"הקן השומרי היה מרכז החיים בעיר. הפעולה בכל הקבוצות והגדודים התנהלה אך ורק בשפה העברית ומבחינה זו היה הקן היחיד בכל תנועת השומר הצעיר בגליצייה. תרם לכך בית הספר העברי בעיר שתלמידיו ברובם נמנו על חברי הקן. השומרים העמיקו את ידיעותיהם בשפה ובספרות העברית על ידי פעילותם המאומצת והרבגונית ואמנם האווירה העברית בקן הצמיחה פרחי פלא. אחרים עזבו או הוצאו מהתנועה. בשנת 1933 היו בקן כמה עשרות צעירים בגילאים 12-16 בסך הכל כשלושים בני נוער, בהנהגתם של זכריה מוזר, צביה פיש ונחום שפילברג החיים כולם כיום בארץ.
הקן היה מרכז הווי וחיים ארץ-ישראליים ערים ושוקקים. השפה העברית, השירים העבריים, הריקודים החלוציים יצרו אוירה מיוחדת במועדון התנועה בכל שעות הערב מידי יום ביומו. המדריכים למדו את בעיות הארץ, בעיות תנועת הפועלים והתנועה הקיבוצית וקבלו הסברה מקיפה בכל השטחים הקשורים בבניין הארץ. כל העיתונות העברית הישראלית וכל ספר עברי חדש שיצא לאור ניתן היה למצוא בקן. כל השליחים מהארץ שבקרו בצ'ורטקוב התרשמו במיוחד מאווירה חלוצית וישראלית זו של קן "השומר הצעיר" שזכה בכל פעם לדברי שבח מפי סופרים, עסקנים, שליחים וחברי מרכז התנועה"…. קטע מדבריו של שמואל שחר שווארץ מקיבוץ מזרע בספר צ'ורטקוב
בנימין שטוק ממשיך ומספר על "השומר הצעיר" בצ'ורטקוב בשנות השלושים. מתוך ספר צ'ורטקוב, עמ' 98-99.
"נכנסתי לקן "השומר הצעיר" בצ'ורטקוב בשנת 1933. אני מניח שסקירתו של שמואל שוורץ הקיפה ת תולדות התנועה והתפתחותה עד שנת 1930. אנסה במילים ספורות להוסיף חוליה לתולדות התנועה בעיר עד שנת 1939.
מאורעות שנת 1929 בארץ והמשבר הכלכלי העולמי שפרץ בערך באותו זמן, השפיעו על הנוער היהודי שחיפש דרכים לפתרון הבעיה היהודית. מצד אחד תקף הייאוש והשתלט אי אימון באפשרות התחיה הלאומית על ידי ריכוז העם בארץ ישראל, שנראתה אז כאוטופיה. מצד שני התחזקה התנועה המהפכנית שקסמה אז לנוער היהודי. דרכה נראתה כריאלית, וכנותנת תשובה גואלת ממשית לשאלה היהודית והסוציאלית גם יחד. היו משוכנעים ששחרורם הלאומי והסוציאלי של היהודים יושגו עם שחרורו של הפרולטריון העולמי מכבלי הקפיטליזם. הזרם המהפכני החליש את התנועות החלוציות ובעיקר סבלו תנועות "השומר הצעיר" ו"פועלי ציון פרייהייט". בשנת 1930 נשארו בקן "השומר הצעיר" בוגרים בודדים שלא נסחפו בזרם המהפכני. התנועה המפוארת הצטמקה. חלק מהבוגרים עלו ארצה. הם הקימו מחדש את הקן ותכננו פעולתם כדי להשאיר אחרי עליתם ארצה גרעין חזק שיוכל להמשיך ולקיים את התנועה. הקן התאושש במידת מה בשנים 1934-1935. מקודם היו רק שתי קבוצות: שכבה בוגרת ובינונית. בשנת 1935 התווספה שכבה צעירה בגילאים 10-12 והקן מנה לעיתים עד מאה צעירים. בשנת 1936 היו לנו ארבעה שכבות: קבוצה אחת בגילים 18-19, שניה 15-16, שלישית 13-14, רביעים 10-12. השכבות השנייה השלישית והרביעית מנו 20-30 צעירים וצעירות כל אחת, השכבה הבוגרת מנתה 12 צעירות וצעירים. הפעולות התנהלו לפי התכנית שהותוותה על ידי ההנהגה הראשית. יום יום המה הקן מצעירים, התקיימו פעולות, שיחות, משחקים, שירה וריקודים, מידי שבת היינו מבלים את היום מחוץ לעיר בטיולים ובמשחקים צופיים ספורטיביים ובשיחות. הייתה לנו קבוצת כדור-רגל שהופיעה במשחקים נגד תנועות אחרות. אורגנה תזמורת כלי פריטה בניצוחו של מוניו ריכטר יחד עם מקהלה שמנתה שמונה צעירות וצעירים, ביחד התזמורת והמקהלה ששה- עשר איש. התנועה יישרה את גבנו, בין כתלי הקן הרגשנו את עצמנו אדונים לגורלנו, וחלמנו על עתיד טוב יותר.
