אמנות: שיר, ציור וסיפור

הצייר שעיה בלונדר Andre Blondel נולד בצ'ורטקוב

הצייר אנדרה בלונדל 1909-1949,  נולד למשפחה יהודית מסורתית בצ'ורטקוב שבפודוליה. הוא נולד למשפחה יהודית אורתודוכסית ענייה. ההורים מרקוס/מרדכי ואסתר ואחיו המבוגר ממנו- פישל, שגם לו היה כישרון לאמנות. הם התפרנסו ממכירת נעליים זולות לאיכרים מקומיים. אבל העוני לא דיכא את תשוקתו האמנותית של בלונדר. ליאופולד לוויצקי, לימים חברו בגרופה קרקובסקה, שפגש אותו ב- 1926, דפדף עמו  בספרים על ואן גוך, סזאן, שאגאל, סוטין ופלמינק, שכבר היה בבעלות ספרייתו ו של בלונדר. בשנת 1926, כשהוא בן 17, חלומו לנסוע לפריז מתגשם, בסיוע ההורים של ארוסתו, סבינה אדלר. אין מידע על מה שהוא עשה שם. לאחר שחזר לצ'ורטקוב ב-1929, הוא העביר קורסי אמנות לצעירים ושיתף פעולה עם תיאטראות מקומיים/חובבים יהודיים, כמעצב במה.
שנתיים לאחר מכן, החליט לעזוב את אוניברסיטת פריז ולעבור ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בקרקוב. החלטה זו הייתה בוודאי מושפעת, לפחות במידה מסוימת, על ידי הצייר מצ'ורטקוב, ליאופולד לוויצקי, שעמו שהה בפאריס ולמד בקרקוב. יתכן שהחלטתו של בלונדר להמשיך את לימודיו בקרקוב נבעה מסיבות כלכליות, או אולי רצה להיות קרוב יותר למשפחתו ולביתו. עם זאת קשה לדמיין את בלונדר שבילה זמן מה בפאריס – מתפשר על קרקוב. תיאור חי של המצב ניתן על ידי יונש שטרן, שדיבר כעבור שנים על הר האולימפוס של קרקוב ועל "הפראים" שהגיעו ל"אתונה הפולנית "כדי להפוך למישהו .
ללא קשר למוטיבציה של בלונדר, כולם חוו אכזבה. כפי שניסח זאת שטרן, עד מהרה התברר שכל מה שנדרש כדי להיות חבר בבוהמיה של קרקוב היה "למסיבה, לשחק בדיחות ולנצל את הקלות של פטרוני האמנות של קרקוב עם בירת א'." זו היתה הדרך של החיים של האמנים – יורשים רחוקים מאוד של מפלדה פולסקה (יון

קרקוב, העיר שראתה את לידתה של קבוצת האוונגרד הפולנית הראשונה של המאה ה -20 – הפורמיסטים, שנוסדה ב -1917 משכה אליה מאוחר יותר, חברים של גראפה קרקובסקה, קרקוב היתה בעת ובעונה אחת מעוז שגישתו האמנותי מסורתי, אקדמי, עוצב כבר בתחילת המאה והתפתח לאורך שנות העשרים והשלושים. כשסאשה בלונדר הגיע לקרקוב ב -1931, "הפורמיסטים" כבר לא היו פעילים ותנועה חדשה רק החלה לצוץ. הוא התחבר לקבוצת אמנים אוונגרדיסטים "גראפה קרקובקה" (קבוצת קרקוב) – אחת התנועות האמנותיות הפולניות החשובות ביותר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, האוונגרד האחרון לפני מלחמת העולם השנייה. חבריה היו פולנים ויהודים בעלי השקפות שמאל קיצוניות. יצירותיו באותה תקופה, כללו יצירות מופשטות ופיגורטיביות. הוא היה האמן היחיד בקבוצה שהתעניין בנושאים שנלקחו מהחיים היהודיים, ודוגמאות לכך ניתן למצוא ב"מחברות" שלו.
עם הגעתו לקרקוב, פגש בלונדר אמנים נוספים שאתם הקים את "גרופה קרקובסקה, בחודשים הבאים. ביניהם סטניסלב אוסוסטוביץ ', יונש שטרן, מריה ג'רמה, הנריק ויצ'ינסקי, ומוז'ש שננפלד. אחת הציירים מהקבוצה, ברטה (בלימה) גרינברג, תהפוך לאשתו. מתוך 15 חברי הקבוצה בשם Grupa Krakowska, רק אחד נולד בעיר. רובם, כמו בלונדר, הגיעו מאזורי הגבול המזרחיים. רבים מהם היו יהודים. כולם היו עניים. הטוב מכולם, לאופולד לוויצקי, היה בנו של איש רכבת. הודות לכרטיסי חינם, מדי פעם הייתה אמו מסוגלת להביא לו אוכל מצ'ורטקוב לקרקוב ולהאכיל את כל הקבוצה.

