היהודים הפשיטו ערומים ושלחו לבלזעצץ, ושם כמו מליוני יהודים השמידו אותם בתאי הגזים, חיסלו אותם, וכן בדרכים טראגיות שונות. אשת גיסך-רעגענבויגען והבן הושמדו בפוגרום הגדול של 26-27 באוגוסט 1942. גם הם הושמדו בבלזץ.
רעגענבויגן חיים נתפס ב- 10 לאוגוסט 1942 והובילו אותו למחנה העבודה קמיונקה שם הוא מת מרעב ולכלוך. אחותך, דינה שעכטערב ובנה נתפסו ב- 5.10.1942 יחד איתי ועם אשתי היו בפוגרום הגדול השני בטשורטקוב והסביבה.

עמוד 3
במיון עמדתי באותה שורה כמו דינה, האיצו בנו כמו בהמות דרך העיר לגסטפו הרצחני ומשם הצליחו 15 אנשים להינצל ביניהם גם אני ואשתי. ב- 6.10  1942 העמיסו אותם לבעלזעץ ובאותו שבוע השמידו אותם. בדיוק באיזה תאריך אף אחד אינו יכול לומר מפני שמתאי המוות של בעלזץ איש לא נמלט. שם מידי יום הושמדו אלפי אנשים.
ישראל שוחט עם חלק מהילדים חיו ביערות בסביבות פאדהייצע עד ינואר 1943 בתוך קבוצה של 300 יהודים, אבל באמצע ינואר לבסוף השמידו אותם ביער. 2 יהודים נמלטו והם כעת בצ'ורטקוב.
מה נשמע אצלכם? מה עם דוד? לדעתי הוא זוכר אותי היטב אלא שלא היה מכיר אותי.
אנו מקווים תוך זמן קצר לנסוע לפולין. כנראה לקרקוב ומשם אולי תהיה לי האפשרות להתראות עם שלמה פינקל ולייזר פיירשטיין.
בבקשה אמרו לאחי גם זאת ולו ולמשפחתו דרישת שלום. אני סבור שיש לכם האפשרות להתראות עם אחי.

עמוד 4

אני מקווה שבכתיבתי מסרתי לכם פחות או יותר אינפורמציה אודות השמדת משפחותיכם. לכתוב הכול בדיוק גם 100 גליונות היו מעט מידי. אני מסיים את כתיבתי ודורש בשלומכם בלבביות ודרכך לבעלך ברוך פיש ולדוד שכטר, מסרו ד"ש גם לכל הצ'ורטקובאים.                                                                                                                                                      פישעל

נ.ב.

בבקשה אמרו לאשה לאה טורטון שמכל משפחתה שרדה בתו של מוטל פיטצינגר. היא גרה יחד אתי.
לייבציע של השוחט מתה בפוגרום בשנת 1942. במידה ומישהו מהצ'ורטקובאים יתעניין לדעת אודות משפחותיהם אוכל אני לספק אינפורמציה מפני שאני היחידי אשר היה מעורב בכל הפוגרומים בצ'ורטקוב , מהתחלה ועד לחיסול הסופי של היהודים במחוזנו וגם בצ'ורטקוב.