בכל שנה התקיימו בטרמבובלה כינוסים של הקנים מכל מחוז טרנופול. בשלושה כינוסים השתתף כמארגן נציג מטעם ההנהגה הראשית פנחס דגן (ווייץ) כיום חבר קיבוץ המעפיל. נציגי הקן השתתפו מידי שנה בסמינריונים של התנועה שהיו למעשה מושבות מנהלים. אלה אורגנו על ידי ההנהגה הראשית בהרי הקרפטים לתקופה של חודש ימים. חוץ מאלה נתקיימו מחנות קיץ מחוזיים למען השכבות הצעירות.
ביזמת הקנים הצ'ורטקובאי והפרובוז'אני אורגנו טיולים משותפים שבהם השתתפו חברים וחברות מצ'ורטקוב פרובוז'נה, יגילניצה ובודדים מקורולובקה. בשנת 1935-1936, בחג השבועות נערכו טיולים משותפים כנ"ל ביערות הליליה למשך יומיים. הקימונו סוכות מענפים. ישבנו עד שעות הלילה המאוחרות בערבי הווי על יד מדורות. הימים הוקדשו למשחקים צופיים ומשחקי ספורט. בשנת 1937 אירגנו טיול משותף עם הקן מפרובוז'נה ליער הורישקוביץ למשך יומיים. חוץ מן התזמורת והמקהלה הוקם בקן גם חוג דרמטי. הופענו בנשף פומבי גדול לפני קהל של מאות יהודים בחורוסטקוב, לציון יובל הקן המקומי. גם הקן בפרובוז'נה השתתף בפעולה זו. הופענו גם בנשף פומבי באותו קן. בארגון פעולות הקן השתתפה כמעט תמיד ההנהגה הראשית. מידי פעם באו אלינו שליחים שבילו כמה חדשים בקן. בשנתיים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חלה ירידה מבחינה מספרית. אך הפעילות הייתה מתמדת. במיוחד יש להזכיר את חברנו שמחה נוסבוים שתרם במיוחד להצלחת הפעולות התרבותיות. חבר זה היה מרצה בהתמדה על נושאים שונים. הוא היה אוטודידקט, מלא ידיעות כרימון. בכל הזדמנות היה מרצה על נושאים שונים ומסביר בעיות מדיניות ומדעיות. הוא גילם באישיותו את המרכז התרבותי בקן. בשנת 1939 היה בהכשרה בלבוב. בשנת 1940 גויס לצבא האדום. לאחר פרוץ המלחמה השתתף בקרבות נגד הגרמנים, בשנת 1942 הגיע מכתב ממנו לאחיו בארץ. לא ידוע לנו מה קרה אתו לאחר מכן, יש להניח שנפל בקרב נגד הגרמנים. יהי זכרו ברוך לנצח".
צ׳ורטקוב הייתה ערש "השומר הצעיר" מאת ליאון הלפרין
זה היה בערך בדצמבר 1911 בצ׳ורטקוב. העיר, המוכרת בעולם היהודי בשל חצר הרבי הנודעת, ראוי שתיחשב גם ערש תנועת הנוער החלוצית השומר הצעיר.
