על "חורבן צ'ורטקוב" מתוך חוברת "לזכר צ'ורטקוב"
ב-17.9.1939, הרוסים השתלטו על צ'ורטקוב. הציבור היהודי היה מאושר כי פחדו מהגרמנים. בעיר היו כ -10,000 יהודים. החיים התנהלו בשקט עד ה- 22.6.1941, עם כניסת הגרמנים לצ'ורטקוב. ב- 6.7.1941 הגרמנים השתלטו על צ'ורטקוב. כמה מאות יהודים נמלטו לרוסיה למרות שהשלטונות אפשרו לכל אחד להצטרף לצבא הרוסי הנסוג.
הודות לתעמולה גרמנית נגד הסובייטים התקבלו הגרמנים באהדה. נפוצו שמועות זוועה נגד היהודים
וכבר בדקות הראשונות לאחר נטישת הרוסים , קמו איכרי הסביבה קמו, התנפלו ושחטו את היהודים וזאת לפני שהגרמנים הגיעו. גם המשטרה האוקראינית השתתפה בטבח של כמה מאות יהודים. בצ'ורטקוב היה מצב רוח קודר. לקחו אותי לקבור את הגוויות.
הפקודה הראשונה שיצאה הייתה חובת ענידת סרט לבן עם מגן דוד ולספק כל יום כמה מאות עובדים לגרמנים ולמסור דברי ערך לגרמנים.
נוצרה "קסטה" שהפכה ל"יודנראט". היודנראט הראשון בראשו היה עורך דין ד"ר קרו ועורכי דין אחרים: ישראל לנגרמן, ברציה שטייגר, הייביש ליבהרט, ישראל מרדכי טריינר- יחד 12 איש. לאחר זמן קצר הגרמנים דרשו רשימה של כל אנשי האינטליגנציה היהודית. ד"ר קרו ואחרים כמותם, כ200 יהודים נרצחו ב"יער השחור".
ב- 28.8.1941 הגיעה "הבריגדה המעופפת", הם תפסו ברחובות כ- 100 איש, כולם נרצחו ביער השחור.
לאחר מאסר היודנראט הראשון, הוקם היודנראט השני ובראשו ד"ר עבנאר, הצטרפו: ינקל כהן, הרת בוקסבאום, לייב וינטר, דוד שטקל, ד"ר גולדשטיין, ד"ר קימלמן, ד"ר פלדמן.
היודנראט לא הוקם כדי להגן על האינטרסים היהודיים. פעולתם הייתה להיות מתווך בין הגרמנים ליהודים. ליהודים היה אסור לקיים קשר עם גרמנים. לכן, כולם נעזרו ביודנראט כדי לקיים קשר עם השלטונות. היודנראט לא היה מקובל על הציבור היהודי. הם תמיד עמדו לצד הגרמנים. עבודתם הייתה קשה. הגרמנים דרשו הרבה. היודנראט לא פעם חוייב , בעזרת המשטרה היהודית, בכוח, לסחוב יהודים לעבודה או למחנה עבודה. נאלצו לספק כל יום 100 – 200 עובדים. תפקידם היה להוציא מהבתים כלים, פמוטים וכסף. העבודה הייתה קשה. הם היכו וגם ירו.
השלטונות היו עושים הזמנות (כנראה כסף) מהיודנראט והיודנראט נאלצו לעמוד בזמנים. קשה יותר הייתה אספקת עובדים. הגרמנים הקימו מחנות עבודה שהפכו למחנות השמדה. היודנראט חוייב לספק מאות עובדים. המחנות היו: קמיונקה, טרנופול, גלובוצ'ק, לבוב. הבטיחו לאנשים שתהייה רוטציה, אך איש לא חזר. מתו במחנות מרעב, ממחלות, או "סתם" נרצחו על ידי המשטרה האוקראינית. במחנות מתו כ- 2000 מיהודי צ'ורטקוב.
היודנראט בראשות עבנאר גרמה ותרמה לתסכול. כמעט כולם הסתדרו והתעשרו על חשבון הציבור היהודי. הם היו מנותקים מהעם והאמינו שלהם לא יקרה דבר. ובמציאות, אף אחד מהם לא נותר בחיים.
