ברנרד קרמר נולד ב- 1891 בבורשוב."ב- 1.1942 הגיעו אנשי הגסטפו: רומפלר, ברטשנידר והומפרט ואסרו אותי באשמת שליחת מכתבים לשבויים יהודיים וקיום קשר עם שבויים רוסיים. המפקד שולץ העביר אותי מבורשוב למחנה בירוסלב.
כל יום הגיעו אוקראינים לחצר הכלא כדי להתעלל באסירים להכות ולשסות בהם את הכלבים, ללא סיבה. בבית הסוהר היו גם הרבה פולנים. ראש העיר האוקראיני עזר לי להשתחרר מבית הסוהר, הוא שחרר גם את כל יהודי העיר ויהודים מהונגריה שאמורים היו להיהרג בבורות הירי. מדובר על איש. בתחילת ספטמבר הוקם בבורשוב היודנראט בראשות היו"ר וולק. הגסטפו מצ'ורטקוב היו מגיעים לשדוד מהאסירים ומהאוכלוסייה את כל מה שניתן. איכר גרמני בשם BOCK, הגיע לבורשצוב – הכה ושדד יהודים. מפקד הזנדרמריה, שולץ, גם דרש ציוד מבית המלאכה, קיבל: עור פרוות, נעלים ועוד….
היו מוציאים קבוצות במשאיות ליער השחור בדרך ל- קופוצ'ינצ'ה KOPYCZYNIEC .
רבים התאבדו בכלא ורבים נרצחו בחצר. לא תמיד ירו באנשים, לעיתים קרובות היכו במקלות/שוטים עד שנפחו נשמתם. ב- 21.1.1942 הובאתי לבית הסוהר בצ'ורטקוב, שם היו כבר יהודים רבים. לאחר 3 שבועות, הועבר לחדר הנידונים למוות. היו בו יהודים ופולנים. כולם הוסעו ליער השחור ונרצחו. רק אותו לא לקחו. הוא הועבר לאולם גדול שם הורו לו לעבוד. עבדתי בבית הסוהר 6 חודשים.
מזכיר בית הסוהר – TUL, הרשה לי לצאת העירה, כך ראה בצ'ורטקוב רצח יהודים יומיומי. רבים נרצחו בבית הסוהר, לא תמיד ירו בהם, לעתים קרובות הכו אותם עם מקלות ושוטים, עד מוות."
ב-21.1.1942 נאסר והועבר לבית הסוהר בצ'ורטקוב על ידי הגסטפו. למזלו, אנשי הגסטפו אהבו את כשרונו ומקצוענותו בתיקון קישוט וטיפול ברתמות של סוסים וקישוט מגפיים והוא סיפק להם את מבוקשם ולכן, פסק הדין הומתק למאסר. בעדותו בכתב, לפני משפט נגד הפושע קרמר (1962 בסארבריקן) שהיה איש אס. אס. אחראי לעניניני היהודים בגסטאפו בצ'ורטקוב, כתב ברנרד קרמר, שעבד במתחם בית הסוהר, באורוות הסוסים, וראה את המתרחש סביבו. הוא ראה כיצד מתארגן הגסטפו לקראת האקציה הראשונה באוגוסט 1942. כיצד 220 אנשי גסטפו הגיעו מטרנופול והצטרפו לגסטפו ולמילציות מקומיות ויצאו מתחומי בית הסוהר לכיוון מרכז העיר. בעדותו מספר קרמר שבאביב 1943 הוא עבד באורווה ובעוד הוא הוריד את הרתמה מהסוס ותולה אותה על מסמר, הוא שמע צעדים, הוא סובב את ראשו שמאלה וראה 4 נשים צועדות ומאחוריהן צועד קלנר. אחת הנשים הייתה אשתו של וולף קסלר, אשת רשם תעודות הלידה, אשתו של יודל ריינס, אשת חיים רייך ואת ביילה לבית רוטנשטרייך ואת קסלר, אשת בעל חנות טקסטיל גדולה בעיר ברחוב רינק שהכיר היטב. קרמר מספר שנסוג אחורה ודרך הרווח שבין הדלת למשקוף הוא ראה כיצד קלנר מוליך את ארבעת הנשים סמוך לדיר חזירים ושם ירה בארבעתן.
אקציה ראשונה:
באוגוסט 1942, ראה בחצר הכלא הכנות מיוחדות. בערב הגיעו מטרנופול 220 גסטפו ויחד עם פורעים מקומיים, יצאו העירה. אספו כ-2000 איש בחצר שמאוחר יותר נשלחו לבלזץ. כ- 350 איש נורו בעיר במהלך האקציה. קומנדו מיוחד ההסתובב בעיר והרג אנשים. על הכול סיפר לו פולני : דיטלובסקי, מסגל בית הסוהר, שגם אמר לו מועדי האקציות. את הידיעות הוא מסר הלאה.
