השקת הספר "מחוץ לקופסת הנעליים" מאת ירון רשף (2014)

"מחוץ לקופסת הנעליים" הוא יומן מסע, חידה בלשית, שמתחילה בשיחת טלפון מעורכת דין קרויטורו, העובדת בחברה לאיתור והשבת נכסים, דרך חיפוש מסמכים ואסמכתאות, ועד למסע שורשים לצ'ורטקוב מלווה בגילויים והפתעות. השתלשלות האירועים כמו זומנו "מידי השמיים", כמו "ניסים" שפתחו צוהר אל עברה של המשפחה בעיר צ'ורטקוב שבפולין היום באוקראינה. "פתיחת קופסת הנעליים" בשנית זימנה למחבר פסק זמן נפשי וחיבור מחודש אל הוריו ואבות אבותיו וזו מתנה גדולה שנתן המחבר לעצמו ולנו השותפים למסע.
"זיכרונות" מאת ירון רשף עמוד 101
"אני מניח שכמעט בכל בית של בני הדור השני לשואה או לעלייה לארץ לפני השואה מסתתר סיפור. התקופה ההיא של המחצית הראשונה של המאה העשרים הייתה רצופה טלטלות, התחלות חדשות, ציפיות, טרגדיות נוראיות, יצירת חיים חדשים, תקוות ואכזבות. רובנו למדנו לחיות במקביל לזיכרונות המשפחתיים והקולקטיביים שסערו בשתיקתם. למדנו את זה מהורינו שחלקם היו אלופי ההסתרה…

הזיכרון נתפס אצל רבים כחולשה, כדבר הקושר אותם לטראומה ממנה רצו להתרחק ככל האפשר. העיסוק בזיכרונות היווה אזור מסוכן להורינו. שם הם היו חייבים להתמודד עם הטראומה האישית שאותה ניסו בכל כוחותיהם להדחיק וממנה להתרחק על מנת לאפשר לעצמם להיות נורמליים. אלו שחיו בצל הזיכרון הפכו לדיכאוניים. לכן רובם מצאו באתגר של חיים בארץ חדשה הזדמנות לשכוח את העבר או לפחות לא לדבר עם ילדיהם על קורות אותן שנים. לתוך הוויה זו נולדתי, כמו רבים אחרים מדורי. גם אתי לא דיברו על העבר. ואולי רצו להגן עלינו מידיעת הרוע.לא רק הזיכרונות הוסתרו. גם התמונות. חידה בעיניי הייתה תופעת אכסון התמונות הישנות בקופסאות נעלים ובמעטפות ושקיות ישנות. רבים מניצולי השואה ובני העליות שלפניה החזיקו ברשותם תמונות ישנות. תמונות של משפחותיהם, של חבריהם ושל הסביבה שבה חיו. תמונות אלו הוחזקו במעטפות ובקופסאות נעליים ולא סודרו מעולם באלבומים. “רק כשנולדו להם ילדים בארץ, הם החלו בסידור התמונות החדשות באלבומים. כאילו ההיסטוריה הישנה נעולה, מוסתרת ונמחקת מהזיכרון או לפחות מוצנעת ומבודדת מחיי היום יום, בעוד החיים החדשים ראויים לשימור כזיכרון חדש. ייתכן שמדי פעם התבוננו בתמונות הישנות, אבל אם כן, הדבר נעשה בסתר הרחק מעינינו, באותם לילות שבהם לא עצמו עין. מדהימה התופעה שלאחר מות הורינו מצאו רבים מאִתנו אוצר בלום של תמונות בתפזורת שחלקן לפחות לא ניתנות לפיענוח: מי הדמויות? מה השייכות? איזה קטע בפאזל הזיכרון הן משלימות? אני מאמין שתמונות אלו הוסתרו, במודע או שלא במודע, על מנת למנוע שאלות, ומהחשש שהתשובות על שאלות אלו יעלו זיכרונות ויציפו רגשות שאִתם קשה היה להתמודד. ”חיו בצל הזיכרון הפכו לדיכאוניים. לכן רובם מצאו באתגר של החיים בארץ חדשה הזדמנות לשכוח… "

“זיכרונות צריך לטפח. זו הדרך היחידה לשמר אותם. והטיפוח נעשה דרך הסיפור שנותן בהם חיים ותוקף. אתה מספר את הזיכרונות והם מחזירים לך טובה ומתחזקים ומוצאים מקום של קבע בתודעה עד שנעשים חלק ממך.”  מתוך "מחוץ לקופסת הנעליים" מאת ירון רשף.