לצד היודנראט פעלה "משטרת סדר" 20 איש ובראשם אונגר מהעיריה. הם מלאו את פקודות היודנראט לספק עובדי-כפיה, לגבות מיסים, החרמות רכוש וכ"ו. הפעולות שהוטלו עליהם היו קשות והתנהגותם הייתה תלויה באופיו ובליבו של כל אחד. לא פעם היו התנגשויות בינם לבין היהודים.
באקציה האחרונה, הגסטפו לקחו את כל השוטרים ופקדו עליהם לעלות לקרון אחד ויחד עם האחרים נשלחו לבלזץ. ידענו שנידונו לכליה וידענו שזו רק שאלה של זמן. התאריך נדחה מספר פעמים.
באפריל 1942, החלו הגרמנים באופן שיטתי, לחסל את היהודים בכל האזור. באותו זמן הוקם גטו צ'ורטקוב. הגטו כלל את הרחובות: זלוניצנה, סקלדובה, בזזניצנה, טרגובה, לז'ננה, פודולסקה, שקולנה. יציאה מהגטו ללא אישור דינה עונש מוות. כל הבתים היהודיים צוינו במגן דוד. תכופות היו חטיפות אנשים מהרחובות. יותר ויותר גברים נשלחו למחנות ונשים לפולווארקים (לחוות עבודה) סביב צ'ורטקוב. הוטלו גם קונטריבוציות. בהדרגה לקחו מהיהודים: כלים, פרוות, סכ"ום כסף, ספרים, כסף ועוד.
ב- 26-27 לאוגוסט 1942 הייתה האקציה הראשונה. בלילה התנפלו על הגטו כ- 1000 גרמנים ושוטרים אוקראינים. הגרמנים התחלקו לחוליות לכל חוליה צורף חבר יודנראט ושני שוטרים יהודיים. 2000 יהודים הוצאו מהבתים תחילה נלקחו לכיכר השוק ואחר כך נשלחו לבלזץ. 500 חולים, זקנים, וילדים – נורו בשטח הגטו. אנשי היודנראט והמשטרה היהודית נאלצו להוציא מהבתים גם את בני משפחותיהם. 200 גברים מתוכם נשארו בעיר. הגטו צומצם לאחר האקציה הראשונה הוצאו מתחומי הגטו: שקולנה ופודולסקה והושארו רחובות סקלדובה, ז'ז'ניצקה שקרובים לנהר.
יהודים בנו בונקרים, אךף כולם התגלו. המתים נקברו בבית הקברות על יד הגשר. את מקום הקבורה הקפנו בגדר והקמנו מצבה.
ב- 5.10.1942, הגסטפו דרש לספק 500 יהודים. היודנראט והמשטרה אספו או חטפו יהודים 0את אלה שלא התיצבו מרצונם. היודנראט לא הצליח לגייס את כל המכסה ואז הגסטפו חטפו 500 יהודים, שהובלו לרכבת ועמם כ- 12 שוטרים יהודים- שכולם ברחו כי הצליחו לפרוץ פתח בקרון ונמלטו. גם מהרכבת של האקציה הראשונה ברחו מהקרונות שתי בנות: בתו של הרוקח פלק וברקוביץ. שתיהן בחיים.
אחרי האקציות ועד ינואר 1943, הגטו כמעט התרוקן. כולם התפזרו "כמו עכברים מאניה טובעת". רבים הגיעו והתנדבו למחנות סביב צ'ורטקוב: ל- שבידובה (SWIDOWA), יגלניצה (YAGIELNICA), טלוסטה (TLUSTE). כ- 1000 עבדו בחוות. בתחילה התנאים היו סבירים. החוות התנהלו בניהול עצמי. אפשר היה לקנות מזון ללא הגבלה, עבודה קלה ומגורים בתנאים סבירים. משפחות שלמות, עם חפציהם, עברו לחוות. בנוסף הוקמו שני מחנות/סדנאות עבודה בתוך צ'ורטקוב.
1. בתי מלאכה
2. מחסנים שבהם נאספו הסחורות והחפצים שנגזלו מיהודים
בשניהם עבדו כ- 1000 יהודים נשים וגברים.
ביוני 1943 חוסלו כל יהודי גליציה. חוסלו כל מחנות העבודה. חלקם נורו בגטאות וחלקם במחנות העבודה.
