בעטקע טשאבון ילידת 5.2.36, מבורשצוב. עם פרוץ המלחמה, גרנו בורשצוב, ביולי 41 החל הכיבוש הגרמני. אפשר היה עוד לסבול וכל אחד גר עדיין בביתו. הייתי בת 5. הפסקתי את הלימודים בכתה א'. בתחילה, לא היה גטו ולא אקציות. היו חטיפות של צעירים שנשלחו למחנות שונים. תוך זמן קצר, הקימו גטו. הקימו גטו במרכז העיירה, שם תמיד גרו יהודים. נשלחו לבלזץ לעבודת כפייה. משפחתנו עדיין נשארה יחד. הילדים היו קטנים. למרות שהייתי קטנה, ידעתי שעלי להסתתר.
לא היה לנו אוכל. היינו צריכים להתגנב דרך גדר התיל, כדי להשיג אוכל. היה בתקופה הראשונה. אז התחילו האקציות. אספו אותי ואת משפחתי ונשלחנו ליגלניצה. למחנה ריכוז. אסור היה לקחת ילדים. אחרי זמן, הייתה אקציה וירו בכולם בבית העלמין. תוך זמן קצר, הייתה אקצייה שנייה ושלישית. זמן קצר בין אחת לשנייה. הסתתרתי בצריף. יום אחד הגיעו ובראשם קצין, רוצח נורא עם טומנק וחיפש ילדים מוסתרים בצריף הייתי עם ילדה נוספת. היא ניסתה לברוח וירו בה. החזקתי ביד את אחותי הבכורה וברחנו יחד לכפר WISNIOWICA ,כשברחנו, פגשנו בדרך שוטר אוקראיני שלקח אותנו לתחנת משטרה והודיע למפקד המשטרה, שתפס יהודים. ניצלנו את הרגע שיצא וברחנו לכפר BARSZCZEWICA.
שם נכנסנו אצל קתולי שהכרנו, שעזר לנו ללבוש בגדים כפריים והלכנו לכפר WISNIOWICA. זה היה עדיין יום והשמש הייתה בשמים. עברנו דרך יער וגבעות עד שראינו בית. בלי שירגישו בנו, חפרנו בור והסתתרנו עד החושך. בחושך נכנסנו לביתה של הנוצריה. בהתחלה, לא רצתה לתת לנו להיכנס ואחרי בקשות ותחינות, הכניסה אותנו לביתה ונשארנו אצלה עד פסח 43. אז הייתה אקציית חיסול גטאות בבורשצוב, שנמשכה שתי יממות. אחרי פסח יצאנו והלכנו לבורשצוב. הגענו לגטו ולא פגשנו נפש חיה. נכנסנו לביתנו ומצאנו כמה יהודים. הם נראו נורא, נורא מבוהלים. שחורים ומפוחדים מהיריות של האקצייה האחרונה. הם לא יכלו להסתכל באור, כי התחבאו זמן ארוך בבונקר. וכבר חשבו היכן אפשר למצוא מקום מסתור. עם אחותי החלטנו, שאחותי תחפש מקום מסתור.
ביום השני לשובנו לבורשצוב, אחותי העמידה פנים שהיא נוצרייה והלכה לכפר ליד בורשצוב, לנוצרי מכר, שקודם נדברנו שנבוא אליו. אחרי אחותי, הלכתי גם אני, מחופשת לנוצרייה. בדרך לכפר, היו צריכים לעבור דרך בית העלמין, שם היה קבר אחים וראינו איך האדמה זזה והדם זרם בדרך. כשהגענו לכפר, למכרים, היה עדיין השכם בבוקר. נכנסתי לגינה ושם הסתתרתי עד הערב. בערב, נכנסתי בית ובעלת הבית, יחד עם אחותי, לקחה אותנו..(לא ברור לאן) הסתתרנו אצלם שנה. באותה תקופה נמשכו האקציות, לא ידענו על הורינו והם לא ידעו עלינו. באביב 44, נכנסו הרוסים ושחררו אותנו. 3 חודשים אחרי השחרור, פגשנו את הוריינו.
עדות בתיק M-1/6/2359