בשנת- 1937 עבר בלונדר לפריז.
ב 1941, בזמן המלחמה, הסתתר בדרום צרפת תחת השם הבדוי אנדרה בלונדל (André Blondel). זיכרונותיו שנכתבו בתקופה זו מעידים על הקשר החזק של בלונדר עם הסביבה היהודית. מותו בגיל צעיר של 40 קטע את הקריירה של זה אמן מוכשר.

תרגום חופשי מתוך מאמרה של נטשה סטירנה, חוקרת יצירתו של בלונדל בין שתי מלחמות עולם ועל קבוצת האמנים מקרקוב: "הקבוצה הקרקובאית". (אוניברסיטת האפיפיור של ג'ון פאולוס השני, קרקוב)

ר' מאיר הנשיל השמש – מעשיה מאת מרדכי בן יחזקאל

ספר המעשיות מאת מרדכי בן יחזקאל
ספר המעשיות מאת מרדכי בן יחזקאל

הרב צבי הירש הלוי איש הורוביץ עליו מסופר בסיפור, היה רבה של צ'ורטקוב במאה ה-18 ומגדולי הרבנים בדורו.
מעשה שסיפר הרב הצדיק דוד משה פרידמן, זכרונו לברכה, שקרא בפנקס הישן של הקהילה הקדושה טשורטקוב, עיר מושבו.
הסיפור הועתק מתוך "ספר המעשיות" מלוקט מספרים ומפי השמועה ומתוקן לדפוס בידי מרדכי בן יחזקאל הוצאת דביר תרפ"ו

שמשון מלצר בשירו "כידוע בטשורטקוב"

שמשון מלצר נולד בטלוסטה בשנת 1909. משפחתו השתייכה לחסידות צ'ורטקוב.
בזיכרונותיו מספר מלצר את התרשמותו העזה מביקורו בארמון הרבי ישראל פרידמן בצ'ורטקוב.
מלצר עלה לישראל בשנת 1933 וב- 1939 התפרסם שירו "כידוע בטשורטקוב"
במוסף עיתון דבר-  עיתון פועלי ארץ ישראל.

        "כידוע בטשורטקוב- שם הוד ומלכות… החצר כארמון מלכים מפואר"…. 

"על בתי התפילה בעירנו" צ'ורטקוב מאת ש.י. עגנון

שי עגנון
שי עגנון

מתוך הספר: "אורח נטה ללון" (עמ' 183)

העיירה "שבוש", שבה מתרחשת העלילה, היא בעצם עיר הולדתו של עגנון, בוצ'אץ', הממוקמת בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה)‏. באותה העת מנתה בוצ'אץ' כ-15 אלף תושבים, כמחציתם יהודים. ש.י. עגנון שנולד בבוצץ (עיירה קרובה לצ'ורטקוב) כתב רבות על מחוזות ילדותו ונעוריו.

"אף אחד, אף אחד לא אוהב" מאת אורה שם אור

אורה שם אור
אורה שם אור
"אף אחד, אף אחד אינו אוהב" מאת אורה שם-אור
"אף אחד, אף אחד אינו אוהב" מאת אורה שם-אור

פרק שני: "חנות הנעליים"

אורה שם אור לבית זוננשיין וטננבאום, נולדה בצ'ורטקוב בשנת 1921. בשנת 1936 עלתה לישראל עם משפחתה. ב- 1969 הוציאה לאור את ספרה: "אף אחד, אף אחד לא אוהב" בו היא, משרטטת את אופיים של אנשי העיר, את תכונותיהם ומעשיהם בעין מפוקחת ובלשון חדה,  ואינה חוסכת ביקורת  מעצמה, מחברותיה, ממוריה ומבני משפחתה. העיר מתוארת כמקום עלוב, מסואב ומלא יאוש. עם יציאת הספר לאור הצ'ורטקובאים ראו בה "בוגדת" המוציאה שם רע לעיר. בפרספקטיבה של זמן ומקום ניתן לראות בספרה של אורה שם-אור נקודת מבט נוספת, אחרת, מיוחדת, לגיטימית ומרתקת. אני אוהבת את הספר וממליצה. (מ.ג.ש.)

"קברים חסרי שם" מאת קרל אמיל פרנצוז

בית הקברות בסטרה צ'ורטקוב סבך צמחיה
בית הקברות בסטרה צ'ורטקוב סבך צמחיה

בפעם האחרונה שהלכתי לשם, היה יום סתווי יפה ושקט. אור השמש האיר את המרחבים. הקול היחיד שנשמע היה קול פצפוץ עלים יבשים בסבך צדי הדרך. עקבתי אחר השביל המתעקל העובר דרך שדות וגנים. באתי לבד, המקום מוכר לי היטב, לא הייתי צריך לבקש אנשים שיראו לי את הדרך. אני תמיד הולך לשם , מבקר את ביתי הישן. ככל שקופחות השנים, אני נקשר יותר ויותר למקום. בכל שנה מתרבים יקירי במקום. אני מאמין שיגיע היום שלא ימצאו אותם יותר בעיירה הקטנה, למרות שכולם יהיו עדין שם…בבית הקברות.

