עדויות ניצולי שואה מהסביבה

רודולף רדר – עדות ממחנה ההשמדה בלזץ

רודולף רדר (1881-1968) היגיע למחנה השמדה בלזץ כאסיר יהודי, פחח, בין הבודדים שעבדו במחנה השמדה בלזץ במשך ארבעה חודשים עד שניצל הזדמנות וברח על נפשו.
בלזץ לא היה מחנה עבודה. אל בלזץ הובלו יהודים ברכבות ותוך שעות ספורות מצאו את מותם בתאי הגזים במחנה. רודולף רדר, מצא מסתור אצל ידידה בלבוב שם כתב על שהתרחש בבלזץ.
לאחר המלחמה נישא לה ונשאר לחיות בלבוב. עדות זו היא בין הבודדות מבלזץ ויש לה חשיבות עצומה בשל כך.

פנינה קאופמן בלום – עדות ניצולת שואה שהגיעה כפליטה לצ'ורטקוב בספרה: "פעמיים שואה"

פנינה בלום, היא מגדה קאופמן (בשמה מהבית) ילידת 1925, מקושיצ'ה שבסלובקיה. בקיץ 1941 המשפחה נדרשה להגיע לתחנת המשטרה. הם עזבו את ביתם שאיליו לא חזרו עוד. משם הם מובלים לתחנת הרכבת כשפני הרכבת לבודפשט בהונגריה. בהונגריה הם שוהים תקופה כשביולי 1941 הם שוב מועלים על משאית " ליישוב מחדש" ולעבודה במזרח. המשאיות נוסעות מזרחה ו"פורקות" את האנשים בצ'ורטקוב. כאן מתחיל סיפורה של פנינה עם אמא ואבא  בצ'ורטקוב.

יהושע ורמוט – עדות ניצול שואה מסביבות צ'ורטקוב

האקציה בהורודנקה

דצמבר 41, הייתי מחוץ להורודנקה, כנרדף ע"י הרוסים. ב- 39- 41, נאלצתי לעזוב עם משפחתי וגרנו בקולומיאה. לכן עברתי השחיטות בקולומיאה. ב- 8.42 חזרתי להורודנקה ועם חברי חיפשתי דרך להינצל. הגרמנים נדרשו רישום כל היהודים. על כולם היה להתאסף עם פנקסי העבודה להחתמת הכרטיסים. כל מי שיישאר ללא חותמת-יירה. היודנראט קיבל פקודה, שכולם יתייצבו תוך הבטחה שאלה שיבואו- לא יקרה להם דבר.

עדות בניו וינטראוב בן 16 מבורשוב

תחילת ההתארגנות של "בנדה מבורשצוב"

בתחילת הכיבוש הגרמני, החל רצח יהודים בכפרי הסביבה. הבנו שימים קשים מתקרבים. אנחנו הנוער, לא רצינו לחכות ללא תגובה ומעשים. המהנדס אשנדורף, החל לארגן קבוצות נוער להתנגדות ורכישת נשק. צעירים במיוחד תלמידים הצטרפו. קבוצות במחתרת, שמאוחר יותר נקראו "בנדה מבורשצוב". הכינוי נשאר עד סוף הפעילות. החברים לא הכירו אחד את השני. הארגון נחלק לקבוצות, בכל אחת היו 4 חברים. בראש כל אחד היה מפקד. רק המפקדים הכירו אחד את השני. הזהירות, הסודיות, הייתה הכרכית להבטיח, כדי שבמקרה שיתגלו, לא כל הארגון יתגלה.

