הצייר אנדרה בלונדל 1909-1949,  נולד למשפחה יהודית, אורתודוכסית, עניה, בצ'ורטקוב. ההורים מרקוס/מרדכי ואסתר ואחיו המבוגר ממנו- פישל, שגם לו היה כישרון לאמנות. הם התפרנסו ממכירת נעליים זולות לאיכרים מקומיים. הדלות לא דיכאה את תשוקתו האמנותית של בלונדר. ליאופולד לוויצקי, חברו ב"גרופה קרקובסקה", סיפר, שבספרייתו של בלונדר היו ספרי אמנות וכשפגש אותו ב- 1926, יחד דפדפו בספרים והכירו את עבודותיהם של: ואן גוך, סזאן, שאגאל, סוטין ופלמינק. בשנת 1926, כשבלונדר בן 17, חלומו לנסוע לפריז מתגשם בסיוע ההורים של ארוסתו, סבינה אדלר. אין מידע על מה שהוא עשה שם. לאחר שחזר לצ'ורטקוב ב-1929, הוא העביר קורסי אמנות לצעירים ושיתף פעולה עם תיאטרון יהודי מקומי. כמצייר תפאורה.
שנתיים לאחר מכן, החליט לעזוב את אוניברסיטת פריז ולעבור ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בקרקוב. החלטה זו הייתה ככל הנראה מושפעת מחברו הצייר מצ'ורטקוב ליאופולד לוויצקי, שעמו שהה בפאריס ולמד בקרקוב. אך יתכן, שהחלטתו של בלונדר להמשיך את לימודיו בקרקוב נבעה מסיבות כלכליות, או אולי רצה להיות קרוב יותר למשפחתו בצ'ורטקוב. עם זאת קשה לדמיין את בלונדר שבילה זמן מה בפאריס – מתפשר על קרקוב. תיאור חי של המצב ניתן על ידי יונש שטרן, שדיבר כעבור שנים על הר האולימפוס של קרקוב ועל "הפראים" שהגיעו ל"אתונה הפולנית "כדי להפוך למישהו באמנות התקופה" .
ללא קשר למוטיבציה של בלונדר "להיות מישהוא", כולם חוו אכזבה. שטרן, אחד האמנים, ניסח זאת במילים חדות: "עד מהרה התברר שכל מה שנדרש כדי להיות חבר בבוהמיה של קרקוב היה "ללכת למסיבות, לספר בדיחות, ולנצל את הקלות של פטרוני האמנות של קרקוב."

למרות שקרקוב, הייתה מעוז אמנותי מסורתי, אקדמי, שעוצב כבר בתחילת המאה והתפתח לאורך שנות העשרים והשלושים,  נוסדה בו ב- 1917, "קבוצת האוונגרד הפולנית" הראשונה של המאה ה -20 – "הפורמיסטים", שמשכו אליהם מאוחר יותר, חברים מקבוצת: "גראפה קרקובסקה" (קבוצת קרקוב)

. כשבלונדר היגיע לקרקוב ב -1931, "הפורמיסטים" כבר לא היו פעילים והתנועה החדשה רק החלה לצוץ. הוא התחבר לקבוצת האמנים האוונגרדיסטים הללו, שכינו עצמם "גראפה קרקובקה"  – אחת התנועות האמנותיות הפולניות החשובות בתקופה, שבין שתי מלחמות העולם: האוונגרד האחרון לפני מלחמת העולם השנייה. חבריה היו פולנים ויהודים, בעלי השקפות שמאל קיצוניות. יצירותיו של בלונדר באותה תקופה, כללו יצירות מופשטות ופיגורטיביות. הוא היה האמן היחיד בקבוצה, שהתעניין גם בנושאים שנלקחו מהחיים היהודיים, ודוגמאות לכך ניתן למצוא ב"מחברות" שלו.

עם הגעתו לקרקוב, פגש בלונדר אמנים נוספים שאיתם ביססו את "גרופה קרקובסקה. ביניהם האמנים: סטניסלב אוסוסטוביץ, יונאש שטרן, מריה ג'רמה, הנריק ויצ'ינסקי, ומשה שננפלד. אחת מהציירות בקבוצה היא ברטה (בלימה) גרינברג, לה נישא. מתוך 15 חברי הקבוצה " Grupa Krakowska", רק אחד מהאמנים נולד בעיר. רובם, כמו בלונדר, הגיעו מאזורי הגבול המזרחיים. רבים מהם היו יהודים. כולם היו עניים. אחד מהם, לאופולד לוויצקי, אוקראיני, היה בנו של איש הרכבת. הודות לכרטיסי חינם שקיבלה אמו של לויצקי, היא הייתה מסוגלת, מידי פעם, להביא לו אוכל מצ'ורטקוב לקרקוב ולהאכיל את כל הקבוצה.