 

"אסתרקה רגינה" מאת קרל אמיל פרנצוז

Karl Emil Franzos portrait
Karl Emil Franzos portrait

בשם אסתרקה רגינה נהגנו לקרוא לה בכל פעם שחזרנו לעיירה מחופשת אמצע הקיץ. היינו סטודנטים בגימנסיה של טרנופול ושל צ'רנוביץ. גם כאשר עברנו ללמוד באוניברסיטה של ווינה, כשדיברנו על הבנות מברנוב, המשכנו לקרוא לה בשם זה.

שמה האמיתי היה רחל וולט. כשנישאה לחיים הגבוה והרזה, חיים סוחר הבקר, שונה שמה לרחל פינקוס. היא הייתה ילדה ענייה שחיה באזור העני של ברנוב. היא התגוררה קרוב לאזור בית המטבחים היהודי. אביה, הירש וולט היה קצב. הירש וולט היה איש חסון בעל אופי גס. האנשים לא אהבו את אופיו ונימוסיו.

 

סיפורי צ'ורטקוב בגליציה "נשמות יהודיות" מאת א. ליטווין 1913

נשמות בישראל א. ליטוין
נשמות בישראל א. ליטוין

א. ליטווין סופר ועיתונאי אידי בתחילת המאה העשרים, שהסתובב ברחבי גליצייה וכתב רשמים מנופים, דמויות מיוחדות, אווירה וסיפורי רחוב המספרים זה לזה. ליטווין חיטט בפנקסי הקהילה של צ'ורטקוב, נבר וחיפש סיפורים מעניינים, אגדות ואמונות שבלב. סיפורים אלו מאיירים את דמותה של העיירה צ'ורטקוב על אנשיה.

ה ק ד מ ה   ל כ ר ך  5:
הספר "נשמות בישראל הוא פרי מסעותיו של המחבר על פני משכנות ישראל הארצות ליטא, פולין וגליציה לפני מלחמת העולם הקודמת (בשנות 1905-1914). לא קסמן של ארצות רחוקות ונפלאות וחקר יושביהן הנעלמים משך את הסופר א. ליטוין לצאת בנדודים, אל מקומות מושבותיהם הנושנים של אחיו בני עמו יצא ואורחות חייהם וזיעי נפשם הלך לתור וממבועיו המפכים של העם בא למלא דלייו. תשע שנים סבב א. ליטוין מעיר לעיר ומעיירה לעיירה  בארצות יישובם הצפוף של המוני ישראל במזרחה של אירופה ובא בין אנשים מכל קצות העם והתבונן והאזין וחקר ותר. מראה עיניים ומשמע אוזן, פנקסי קהילות ומסורות שבעל פה, שיחת זקנים, זוכרי ישנות, דברי זיכרון ורקמת אגדה- מכל המקורות האלה יחד שאב חמרים חומרים, וכה נוצרו ששת הכרכים של "נשמות בישראל" (א. קריב)

המחבר פונה לתשומת לב הקוראים שהופעת הכרך ה-5 מתוך שישה כרכים של "נשמות יהודיות", כמו כן חלק גדול של הכרך ה-6 הינה תוצאה של מסע שהוא – היינו המחבר עשה  ברחבי גליציה במשך השנים 1913 ו-1914  ערב מלחמת העולם.

שני הכרכים נכתבו במחצית הראשונה של שנת 1914.  מלחמת העולם העצומה כמובן עשתה שינויים גדולים בחיי יהודי גליציה. למחבר לא הייתה רשות לבצע שינויים  או תמונות עקב מלחמה זאת. בזמן ששני הכרכים היו בהדפסה, התרחשה הרוולוציה הרוסית הגדולה שאמנם  תעשה רושם עמוק על גורלו של כל העם היהודי. לא ולא על היהודים מגליציה. אך, שני אירועים ההיסטוריים הגדולים : לפני מלחמת העולם, הרוולוציה הרוסית השפעתה שייכת גם כיום על החיים היהודיים, תוכל להעריך לאלתר ולהירשם  בשלב מאוחר יותר, כאשר שניהם , מלחמת העולם והרוולוציה הרוסית יעברו להיסטוריה וישתייכו לעבר.

יתכן שהקורא צריך לקחת לתשומת לבו שכל המודפס בשני הכרכים, כמו כן ביתר הכרכים של "נשמות יהודיות" את החיים היהודיים בעיקר עד פרוץ מלחמת העולם. התאריכים המוזכרים בשני הכרכים שייכים כולם לשנים 1913-1914. עוד משהו חייב לציון. שני כרכים הקודמים הם הניסיון הראשון ולעת עתה היחיד לתת הקדמה לקורא היהודי אודות החיים של אחינו הגליצאים, ידידיהם ומכריהם. המחבר התייחס ברצינות למשימתו, יתכן שבעובדות מסוימות נפלה טעות, המחבר יודה אם מי מהקוראים יואיל  להעיר את תשומת לבו על מנת שיוכל לתקן את ההוצאה השנייה.

 

סיפורי א. ליטווין על צ'ורטקוב