ב- 1.8.1943 צ'ורטקוב הופכת ליודן-ריין (נקייה מיהודים). כל מי שנתפס נורה במקום. אחדים מהיהודים מצאו מסתור אצל נוצרים ונשארו בחיים. רובם הוסגרו על ידי השכנים או שנורו. בכל האזור נותר מחנה אחד, אחוזה בליסובצה שעל יד טלוסטה. מתוך כמה אלפי יהודים נשארנו 300-400. בזמן האחרון כבר היינו חופשיים. המנהל הגרמני התעלל בנו ומי שרצה התנפל עלינו גם ביום וגם בלילה. 7 חודשים ישנו כל לילה במקום אחר. לרוב ביער ובשדות ובערמות שחת. במשך חודשים לא התפשטנו. חלינו בטיפוס ובמחלות אחרות היה רעב וכל פעם נשארנו פחות ופחות. אנשים מתו בהמוניהם ומי שנשאר נרדף, נשדד ונרצח על ידי המשטרה האוקראינית. "כמו בציד של חיות".
החיים נמשכו עד מרץ 1944 אז החלה נסיגת הגרמנים.המחנה שלנו בליסובצה נשאר עד הסוף. בימים האחרונים המשטרה האוקראינית התנפלה עלינו ורבים נהרגו. הנותרים בחיים- השרידים- הלכנו לטלוסטה.
ב- 23.3.44- שוחררנו על ידי הצבא האדום
בסביבה שלנו הצבא הגרמני לא עסק בחיסול יהודים, את המלאכה הזאת השאירו ל"מחלקות משטרה מיוחדות". הרבה רע ומעט טוב זכינו משכנינו. לו היו מעט עוזרים, היו נשארים יותר יהודים בחיים.
בצ'ורטקוב נשארו כ- 100 איש.
עדות על גורלם של היהודים במחנות בגליציה על יד טלוסטה – TLUTSTE
23.3.44 , היחיד ששרד ממחנות העבודה מטלוסטה (עיירה הנמצאת בין צ'ורטקוב לזלשציקי)- היה זיידנברג עצמו.
עד השחרור, היינו כ-500 יהודים, שרידי המחנות בסביבה (אין פרטים)רובם חולים ופצועים שנפצעו עם חיסול המחנות. חלקם ברחו מהמחנה. הגרמנים הציתו את המחנות על החולים. כך ניספו זמן קצר לפני השחרור 100 יהודים. גם אלה שנמצאו מחוץ למחנות- נרצחו. עם השחרור, כאשר התברר שנותרנו ללא משפחות, שמחתנו, על כי נותרנו בחיים הייתה מהולה בעצב.
היינו בקו הראשון של החזית, בין הגרמנים לרוסים.
חלק מהמחנות היו בחוות חקלאיות- שם היהודים עבדו בחקלאות וחלק במחנות ההשמדה- שם היהודים עבדו קשה, משם נותרו רק בודדים. הגרמנים התכוונו לרצוח את כל היהודים באזור צ'ורטקוב. במחנות היו למעלה מ-2000 יהודים. אחרי חיסול הגטאות, נותר בכל מזרח גליציה, רק מחנה אחד ב-TLUSTE .
אחרי השחרור, חזרו לבוצץ כ- 1.300 יהודים שהסתתרו אצל איכרים בכפרי האזור וביערות. אולם אז התקרב קו החזית: כאשר הצבא האדום זמנית נסוג, היהודים חזרו לבונקרים ולאיכרים. קב' קטנה של הוורמכט, הצליחה להבקיע את הכיתור ולחזור לבוצץ. הגרמנים הוציאו פקודה, שכל האוכלוסיה צריכה לעזוב את בתיהם. לכן, היהודים, נאלצו לעזוב את מקומות המסתור ונתפסו ע"י הרוצחים ונרצחו. במחנה- מונסטז'סקו – MONASTRZYSRO.
נסיגת הצבא הגרמני נמשכה שבועות, בכביש שהיה בשכנות למחנה. בצבא הגרמני היו יחידות ולסובצים, משטרה אוקראינית, סלובקים, המפקד האחרון של המחנה, הטה היה גרמני מנורבגיה, שלעיתים ריחם עלינו והציל כשאפשר היה. (ולסובצים – הם דיוויזיות רוסיות, שהצטרפו לגרמנים. מפקדם היה גנרל ולסוב. דיוויזיה שלמה שעברה לצד הגרמני. בפראג שחררו את העיר מידי הגרמנים).
כך ניצלו כמה מאות יהודים במחנה של טלוסטה.
עדות זיידנברג דוב בתיק 324/033/ E