אין תחת ידי חומרים שאוכל לאזכר באשר לאירועים ולתאריכים. אני נאלץ לסמוך רק על זיכרוני. אני מקווה כי החברים שהיו שותפים לייסוד תנועת הנוער הנזכרת, יוסיפו את אשר שכחתי אני לציין.
בעת ההיא היינו סטודנטים בגימנסיה הפולנית בצ׳ורטקוב, אחת הצעירות בגליציה. למרות גילה הרך כבר הספיקה, כשאר הגימנסיות הפולניות בגליציה, לאצור בקרבה לא מעט אנטישמיות. בערב של דצמבר חורפי, התכנסו חמישה סטודנטים יהודים מן הגימנסיה הפולנית בצ׳ורטקוב בביתו של ישראל יגנדורף. ארבעת האחרים היו: א' א' פישר, הירש וישראל רוטנשטרייך וכותב שורות אלה. היה לנו, כמו בגימנסיות אחרות, חוג סטודנטים לאומי, אך הבנו כי חסר לנו משהו. חשנו כי עם היסטוריה יהודית וגאוגרפיה של ארץ ישראל בלבד, יקשה עלינו לזכות בתמיכת החוגים הרחבים של הנוער היהודי ברעיון הלאומי. באותה עת ראינו נוער לא-יהודי נשבה בקסמה של תנועת הצופים. הצבנו לעצמנו שאלה: מדוע לא להקים תנועת צופים ברוח יהודית למען הנוער היהודי? באנו לכלל החלטה לאמץ את הצופיות ולגיירה.
מרגע שהחלטנו, נעשו פגישותינו סדירות ותכופות. הצטיידנו בספרו של פאול בדן, מייסד תנועת הצופים, וגם בפרסומים פולניים בנושא. נטלנו את השם מן הקבוצה ההרואית-רומנטית "השומר" בארץ ישראל וגיירנו את השם צופה לשם: השומר. אך ככל שהרבינו לשקוע בלימוד הכללים, וככל שרצינו להתאימם לנוער היהודי, נוכחנו לדעת מה קשה המשימה שנטלנו על עצמנו.
השתדלנו לשלב רוח יהודית ותוכן יהודי בכל. אחת מעשר הדברות של הצופה היא שהוא עומד במילתו. לנו נדמה היה כי לא די בכך, שינינו את הדברה כך: השומר עומד במילתו כמו יפתח הגלעדי. היינו משוכנעים כי זה יהיה קרוב יותר לנוער היהודי, וההשפעה החינוכית
תהיה גדולה יותר. יצרנו משחקים רבים, לקחנו מן ההיסטוריה
היהודית והתאמנו לצופיות. הפקודות ניתנו בעברית. היחידות הורכבו לקבוצות, ארבע קבוצות היו פלוגה, וכל המערך נקרא גדוד.
לדידנו היה זה זמן נפלא, זמן של יצירה. אותה שעה כלל לא שיערנו לעצמנו בדמיוננו כי מה שאנחנו עושים יתפתח עם הזמן ויסתעף עד שיחבוק חלקים גדולים של הנוער היהודי בעל התודעה.
לאחר מכן הקמנו ארגון זהה לבנות. האבות והאימהות שלנו, שלא קיבלו באהדה רבה מדי את הארגון החדש, הגבירו את מאבקם בתנועה שלנו, בסיסמה: "נערים ונערות יחד…"
נוער הגימנסיה בכללו, נענה בחמימות לארגון שלנו, השומר הצעיר, אף שלא חסרו מתנגדים או סתם ציניקנים. מכמיר לב היה לראות ילדים מבתים מתבוללים שדיברו בהם פולנית בבית, מתאמצים לדבר יידיש, לקרוא ולכתוב יידיש. בתכנית נכללו יצירות ספרות שונות, שהיה על בן נוער לקרוא על מנת לעבור את הבחינות התקופתיות, ובפיהם צלצלה באופן קומי-מלבב יצירה זו או אחרת מאת שלום עליכם.
