רשימת אתרים

מקומות מיוחדים לבקר בהם

בתי יהודים

בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב

בית הקברות העתיק של צ'ורטקוב, ממוקם בסמוך לרחוב שפיטלנה, ליד מבני בית החולים שהיה בעבר. מבית הקברות העתיק והמפואר של של צ'ורטקוב, נשארה מצבתו המחודשת של האדמו"ר הראשון לשושלת רוז'ין משה דוד פרידמן, שהקים את חצר חסידית מפוארת וידועה. משה דוד פרידמן נפטר ב 1904 ונקבר במקום, שמושך אליו חסידים הפוקדים את קברו. השטח הריק סביב מצבתו, מספר על בית קברות, שנהרס בתקופת מלחמת העולם השנייה ואבני המצבות המפוארות שהיו במקום נלקחו לבניין ולכבישים. נשארו תמונות של מצבות המעידות על כך.

הבזאר בצ'ורטקוב

הבזאר בצ'ורטקוב הוא לבה של העיר. בו וסביבו התרחשה הפעילות הכלכלית של העיר. לבזאר הלכו ילדים לקנות את הגלידה או הסוכריות ולשם הלכו לקנות בגדים, גבינות ירקות מכשירי כתיבה ובשר שהיה באטליזים שהיו בקומה הראשונה. סביב הבזאר התפתח מסחר שגלש גם לרחובות הסמוכים והמפורסם שבהם הוא רחוב "רינק" (רחוב השוק) המקיף מתחם ריבועי שבאחת מפינותיו ממוקם הבזאר.  את המבנה המיוחד של הבזאר מפאר שעון יפיפה מעשה ידי שען/אמן שוויצרי. תוכנית הבזאר בוצעה בהשראת ארכיטקטורה שהייתה מקובלת בפולין.

בית הכנסת הגדול- השיל

בית הכנסת הגדול במרכז העיר צ'ורטקוב המכונה "השיל" בית הכנסת בצ'ורטקוב המכונה "הגדול", הוא אחד המבנים העתיקים שבעיר. נבנה ככל הנראה עם תחילת התיישבות יהודים בצ'ורטקוב במאה החמש עשרה ותחילתו הייתה במבנה עץ. עד אמצע המאה ה-18 שימש כנראה בית תפילה יחידי במקום, בית התפילה שנקרא לאחר מכן בית המדרש של ר' הירשל. ישנם חילוקי דעות לגבי מועד בנייתו של בית הכנסת כפי שאנו מכירים. א. ליטוין בספרו "נשמות יהודיות" טוען שבית הכנסת נבנה בתקופת השליט סובייסקי ואילו הסופר הגרמני יליד צ'ורטקוב אמיל פרנצוז כותב שבית הכנסת הוקם עוד בימי הביניים ונקרא בפי הגויים "מבצר היהודים".

גטו צ'ורטקוב

לקראת סוף חורף 1942 התרוצצו שמועות בצ'ורטקוב, שהגרמנים ידרשו מהיהודים להצטופף בגטאות בערים ועיירות. בסוף מרץ נתלו כרזות רחוב בעיר (כמו זו המופיעה למטה) הדורשות מיהודי צ'ורטקוב להיכנס לתחומי הגטו. נתלו מפות וצוינו הרחובות שתוחמים את גבולותיו. המועד הסופי הוא הראשון באפריל 1942, ומי שיעז להפר את הצו יוענש עונש מוות. הגטו כלל את הרחובות: טרגובה, זזניצקה, סקלדובה, לזננה, פודולסקה, שקולנה ונוסה. מהומה והתרוצצות הייתה בעיר. המשפחות ה"מסודרות" מצאו עגלה רתומה לסוסים והעבירו בה את חפציהם האישיים ואפילו רהיטים, והיתר סחבו את מיטלטליהם ההכרחיים בידיהם או בעגלות.

