מצבתו של ר' הערשלה- הרב הירש הלוי איש הורוביץ, עומדת בבית העולם בטשורטקוב , אולי היפה ביותר, האומנותית ביותר מכל המצבות בעולם. המצבה הנה בת 150 שנה, משקיפים ממנה ענפים וענבים, עמודים ולולבים, הציפורים, הצבאים והפרחים רעננים, כמו חיים למטה.
יהודים טשורטקואים דתיים אומרים, שזה לא פשוט כלל, זה לא טבעי שרוח הקודש שחיה בתוך רבי הערשלה מרחפת סביב האבן שלו ולא מאפשרת לו להזדקן. האבן של ר' הערשלה מוקפת עם זר מאוד אומנותי , אבנים חרוטות של שניים עשר תלמידים, גאונים גדולים מעוצבים עם קבריהם עמו משמר סביב רבם האהוב.
עוד יותר יפה מכל האבנים, כמעט זהה ביופיה כמו המצבה של ר' הערשלה, היא האבן הסמוכה למצבתו מימין, היינו הקבר של בנו הצעיר האהוב שנפטר בתקופת פריחתו בצעירותו, בן 15 הוא היה במותו.
וכבר רעש וצלצל אתו עולמו, וכבר היה בן בית עם כל הנסתר והניגלה, בכל המישורים של "הקבלה", כמעט כמו אביו.
שני בנים הותיר ר' הערשלה בעולם, שהאירו כמו שני כוכבים גדולים : ר' שמעלקע מניקל שבורג ור' פינחס'ל "בעל הפלאה" – גאונים, שנגעו בעולם, אילו בנו הצעיר היה חי יותר היה בכוחו, כך אומרים החסידים- להוריד את המשיח.
אך הדור לא זכה, הוא הלך מוקדם מהעולם. "למעלה" היו זקוקים לו…
על קברו חרוט : "מת בנשיקה". הוא מת על ידי נשיקה אלוהית "ונתבקש לישיבה של מעלה" – הוא הוזמן ע"י ישיבה של מעלה….
התעמק מאוד בקבלה, לילות שלמים, עסק ב"צירופים" של שמות קדושים, לפתע פתאום הוא שמע קולות, כאילו מישהו קורא לו בשמו. (*) הוא עוד יותר התעמק בקבלה והמשיך לעסוק "בצירופי שמות", עוד יותר שמר לילות שלמים, אחרי כל לילה הקולות נשמעו יותר במדויק. אחר כך הוא סיפר לאביו, רבי הערשלה, ש"קוראים לו"…..
ר' הערשלה שקע במחשבות.
מה הוא חשב ? האם חשב שבכך אלוהים מעניש אותו, על שהוא מוקדם כל כך איפשר לבנו ללמוד קבלה, כל כך קשה, החוכמה שהגאונים אסרו ללמוד לפני גיל 40 : על כך שהדור הזה לא זוכה לאור של כזה כוכב ? …. זה לא ידוע.
נו, — הוא התעורר ממחשבתו, הודיע לבן—,כשקוראים, — הולכים…"
ר' הערשלה הורה לבנו להתכונן, תוך כדי הליכה לדרכו… הוא הורה לאשתו לתת לו כביסה נקיה. להכין סבון, מטאטא—ושניהם יחד הלכו למרחץ, אב ובנו—שניהם התרחצו היטב, טבלו במקווה והלכו לביתם. ציווה על בנו לשכב במיטה, להתוודות,
אחר כך קרא לאימו, להיפרד מבנה. אחר כך…
אחר כך, באותו היום- היה זה יום שישי – את הבן הביאו למנוחת עולמים. שם סימנו שני קברים: אחד חפרו לבן ולידו, המקום השני, נקבע, בשביל האב.
ר' הערשלה הסתלק מקברו של בנו רגוע ומנוחם, רק לזמן קצר הוא נפרד מבנו הצעיר והאהוב, מיד, מיד, הזמן לא רחוק, הם יהיו ביחד ואף פעם לא יפרדו… זה ליד זה שתי האבנים, של האב ושל הבן, כאילו הם רוצים להתרפק זה לזה,
"הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".
————–
*) במצב של חזון תעתועים שמופע לאחר שמאמצים את המוח, שומע האדם קולות ורואה תמונות, שבמציאות אינם נמצאים, מכך באה האמונה "שקוראים", צריך ללכת". ד.ה. האדם צריך למות.