הנוער נענה בחמימות, אך שונה לחלוטין היה יחס ההורים. אחדים ראו בכך סכנה, שילדיהם יזניחו את הלימודים ויתמסרו ל"שטויות". אפילו התנועה הציונית "בני ציון", לא הבינה בתחילה לשם מה נחוצים כל "השטיקים הילדותיים". הורים אחרים ראו בזה משהו "לא-יהודי", מין משחק של חיילים וכיוצא בזה. אך היו גם הורים שהביטו באהדה רבה בניסיון של הנוער, הם היו מיעוט קטן. הנוער זכה במאבק, הן בהורים והן בציונות המאורגנת. במרוצת הזמן שינו הציונים את דעתם לטובה, ויחסם לתנועת הנוער החדשה נעשה לבבי מאוד.
לא הסתפקנו בארגון "השומר הצעיר" בצ׳ורטקוב בלבד, והתחלנו לארגן סניפים גם בעיירות השכנות.
בינתיים נתהוותה גם בקרקוב תנועה כזו בידי הנוער המקומי, ובערים אחרות נתהוו אגודות נוער לחינוך גופני. למברג [לבוב] הייתה בירת גליציה המזרחית, לכן ממילא התייחסו אליה שאר המקומות כמרכז הלא-מוכתר. בלמברג אכן צמח הרעיון לרכז את כל ארגוני
הנוער, והוחלט לקרוא לכינוס בלמברג. בראש התנועה עמדו כמה
ציונים מבוגרים כמו: ד״ר שטרנר והמהנדס קראך. זה אמור היה להתקיים במסגרת קורס בן שישה שבועות לארגון והשתלמות. זה היה בקיץ 1913.
בשובי אל צ׳ורטקוב מן הכינוס, אשר בו הייתי ציר, ייסדתי עם חברים אחרים, בהם אברהם שור, אגודת חינוך גופני וספורט "דרור". הארגון קיבל חברים גם מקרב נוער לא לומד, וצמח במהירות. כבית ל״שומר הצעיר" ול״דרור" שכרנו מבנה שהיה בעבר בית חרושת. המקום התאים מאוד לפעילותנו.
התלהבות הנוער גברה על כל המכשולים והקשיים, ותנועת הנוער השומר הצעיר כבשה את הנוער היהודי, שקיבל בשורותיה הזדמנות פז להישגים רוחניים ופיזיים. מספר גדול מן החברים עלו לישראל, והאחרים, שמסיבות שונות נשארו בגלות, נטלו חלק פעיל בחיים היהודיים-חברתיים-ציוניים. השומר הצעיר לא היה אז אלא תנועת נוער ציונית חינוכית של נוער לומד, ודרור היה אגודת ספורט לנוער מכל השכבות.
פרוץ המלחמה, באוגוסט 1914, עצר את הפעילות, אך מיד עם תום המלחמה, התארגן השומר הצעיר מחדש. אגודת הספורט דרור לא חידשה את פעילותה. לי ולחברים מובילים נוספים נזדמן להתנסות במלחמה כחיילים, ובשובנו הביתה החלטנו כי על השומר הצעיר לקבל גם נוער שאיננו לומד. בשל התנגדות של חברים מסוימים התארגנו בתנועה נפרדת, שניהלה את פעילותה ביידיש. כעבור זמן-מה שוב התאחדנו לתנועה אחת.
הפולנים נטלו לידיהם את השלטון, אנטישמיות לא חסרה, והחלו לרדוף את "השומרים". חברים בתנועה נאסרו, והפעילות הארגונית נעשתה קשה יותר ולאחר מכן כמעט בלתי אפשרית.
ניסיתי למסור כאן רגעים אחדים על התהוות התנועה ועל שנותיה הראשונות, תנועה אשר לימים הייתה לארגון החלוצי הענק, שהקיף עשרות אלפי צעירים והעניק תוכן לחייהם ושותפות בתהליך ההגשמה של בניית ארץ ישראל.
תרגום מאידיש אסתר וינשלבוים.