בשנת- 1937 עבר בלונדר לפריז.
ב 1941, בזמן המלחמה, כשצרפת נכבשה על ידי גרמניה, בלונדר הסתתר בדרום צרפת, בקרקסון, תחת השם הבדוי אנדרה בלונדל (André Blondel). זיכרונותיו שנכתבו בתקופה זו מעידים על הקשר החזק של בלונדר עם שורשיו היהודיים. מותו בגיל צעיר של 40 קטע את הקריירה של זה אמן מוכשר.

תרגום חופשי(מירי גרשוני ותרגום גוגל ) מתוך מאמרה של נטשה סטירנה, חוקרת יצירתו של בלונדל בין שתי מלחמות עולם ועל קבוצת האמנים מקרקוב: "הקבוצה הקרקובאית". (אוניברסיטת האפיפיור של ג'ון פאולוס השני, קרקוב)

מידע נוסף על הצייר ניתן למצא באתר האמן: http://blonderblondel.free.fr/EN/biography.html

הרב צבי הירש הלוי איש הורוביץ עליו מסופר בסיפור, היה רבה של צ'ורטקוב במאה ה-18 ומגדולי הרבנים בדורו.
מעשה שסיפר הרב הצדיק דוד משה פרידמן, זכרונו לברכה, שקרא בפנקס הישן של הקהילה הקדושה טשורטקוב, עיר מושבו.
הסיפור הועתק מתוך "ספר המעשיות" מלוקט מספרים ומפי השמועה ומתוקן לדפוס בידי מרדכי בן יחזקאל הוצאת דביר תרפ"ו

שמשון מלצר נולד בטלוסטה בשנת 1909. משפחתו השתייכה לחסידות צ'ורטקוב.
בזיכרונותיו מספר מלצר את התרשמותו העזה מביקורו בארמון הרבי ישראל פרידמן בצ'ורטקוב.
מלצר עלה לישראל בשנת 1933 וב- 1939 התפרסם שירו "כידוע בטשורטקוב"
במוסף עיתון דבר-  עיתון פועלי ארץ ישראל.

        "כידוע בטשורטקוב- שם הוד ומלכות… החצר כארמון מלכים מפואר"…. 

מתוך הספר: "אורח נטה ללון" (עמ' 183)

העיירה "שבוש", שבה מתרחשת העלילה, היא בעצם עיר הולדתו של עגנון, בוצ'אץ', הממוקמת בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה)‏. באותה העת מנתה בוצ'אץ' כ-15 אלף תושבים, כמחציתם יהודים. ש.י. עגנון שנולד בבוצץ (עיירה קרובה לצ'ורטקוב) כתב רבות על מחוזות ילדותו ונעוריו.

פרק שני: "חנות הנעליים"

אורה שם אור לבית זוננשיין וטננבאום, נולדה בצ'ורטקוב בשנת 1921. בשנת 1936 עלתה לישראל עם משפחתה. ב- 1969 הוציאה לאור את ספרה: "אף אחד, אף אחד לא אוהב" בו היא, משרטטת את אופיים של אנשי העיר, את תכונותיהם ומעשיהם בעין מפוקחת ובלשון חדה,  ואינה חוסכת ביקורת  מעצמה, מחברותיה, ממוריה ומבני משפחתה. העיר מתוארת כמקום עלוב, מסואב ומלא יאוש. עם יציאת הספר לאור הצ'ורטקובאים ראו בה "בוגדת" המוציאה שם רע לעיר. בפרספקטיבה של זמן ומקום ניתן לראות בספרה של אורה שם-אור נקודת מבט נוספת, אחרת, מיוחדת, לגיטימית ומרתקת. אני אוהבת את הספר וממליצה. (מ.ג.ש.)

בפעם האחרונה שהלכתי לשם, היה יום סתווי יפה ושקט. אור השמש האיר את המרחבים. הקול היחיד שנשמע היה קול פצפוץ עלים יבשים בסבך צדי הדרך. עקבתי אחר השביל המתעקל העובר דרך שדות וגנים. באתי לבד, המקום מוכר לי היטב, לא הייתי צריך לבקש אנשים שיראו לי את הדרך. אני תמיד הולך לשם , מבקר את ביתי הישן. ככל שקופחות השנים, אני נקשר יותר ויותר למקום. בכל שנה מתרבים יקירי במקום. אני מאמין שיגיע היום שלא ימצאו אותם יותר בעיירה הקטנה, למרות שכולם יהיו עדין שם…בבית הקברות.

