לקראת סוף חורף 1942 התרוצצו שמועות בצ'ורטקוב, שהגרמנים ידרשו מהיהודים להצטופף בגטאות בערים ועיירות. בסוף מרץ נתלו כרזות רחוב בעיר (כמו זו המופיעה למטה) הדורשות מיהודי צ'ורטקוב להיכנס לתחומי הגטו. נתלו מפות וצוינו הרחובות שתוחמים את גבולותיו. המועד הסופי הוא הראשון באפריל 1942, ומי שיעז להפר את הצו יוענש עונש מוות. הגטו כלל את הרחובות: טרגובה, זזניצקה, סקלדובה, לזננה, פודולסקה, שקולנה ונוסה. מהומה והתרוצצות הייתה בעיר. המשפחות ה"מסודרות" מצאו עגלה רתומה לסוסים והעבירו בה את חפציהם האישיים ואפילו רהיטים, והיתר סחבו את מיטלטליהם ההכרחיים בידיהם או בעגלות.
חלק מהיהודים גרו מלכתחילה בתחומי הגטו, אך רבים אחרים נאלצו לחפש להם דירה או חדר בדירה, או לחלוק עם דיירים נוספים חדר בדירה. באופן טבעי, משפחות הלכו לבני משפחה שגרו בתחומי הגטו והצטופפו יחדיו. אנשים פנו לידידים שהכירו וביקשו לחבור אליהם. לפעמים מענו ולפעמים סורבו. לחברי היודנראט למיוחסים אחרים ניתנו תנאים קצת יותר טובים וחלקם התגוררו בבית דירות "סוקלסקי". פעמים רבות אנשים נכנסו לדירות וגורשו מהן. לעיתים שתיים שלוש משפחות חלקו אותה דירה, מטבח ושירותים. צפיפות הדיור בצ'ורטקוב הייתה חמורה שבעתיים בגלל הפליטים שהציפו את העיר. חלק מהפליטים היו כפריי-הסביבה שברחו מהאוקראינים שעשו בהם פוגרומים, וחלק הגיעו מהונגריה וצ'כוסלובקיה מאימת הצורר הנאצי. בתחילה הקיפה את הגטו גדר חלקית ואפשר היה להיכנס ולצאת לצרכי מסחר, למרות האיסור. אך לא עבר זמן רב ובתחילת יוני נאטמו גבולות הגטו בלוחות עץ . נותרו פתחי כניסה ויציאה. האחד ליד רחוב נוסה והשני ליד מלון בריסטול. הכניסה והיציאה הייתה אסורה פרט לעובדים הנחוצים שהשיגו כרטיס עובד. (למטה- דוגמה לאישור עבודה שניתן לרופא) כל בוקר הצטוו האנשים להתייצב לעבודה בחזית בית הסוהר או מול מדרגות הבזאר החדש. לאנשים הנחוצים היה כרטיס עבודה : "מלדה כרטה" עמו התייצבו ונשלחו לעבודה. עם ערב חזר כל אחד לחדרו, בדירתו בגטו. היות ונתמעטה האוכלוסיה היהודית בשל האקציה, נגשו הנאצים לצמצם את שטח הרובע היהודי. נלקחו כל רחובות השוק משטח הגיטו. הוקמו שתי כניסות לשטח הגטו האחת ליד בית המלון "אימפריאל" והשנייה על יד בית המרקחת של פאלק.ו. אחרי האקציה השנייה צומצמו תחומי הגטו והוצאו הרחובות נוסה, שקולנה ופודולסקה. נשארו רק הרחובות הקרובים לנהר הסרט, כגון: סקלדובה, ז'ז'ניצקה, טרגובה, לזננה. קלרה גלברג מטלוסטה היגיעה עם בעלה לגטו צ'ורטקוב 3 שבועות לפני חיסולו והיא אומרת: "התנאים בגטו היו איומים. 20 איש בחדר וכשהיגיע הלילה זה היה בלתי אפשרי. לא היה סוף לגידופים ולקללות. מי בגלל סיר ומי בגלל מקום."