בינואר 1943, שוחררתי מבית הסוהר בצ'ורטקוב, וקיבלתי אישור לנסוע לגטו בבורשצוב. יכולתי לברוח, אבל פחדתי שקרוביו יענשו. חזרתי לגטו צ'ורטקוב ויום, יום הלכתי לעבודה בבית הסוהר וחזרתי לגטו- זה המשיך עד מאי 1943. נודע לי ששולץ נרצח. כל יום ראה רצח יהודים. את הבורות בהם קברו יהודים שנרצחו בבית הסוהר קברו בחצר בית הסוהר. את הבורות חפרו האסירים. עד מאי 1943 עבדתי בבית הסוהר. סה"כ הייתי בכלא 17 חודשים. במאי 1943, בהנחיית פקמן ניצטוותי לעבור ולעבוד במחנה טומנק. במו עיני ראיתי איך טומנק הורג כל יום עשרות אנשים. טומנק אהב את העבודה שלי והתחלתי לעבוד בשבילו.
אקציה שניה:
היו יהודים שנכלאו בכלא עד סוכות 1942 (מתוך אלה שנתפסו באקציה) בסוכות הובאו לכלא טרנספורטים מקורלובקה, מילניצה, יז'ז'ני ובורשוב. YEZIERZANY, MIGLNICA, KOROLOWKA, BORSZCLOW אליהם צורפו אלה שבכלא וכולם נשלחו למחנה השמדה בבלזץ.
תמיד שמעתי מסוהר פולני מתי תהיה אקציה ואת הידיעה העברתי העירה.
יכולתי היה לברוח, אבל פחדתי שיוטל עונש על קרובי.
חיסול מחנה טומנק.
בבוקר ה- 27.6.1943 – בלילה התעוררנו ושמנו לב שכל המחנה סביב מוקף אוקראינים וגרמנים. הופיע וולף, המפקד היהודי וגרש את כולם לאפל. בחרו 520 גברים ונשים, במיוחד צעירים, אותם רצחו מחוץ לעיר.בלילה, החלטתי לברוח עם עוד כמה צעירים. התנפלנו בהפתעה על אחד הוכמנים האוקרינים, לקחנו את נישקו וברחנו.קיבלו קצת מזון מגוי ונכנסו ליער ביזזני – DZEINA (דמבינה ?) למחרת הגוי הביא את בנו ליער. ביער היו 600 יהודים. גסטפו ואוקראינים הקיפו את היער ורצחו רבים.3 חודשים הייתי ביער עם בני, ניזונו מירק שגדל ביער וגנבנו מאיכרים. אחרת לא יכלו להחזיק מעמד. "פחדנו מכל ילד אוקראיני, כי גם הם הרגו". לא החזקנו יותר מעמד ביער והתנדבו למחנה ליסובצה LISOWICACH, שם היו כ- 600 איש. זה היה מחנה עבודה. היו שם סלקציות, הרגו חלשים – כך הם התבדרו. האקציות במחנה, בדרך כלל, היו לפנות בוקר. לכן, ישנתי עם חבר מחוץ למחנה, בשדה. נכנסו לאיכר בכפר שנתן מצרכי מזון וברחנו ליער. האיכר הביא למחרת את בנו. ביער היו כ-600 יהודים. הגרמנים והאוקראינים רצחו רבים.3 חודשים הסתתרתי ביער עם בני.בדצמבר 1943, הסתתרתי אצל פולני בבונקר, בכפר PEINKA . שילמנו לו 4.000 זלוטי תמורת הסתרתינו. את הכסף השיגה פולניה, שאחר כך נישאה לחברו ד"ר רבינוביץ. הגוי חפר בחצר בונקר אליו השתחלנו פנימה עם חבל. הגוי השחיל מזון עם חבל ומים שאבנו לבד מהבאר, רק בלילה. בבונקר הם יכלנו רק לשכב כי אפילו לשבת היה קשה. חליתי בבונקר בטיפוס הבהרות והבראתי.מזון קיבלנו מעט, כי הגוי פחד שיחשדו בו אם יקנה כמויות גדולות. קניית כמויות גדולות החשידה שמסתירים יהודים. ב-2.1943 סיפר הגוי שהאוקראינים רוצחים יהודים. הגוי פחד וברח לכפר במרחק 8 ק"מ. הם נשארו בבונקר. והוא או בניו- כל 3 ימים סיפקו אוכל.
השחרור ב-23.3.1944. בערב שמענו גרמנים בחצר מדברים. החזית נעצרה680 (בסוף העדות רשימות יודנראט וגסטפו). הרוסים נכנסו ונשארו עד ה-27, לשלושה ימים חזרו הגרמנים.
ב- 3.4.1944- שוחררנו ע"י הצבא האדום."
הרבה אין יודעים על פרשת חייו של ברנרד קרמר מבורשוב. יש השערה שהיה נשוי (סלקה?) לפני המלחמה והיו לו ארבעה ילדים כולם נספו בשואה. אחרי המלחמה פגש את x ונולדה להם בת יפה אבינועם לבית קרמר.
עדות קרמר ברנרד בפולין 03/680 (בסוף העדות רשימות יודנראט וגסטפו)