בית המשפט המחוזי נבנה בסביבות 1910 עם תקווה גדולה שהסתיימה באכזבה ומשבר כלכלי עמוק שנפל על תושבי צ'ורטקוב.
על בית המשפט המחוזי ועל טשורטקוב החדשה והישנה כותב א. ליטווין (1913):
"הנקודה המרכזית של חיי יהודי טשורטקוב בכלל, היא בוודאי הרבי וחצר הרבי. אך אודות הרבי וחצרו יש לדבר בנפרד. טשורטקוב החדשה למעשה לא מזמן נולדה, רק לפני כשש, שבע שנים. בין טשורטקוב החדשה לישנה קיים פער עצום. בטשורטקוב הישנה הכל מסביב מוזנח, מלוכלך ועזוב. בטשורטקוב החדשה יש וילות מקסימות, חופש, מסודר ומטופח, כאן עיירת וילות אמיתית, על כל צעד ושעל נבנים מבנים חדשים, ההבדל בהחלט ניכר.
אתם בקלות יכולים להתרשם ששם טשורטקוב הישנה, בה זוחלים ורוחשים נמלים בחצרות, חיים אזרחים עניים. כאן בעליה להר , בבתים היפים של הארכיטקטורה המודרנית מתגוררת הבורז'ואזיה היהודית, כך אתם יכולים לחשוב בהביטכם, קצת מפליא: למעשה, מהיכן מגיעים בטשורטקוב, בקצה גליציה, שאין בה בתי חרושת, לא עסקי יערות, לא מסחר מפותח, שמתחככת מעט סביב חצר הרבי, סביב הפועל הגליצאי העני, מאין נלקחים גבירים, שיש בבעלותם כאלו בנינים כל כך יפים וחצרות מצוחצחות?
ואתה שואל את הקושיה את היהודי הטשורטקובאי שבא מולך ברחוב, אז נודע לך כי עיניך רימו אותך נורא, נודע לך בעצם המצב העגום, ברחובות הנקיים והמסודרים, בבתים ובחצרות המקושטים לא מתגוררים גבירים, אפילו בני אדם עניים לא גרים בהם, אף אחד אינו גר שם! זהו "בית עולם" – מקום חיים אמתי ריק ושומם. כל טשורטקוב החדשה הינה מצבה. בכתובת מסופר במדויק במילים בדבר אדמות עזובות בחיי יהודי גליציה. המעשייה קצרה ועצובה, טשורטקוב חיה כמו עיירות גליצאיות אחרות, בעוני, בבוץ,
ברוח ובשוק חפוז. לפתע מגיעה בשורה לא מצופה: בטשורטקוב יהיה בית משפט אזורי. פירושו שיגיעו מאות משפחות חדשות- מהפקידים: יגיעו מהעיירות הסמוכות. ובטשורטקוב לפועלים יפתח מקור פרנסה עשיר וחדש מלבד חצר הרבי ! ————- על היהודים של טשורטקוב השתלטה מהומת שמחה, מיד החלו לקנות מגרשים, לבנות בתים, לרצף רחובות חדשים, לשתול גנים, לבנות בתי מלון ומסעדות, ממש כמו בלמברג ובווינה.
אתם שואלים מאיפה לקחו כסף ?
בבנקים ואצל מלווים בריבית. משכנו את הגביעים האחרונים, לקניית מגרשים ובניית בתים. כל קבצן בטשורטקוב היה מובטח! כזאת פרה חולבת! בית המשפט האזורי !
הוא כבר ישלם את כל חובותינו!
בניית בית המשפט הסתיימה, יחד עם טשורטקוב החדשה , הפקידים הגיעו, הביטו על הבניינים העצומים ונבהלו. כששמעו את מחירי הדירות הם התנחמו: כל השכירות שלהם לא תספיק לדמי שכר דירה. (מ.ג.ש.- המשפט הזה קצת תמוהה בעיני, זה מה שכתוב !)
כולם הסתלקו ושכרו בתים קטנים אצל האיכרים בסביבה וכך פסחו על העיירה.
כשהגיע העת לשלם את החובות לבנקים , נוצר חורבן, הגבירים החדשים נעשו הקבצנים הממורמרים החדשים., מי שיכול היה להציל, או לתפוס מאה רייניש, נמלט לאמריקה, היתר מתים מרעב. טשורטקוב החדשה יודעת , הרחובות שלה באבל. וכאן הגיע המשבר של המלחמה על המרפסות. עצובים הם החיים בגליציה. בשום מקום לא ראיתי פנים יהודיים כל כך ממורמרים ומתוסכלים כמו בטשורטקוב.
ובכל זאת שום עיירה בעולם, כמו שנאמר, כל כך עשירה בטיפוסים, במראות של אנשים סובלים כמו בטשורטקוב, מאין זה נלקח? הייתכן?
זה מעורפל כפי שהרבה דברים מעורפלים בחיי היהודים