בית המשפט המחוזי בצ'ורטקוב

בית המשפט המחוזי נבנה בסביבות 1910 עם תקווה גדולה שהסתיימה באכזבה ומשבר כלכלי עמוק שנפל על תושבי צ'ורטקוב.
על בית המשפט המחוזי ועל טשורטקוב החדשה והישנה  כותב א. ליטווין (1913):
"הנקודה המרכזית של חיי יהודי טשורטקוב בכלל, היא בוודאי הרבי וחצר הרבי. אך אודות הרבי וחצרו יש לדבר בנפרד. טשורטקוב החדשה למעשה לא מזמן נולדה, רק לפני כשש, שבע שנים. בין טשורטקוב החדשה לישנה קיים פער עצום. בטשורטקוב הישנה הכל מסביב מוזנח, מלוכלך ועזוב. בטשורטקוב החדשה יש וילות מקסימות, חופש, מסודר ומטופח, כאן עיירת וילות אמיתית, על כל צעד ושעל נבנים מבנים חדשים, ההבדל בהחלט ניכר.

בית היודנראט

בית היודנראט הראשון הוקם תחילה במבנה תלמוד תורה על יד הבית כנסת המכונה "השיל" ואחר כך עבר לרחוב אפטצ'נה מס' 12 וממול הייתה המשטרה. היודנראט הייתה זרוע קשר בין הגסטפו לאוכלוסיה היהודית. היודנראט סיפק לגסטפו את מבוקשם: רשימות של האוכלוסייה היהודית , מקום מגורים ומשלח יד, איסוף רכוש על פי דרישה, איסוף דמי כופר -(קונטריבוציה), הבאת אנשים לעבודות כפייה במחנות עבודה. היודנרט היה זרוע אכזרית ומכוערת מתוך הקהילה היהודית עצמה. הנבחרים ליודנראט לא יכלו לצאת מהתפקיד שהוטל עליהם ללא רפש. שיתוף הפעולה עם הגרמנים חתם את חייהם אחרי המלחמה לקללה ונידוי מהקהילה היהודית המקומית.
היה יודנראט מקומי והיה יודנראט מחוזי. חלק מחברי היודנראט המקומי היו גם במחוזי, לדוגמא: מרגולס ווינטר. מספר החברים בו היו בסביבות 8.

הזמק- מבצר מהמאה ה- 16 בצ'ורטקוב

המבצר העומד היום על חורבותיו, מספר את סיפורה של העיר מאז ימי יז'י צרטקובסקי המכונן של העיר. המבצר נבנה לראשונה על ידי בעל האדמות יז'י צ'רטקובסקי בסוף המאה ה- 14 ותחילת ה- 15. המבצר נבנה מעץ ומטרתו הייתה לעצור את התקפות התורכים והטטרים על העיר. המבצר מעץ נהרס בהתקפות החוזרות של התורכים על המקום. בשנת- 1552 לפי "חוק מגדנבורג", התקבלה החלטה להפוך את צ'ורטקוב לעיר.  בשנת 1578 נמכרה העיר ליגלסקי שבנה את המבצר מחדש והפעם מאבן. את המבצר הקיפה חומה וחמישה מגדלים בעלי חרכי ירי התנוססו בפינותיה.

הסוקול – בית תרבות וספורט בצ'ורטקוב

הסוקול– הבניין נבנה בין 1908 ל- 1912 במימונם של   תושבים פולניים ובתמיכתו של ראש העיר באותה תקופה לודביג נוסה. המבנה שימש כמרכז ספורט תרבות ותיאטרון.

במקום התקיים ארגון צבאי ספורטיבי שנקרא: "סוקול" שפירושו ציפור "נץ" . הארגון הזה בדומה לגדנ"ע, טיפח בנוער צבאיות, צופיות, ותרם להתפתחות הספורטיבית של הנוער.

במבנה היו שני אולמות. אולם תאטרון בו התקיימו הצגות ואספות תושבים ואולם ספורט בו התקיימו שיעורי ספורט לתלמידי הגימנסיה האוקראינית והפולנית. הייתה פה גם ספריה עם אולם קריאה ומועדון בו שחקו ביליארד. במקום התקיים קונצרט תלמידים לפסנתר, בו הפגינו תלמידים את כישרונם והתקדמותם לקראת סוף שנת הלימודים בפני הורים וחברים ועוד אירועים חברתיים לקהילה.

מלון בריסטול

מלון בריסטול ברחוב רינק איננו יודעים אם שימש כמלון עוברי-אורח, אך ידוע כמקום אירוח בחתונות.
שמו נישא בפי הצ'ורטקובאים בשל יופיו של המבנה ומיקומו. נמצאות תמונות והזמנות לחתונות שהתקיימו במלון זה.

