
הניצולים: יעקב, פרידה ומשה שווארץ. מינה, דויד ומטילדה
אני משה שווארץ בנם היחיד של פרידה ושל יעקב שווארץ שנרצח חודש וחצי לפני סיום המלחמה. הייתי בן שמונה בשנת 1943כשמשפחת ויכריך: אבא, אמא ובת- הצילה את חיינו. משפחה פולניה קתולית שגרה בפאתי הכפר מדבדובצה בסמוך לבוצץ. משפחה זו הכיר אבי בתקופת שהותנו בגטו בוצ'ץ. אבא היה יוצא בלילה מהגטו לצד הארי לחפש אוכל. במהלך שיטוטיו יצר קשר עם אדון ויכריק שהבטיח לבנות עבורנו מסתור בו נוכל לשרוד את המלחמה. אבא שילם עבור הבנייה בדולרים והבטיח שאחרי המלחמה ייתן לו 15 דונם אדמה, 2 סוסים וארבע פרות.
אדון ויכריק בנה קיר מפריד בתוך המחסן, כך שהחלק הקדמי נראה מחסן רגיל ומאחורי הקיר היה המחבוא שלנו. גודלו היה 2 מטר ורוחבו מטר וחצי. היציאה הייתה רק לכיוון עליית הגג שהוסוותה ע"י קש.
בתוך המחבוא היו שני דרגשים מעץ עליהם שמנו קש. אבא ואימא היו אמורים לישון למעלה ואני למטה. הכול השתנה כשאל המחבוא אסף אבא עוד שלושה מבני משפחתנו.
למחבוא לא היו חלונות או פתחים ורק בלילה בחסות החשכה, היה אדון ויכריק משחרר את כלבו שהיה מקיף את הבית ומתריע מפני זרים, היה מניח את הסולם שהיה מוחבא במשך שעות היום ורק אז יכולנו לצאת לנשום אוויר וליישר רגליים. בביתו קבלנו ארוחת ערב: תפוחי אדמה וחלב ובחג המולד גם בשר. וכשאבי ביקש ללמדני קרא וכתוב בשעות הארוכות של היום, הביא אדון ויכריק עפרון ונייר. אדון ויכריק דאג לכל מחסורנו.
יוז'ה בתם הייתה עולה למחבוא ומוציאה את הדלי עם הצרכים שלנו ומרוקנת אותו בשדה. פעם כשהתמרדה ובטאה מחשבות כמוסות ורצון שנסתלק אביה כעס וצעק עליה.
משפחת ויכריק האמינה בישו ובמעשים הטובים שעשה לאנושות ולכן סכנו את חייהם בכדי להציל אותנו. אדון ויכריק קיבל הכרה כחסיד אומות העולם לא רק משום שסיכן את חייו ואת חיי משפחתו בכך שהחביא אותנו – והכסף שאבי נתן לו היה גורם שולי, אלא גם משום שכשגבר הייאוש שלנו היה מנחם ומעודד אותנו שנזכה ליום השחרור.
על החזקתו ותמיכתו בנו, שש נפשות במשך 14 חודשים במסירות ודאגה קיבלה משפחתו של ויכריק הכרה כ"חסידי אומות עולם".