בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב

בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב, ממוקם בסמוך לרחוב שפיטלנה, ליד מבני בית החולים שהיה בעבר. מבית הקברות העתיק והמפואר של של צ'ורטקוב, נשארה מצבתו המחודשת של האדמו"ר הראשון לשושלת רוז'ין משה דוד פרידמן, שהקים את חצר חסידית מפוארת וידועה. משה דוד פרידמן נפטר ב 1904 ונקבר במקום, שמושך אליו חסידים הפוקדים את קברו. השטח הריק סביב מצבתו, מספר על בית קברות, שנהרס בתקופת מלחמת העולם השנייה ואבני המצבות המפוארות שהיו במקום נלקחו לבניין ולכבישים. נשארו תמונות של מצבות המעידות על כך.

ליטווין בספרו "נשמות יהודיות" כותב ב- 1914:

"לסיים עם טשורטקוב העתיקה, צריכים להזכיר  את בית העולם שלה, שהינו מרשים עם מצבותיו  העתיקות. החשיבות של המצבות אינו מתבטא בעתיקותן, העתיקות ביותר שנשתמרו אינן יותר מבנות מאות אחדות של שנים. המצבות העתיקות של בית הקברות הטשורטקובאי מצטיינות ומעוררות עניין והינן מעשה ידי פסלים.

כאלו מצבות מגולפות לא מוצאים בכל העולם. מהן ניתן לראות שלפני כמאה וחמישים שנה חיה כאן משפחה שבנתה מצבות, אומנים גדולים שאילו הם חיו כיום היה יוצא מהם לא אנטוקולסקי אחד. בתקופה ההיא  לאומן היהודי היו רק שני תחומים: "המזרח" בעמוד של בית הכנסת והמצבה של  "בית הקברות".
האומנים הטשורטקובאים  הכניסו את כל נשמתם באבני בית הקברות. לכן מהאבנים נעשו נשמות. בית העולם הטשורטקובאי אינו עושה עליכם רושם של שדה מת, אני ביקרתיו בדצמבר באמצע החורף, הכול היה מסביב קפוא  וכאן הורגש האביב, הפרחים, הלבלוב, הציפורים, האיילים. הגוף – הכול חי, החורבה, האבנים קורצים אילך.  מסתודדים אתכם, היופי והשמחה חובקים אותך. הנשמות מהעפר קמו לתחייה בנשמתך, או יותר נכון הנשמה שלך קמה לתחייה בתנועה עם נשמות עדינות וגבוהות.

מיוצרי המצבות הלא מוכרים, אפילו לשמותיהם אינך יכול להגיע, רק עם שיחות עם אנשים קשישים בעיירות אחרות מסביב, אתה יכול רק לנחש  שבערך לפני כ-200 שנה הייתה בטשורטקוב משפחת אומני גילוף אבנים. במשפחה זאת  עברה האומנות מדור לדור. באמצעותם הושרש סגנון האומנות בערים ועיירות אחרות, היות ונתקלתי מצבות דומות בטרנופול, בברוד, בבוצ'אץ' , בזלוטשב.

מלבד זאת התפלאתי על  הסגנון האומנותי של המצבות בטשורטקוב. היכן ניתן להשיג שלמות כזאת של מצבות כמו בטשורטקוב. בשום מקום הם לא נשתמרו כמו כאן. גילוף המצבות בזמנים ההם הייתה בוודאי מלאכה לא פשוטה אלא ממש קדושה. ניתן להשוותה לכתיבת ספר תורה. אצל גולפי המצבות בממוצע הכי מעט זמן להכין אבן ארכה כשלושה חודשי עבודה. אבן גדולה יותר כמו למשל   האבן שעומדת על קברו של  ר' הרשלה – הרב  של טשורטקוב מהזמנים ההם. (אודות ר' הרשלה  סופרו הרבה אגדות.) ארכה לפחות חצי שנה. כאלה אבנים אומנותיות מצאתי גם על קברים של בעלי בתים רגילים (אני מציין זאת משום שעל האבנים לא רשומים שום תארים או שבחים). העלות של מצבה בינונית יכלה להיות אולי חמש או שש רייניש (זהובים). לגולף המצבות היה תמורת מלאכת עבודתו האומנותית כשני רייניש (זהובים) לחודש. אפילו אם שילמו לו טוב הוא יכול היה להשתכר עד רייניש אחד בשבוע. אם לוקחים בחשבון, אפילו את אמצעי הקיום הזולים שהיו בימים ההם , גולף מצבות-האומן  עם משפחתו חיו בדוחק רב, הוא היה פשוט קדוש מעונה באומנותו.

האבן של ר' הרשלה החזיקה מעמד טוב יותר מכל האבנים האחרות. ר' הרשלה חי בתקופתו של "בעל שם" , קודם הוא היה מתנגדו של  הבעש"ט ודיבר נגדו, אח"כ הוא היה תלוי בו. רק בעניין ר' הרשלה ובנו ר' שמעלקע מניקולשבורג-מאוחר יותר.

על מנת לסיים עם בית העולם בטשורטקוב חייבים להזכיר את "אוהל" של הרבין הזקן ר' דוד משניו (משה) מטשורטקוב, אשר אליו נמשכים בימים הנוראים חסידים מכל קצווי העולם ומניחים על הקבר הקדוש  פתקה (קוויטל)" .