הגימנסיה היהודית בצ'ורטקוב

המבנה נהרס בתקופת המלחמה. בית הספר היה באזור רחבת העירייה כיום ליד הפסל.

הגימנסיה היהודית הוקמה בשנת 1936 בעקבות דחיקת רגליהם של התלמידים היהודים מהגימנסיה הפולנית. השלכות  ה-"נומרוס קלאוזוס" הלכו והחריפו.  פרידה גייזלר כתבה בספר צ'ורטקוב, שהגזירה על צמצום נוכחותם של התלמידים היהודים בגימנסיה נפלה באופן פתאומי בקיץ 1936 שלפני שנת הלימודים. תלמידה פולנייה שנכשלה בבחינות,  פנתה למשרד החינוך בטענה שלא התקבלה ללימודים בגלל המספר הרב של היהודיות שהתקבלו. באותו קיץ תלמידים יהודים קבלו הודעה על דחייתם מסיבות שאינן תלויות בגימנסיה.

בית הסוהר בצ'ורטקוב

האירועים הדרמטיים, שהתחוללו בימים הראשונים לכיבוש הגרמני, בקיץ 1941, במתחם בית הסוהר, היה אות ראשון ואזהרה לגבי העתיד להתרחש. בית-הסוהר הפך מקום נורא בפרק שואת יהודי צ'ורטקוב:  בארבעת הימים, שבין נסיגת  הרוסים מצ'ורטקוב ב- 2.7.1941 , ועד כניסת הגרמנים ב- 6.7.1941 , נרצחו על ידי הרוסים, בתוך תאי בית הסוהר, אוקראינים, פולנים ויהודים. מספרם נאמד כ- 600 איש. הם נרצחים על ידי הרוסים הנסוגים בעילת התנגדות למשטר ואלה לא רצו ש"הבוגדים" יצאו לחופשי. הגופות נשארו בתאים במשך ימים והחלו להעלות ריחות קשים.

מתוך עדותם של בני משפחת ורטנפלד:
"בינתיים גילה הצבא הגרמני בחצר בית הסוהר גוויות של אנשים שנורו על ידי הרוסים בעת נסיגתם. חיילים חמושים של ה"וורמכט" בלוית פורעים אוקראינים התחילו להתפרץ לבתי יהודים וסחבו את היהודים לחפור ולהוציא את הגוויות מהמרתפים והבורות.

טחנת הקמח בצ'ורטקוב ורצח היהודים ערב פסח 1942

טחנת הקמח נבנתה בתחילת המאה השבע עשרה. היו בה בימיה הראשונים, שני אבני רחיים. באותה תקופה צ'ורטקוב הייתה מרכז מוצרי עור וטקסטיל. בית החרושת למוצרי טקסטיל היה מונע בעזרת האנרגיה של טחנת הקמח. טחנת הקמח נמכרה ב- 1621 יחד עם המבצר לסטפן פוטוצקי. שרידיה האחרונים של טחנת הקמח, כנראה ייעלמו מהנוף בתקופה הקרובה.

כבר עתה בקיץ 2008 היה קושי רב לזהות את שרידיו של המבנה שהלך ונהרס במהלך השנים. סביר להניח שהמקום יפונה מהריסותיו בזמן הקרוב, אך אין זה אומר שאנחנו לא נזכור את המקום בלבנו. נזכור, לא רק בשל רבים מבני משפחותינו שעבדו או ניהלו את המקום או עסקו בתבואה, אלא בשל אירוע בחורף 1942 כמה שבועות לפני חג הפסח. סיפר: אברהם (דוז'ו) ורטנפלד:

 

רחוב מיצקביצ'ה פעם, רחוב סטפן בנדרה היום

רחוב מיצקביצ'ה, בפי הורינו, היה רחוב מרכזי ב"צ'ורטקוב החדשה". הרחוב מתחיל במורד הרחוב, לפני הגשר המוביל לווגננקה ועולה מעלה לכיוון הדרך לביאלה וליגלניצה. הרחוב רחב, לאורכו מבנים כמו בית סוקלסקי, השעון בבזאר, הכנסייה הקתולית בה מתפללים פולנים, בית המרקחת של קרייבסקי, בנק זליצקובה, הספריה, הדואר, הצלמניה, בית המשפט המחוזי, ביתי הקברות הקתולי והיהודי  ועוד. הרבה יהודים גרו ברחוב מיצקביצה: ויסמן, בטיצקי, מוזלר, זיבנר בולכובר פירברג, מרגולס, מרבך, זוננשיין ועוד… בקומה הראשונה של הבתים היו חנויות לעורות, ומכולת וספר ומסעדה וחנות תכשיטים ושעונים וזגג ועוד ועוד.