בשם אסתרקה רגינה נהגנו לקרוא לה בכל פעם שחזרנו לעיירה מחופשת אמצע הקיץ. היינו סטודנטים בגימנסיה של טרנופול ושל צ'רנוביץ. גם כאשר עברנו ללמוד באוניברסיטה של ווינה, כשדיברנו על הבנות מברנוב, המשכנו לקרוא לה בשם זה.

שמה האמיתי היה רחל וולט. כשנישאה לחיים הגבוה והרזה, חיים סוחר הבקר, שונה שמה לרחל פינקוס. היא הייתה ילדה ענייה שחיה באזור העני של ברנוב. היא התגוררה קרוב לאזור בית המטבחים היהודי. אביה, הירש וולט היה קצב. הירש וולט היה איש חסון בעל אופי גס. האנשים לא אהבו את אופיו ונימוסיו.

א. ליטווין סופר ועיתונאי אידי, שחי בתחילת המאה העשרים.הוא הסתובב ברחבי גליצייה וכתב את רשמיו מנופיה, דמויותיה, וסיפורי הרחוב המספרים  אנשים זה לזה. ליטווין חיטט בפנקסי הקהילה של צ'ורטקוב וחיפש סיפורים מעניינים, אגדות ואמונות. סיפורים אלו מאיירים את דמותה של צ'ורטקוב על אנשיה. תורגם מאידיש באדיבות: בתיה גבאי

ה ק ד מ ה   ל כ ר ך  5:
הספר "נשמות בישראל הוא פרי מסעותיו של המחבר על פני משכנות ישראל הארצות ליטא, פולין וגליציה לפני מלחמת העולם הקודמת (בשנות 1905-1914). לא קסמן של ארצות רחוקות ונפלאות וחקר יושביהן הנעלמים משך את הסופר א. ליטוין לצאת בנדודים, אל מקומות מושבותיהם הנושנים של אחיו בני עמו יצא ואורחות חייהם וזיעי נפשם הלך לתור וממבועיו המפכים של העם בא למלא דלייו. תשע שנים סבב א. ליטוין מעיר לעיר ומעיירה לעיירה  בארצות יישובם הצפוף של המוני ישראל במזרחה של אירופה ובא בין אנשים מכל קצות העם והתבונן והאזין וחקר ותר. מראה עיניים ומשמע אוזן, פנקסי קהילות ומסורות שבעל פה, שיחת זקנים, זוכרי ישנות, דברי זיכרון ורקמת אגדה- מכל המקורות האלה יחד שאב חמרים חומרים, וכה נוצרו ששת הכרכים של "נשמות בישראל" (א. קריב)

המחבר פונה לתשומת לב הקוראים שהופעת הכרך ה-5 מתוך שישה כרכים של "נשמות יהודיות", כמו כן חלק גדול של הכרך ה-6 הינה תוצאה של מסע שהוא – היינו המחבר עשה  ברחבי גליציה במשך השנים 1913 ו-1914  ערב מלחמת העולם.

שני הכרכים נכתבו במחצית הראשונה של שנת 1914.  מלחמת העולם העצומה כמובן עשתה שינויים גדולים בחיי יהודי גליציה. למחבר לא הייתה רשות לבצע שינויים  או תמונות עקב מלחמה זאת. בזמן ששני הכרכים היו בהדפסה, התרחשה הרוולוציה הרוסית הגדולה שאמנם  תעשה רושם עמוק על גורלו של כל העם היהודי. לא ולא על היהודים מגליציה. אך, שני אירועים ההיסטוריים הגדולים : לפני מלחמת העולם, הרוולוציה הרוסית השפעתה שייכת גם כיום על החיים היהודיים, תוכל להעריך לאלתר ולהירשם  בשלב מאוחר יותר, כאשר שניהם , מלחמת העולם והרוולוציה הרוסית יעברו להיסטוריה וישתייכו לעבר.

יתכן שהקורא צריך לקחת לתשומת לבו שכל המודפס בשני הכרכים, כמו כן ביתר הכרכים של "נשמות יהודיות" את החיים היהודיים בעיקר עד פרוץ מלחמת העולם. התאריכים המוזכרים בשני הכרכים שייכים כולם לשנים 1913-1914. עוד משהו חייב לציון. שני כרכים הקודמים הם הניסיון הראשון ולעת עתה היחיד לתת הקדמה לקורא היהודי אודות החיים של אחינו הגליצאים, ידידיהם ומכריהם. המחבר התייחס ברצינות למשימתו, יתכן שבעובדות מסוימות נפלה טעות, המחבר יודה אם מי מהקוראים יואיל  להעיר את תשומת לבו על מנת שיוכל לתקן את ההוצאה השנייה.

סיפורי א. ליטווין על צ'ורטקוב