 

מחנה עבודה פאל

בשנת 1942 הוקם מחנה עבודה פאל לאיסוף מיון ותיקון רכוש שנגזל מיהודי צ'ורטקוב . במעלה רחוב נוסה, נמצאים שני מבנים בהם פעל מחנה פאל. אחד מהם, בנין בן שלוש קומות היה בבעלות ד"ר מרגולס ושותפו קרפ. מחנה פאל הוקם באוגוסט 1942 אחרי האקציה הראשונה בהם נרצחו יהודים ורכושם הפך הפקר. ריכרד פאל התמנה כאחראי לאיסוף מיון ותיקון הרכוש היהודי שנאסף. אחרי כל אקציה נשלחו יהודים לאסוף מבתי היהודים כל מה שנותר בהם. את הבגדים פרמו כדי למצוא בהם דברי ערך מוסתרים בכיסים נסתרים ואח"כ תפרו כבסו וגיהצו. את הריהוט תקנו ושפצו ואת כל אלה היו שולחים לרייך. היהודים שעבדו במחנה פאל יצאו כל יום מהגטו כדי להגיע לבניין ברחוב נוסה בו נאסף הרכוש היהודי. היהודים, שעבדו במחנה פאל, הרגישו בטוחים משום שהיו "נחוצים" לעבודה למען הרייך. כל זה היה נכון עד חיסול הגטו בצ'ורטקוב, בקיץ 1943 וחיסולו של מחנה פאל. חלק מהיהודים, שעבדו במחנה פאל, נשלחו להשמדה ואחרים למחנות עבודה שעוד פעלו בסביבות צ'ורטקוב.

כנסיה עליה לשמיים 1630 Church of the Ascension in Chortkiv

כנסיית העלייה לשמיים נמצאת ברחוב זליזניצקה 83 Zaliznychna   (קוליובה בעבר) הרחוב שמוביל לתחנת הרכבת. כנסיה זו היא מהעתיקות שבצ'ורטקוב. היא נבנתה לראשונה בשנת  1630. הכנסייה עלתה באש בשנת 1640 ובשנת 1672  נהרסה כליל בהתקפות הטורקים והטטרים.
בשנת 1717 נבנתה מחדש. כנסיה זו היא דוגמא לארכיטקטורה אוקראינית אופיינית. היא בנויה מעץ, ונבנתה בטכניקה ללא מסמר אחד ועל כך גאוות המקום. ולנקודה היהודית של המקום: א. ליטווין כותב בשנת 1914 :
"בחלק העיר הנקרא "ווגננקה" מצביעים על מבנה עתיק מעץ , מבנה מאוד אורגינלי, שנשמר היטב, לפי האגדה, בעבר אספו בו את כל היהודים הטשורטקובאים וגרשו אותם מהעיירה. על כן נקרא הרחוב  "ויגננקה" שפירושו לגרש. בשלב מאוחר יותר לפי אגדה אחרת מסופר  שה"בעל שם טוב"  הוחזק באותו מבנה וכי הוא חי תקופה ארוכה בסביבה זו".

מחנה טומנק

בעבודה:
במבנה "תלמוד תורה", שצמוד היה לבית הכנסת הגדול "השיל" ואיננו היום היו בתי מלאכה של מחנה טומנק.
ב- 23.61943 מתחסל מחנה טומנק. עוד בטרם עלה האור הראשון, כותר המחנה על ידי שוטרים וכל העובדים נצטוו לצאת לכיוון טרגובה/שקולנה פינת זז'ניצקה. בקבוצות הועלו למשאיות שהובילו אותם אל גיא ההריגה בבורות הירי בשדה התעופה בדרך ליגלניצה. עובדים ספורים נשארו במחנה.
טומנק שהיה      ניהל את מחנה העבודה.  המגורים של העובדים היו בבית הספר היסודי לבנות ברחוב שקולנה ובחצר שגובלת בעירייה. העובדים במחנה טומנק לא יצאו מגבולות המחנה.
מחסנים היו לאורך הסרט.