ברנרד קרמר – עדות ניצול שואה מבורשוב

ברנרד קרמר נולד ב- 1891 בבורשוב."ב- 1.1942 הגיעו אנשי הגסטפו: רומפלר, ברטשנידר והומפרט ואסרו אותי באשמת שליחת מכתבים לשבויים יהודיים וקיום קשר עם שבויים רוסיים. המפקד שולץ העביר אותי מבורשוב למחנה בירוסלב.
כל יום הגיעו אוקראינים לחצר הכלא כדי להתעלל באסירים להכות ולשסות בהם את הכלבים, ללא סיבה. בבית הסוהר היו גם הרבה פולנים. ראש העיר האוקראיני עזר לי להשתחרר מבית הסוהר, הוא שחרר גם את כל יהודי העיר ויהודים מהונגריה שאמורים היו להיהרג בבורות הירי. מדובר על   איש. בתחילת  ספטמבר הוקם בבורשוב היודנראט בראשות היו"ר וולק. הגסטפו מצ'ורטקוב היו מגיעים לשדוד מהאסירים ומהאוכלוסייה את כל מה שניתן. איכר גרמני בשם  BOCK, הגיע לבורשצוב – הכה ושדד יהודים. מפקד הזנדרמריה, שולץ, גם דרש ציוד מבית המלאכה, קיבל: עור פרוות, נעלים ועוד….

פרץ וייסמן- עדות ניצול שואה

העדות נמסרה ב- 1948 29.1. לאייכנבאום – קומיטט יהודי

עד 1939 גרתי עם הורי ב- יגלניצה (YAGELNICA))  ע"י צ'ורטקוב. למדתי בבי"ס בצ'ורטקוב. חמישה ימים אחרי הכיבוש הגרמני נאסרתי עם קבוצה של 35 איש, ביניהם אחי הבכור, באשמת קומוניזם ע"י ה"סוטש", (צבאו של חמילניצקי), המשטרה האוקראינית הלאומנית. בלילה הראשון נכלאנו בבית הסוהר ביגלניצה, בתא שהיה בו מקום ל-10 אסירים. כל הזמן, נאסרו אנשים נוספים, עד שהיינו 35. שוטרים היכו אותנו בצורה רצינית. מים לא קיבלנו ואחד מאיתנו, זנוויל בילאמאן, חייט, עונה קשות. דחפו לפיו מסמרים. לפנות בוקר, הוצאנו, סודרנו ברביעיות, הוקפנו בשמירה חזקה. אסרו לגשת אלינו והובלנו לבית הסוהר בצ'ורטקוב. שם הכריחו אותנו לשתות בוץ, להרוות את צימאוננו. בשער בית הסוהר, יצאה קבוצת סוכנים, שהרביצו לנו מכות רצח, עד שהגיע מנהל בית הסוהר, שציווה להעמיד אותנו בפנים לקיר וכל השוטרים נעמדו עם נשקם מכוון אלינו. כלאו אותנו בבית הסוהר ושוב הרביצו בצורה אכזרית, עד שהוכנסנו לתאים. בשבועיים הראשונים שכבנו על הרצפה וקיבלנו 1/2 ליטר קפה ו-150 גר' לחם. בצהרים: 1/4 ליטר מי תפוחי אדמה. כך היינו כלואים 4 חודשים. מתוך ה-35 נותרנו ארבעה, שעבדו במקצוע. בגלל העזרה הכספית הגדולה מהבית-נשארתי בחיים.

חלפן אליאש – עדות ניצול שואה מסביבות צ'ורטקוב

  1. בבוצץ חיו 8.000 יהודים. הפוגרום הראשון היה ב- 28.8.41 . לפי פקודת הגסטפו, נערך רישום של כל הגברים בני  18-50. לדרישתם, רוכזו כ-1000 גברים בחצר היודנראט, בגילים שונים, מחכים לפקודות שייתן מפקד המשטרה האוקראיני- קוזנובסקי. בערב, לפי פקודה, כולם הלכו לכיוון שהובלו. איש לא ידע לאן. לא ידעו מה יקרה. לקראתם יצאה המשטרה האוקראינית, שהובילה אותם לחצר בית הסוהר ושם תוך מכות באלות גומי, החל הרישום. מפקד הגסטפו ATAMANIUK , קרא שמות מקומות עבודה ומי שמצא חן בעיניו קיבל מקום. איש לא ידע מה המקום הטוב. לבסוף, חלק שוחררו ונותרו – 625. אקדמים, רופאים וכמה נשים ונוער- הוחזקו כל היום בשמירת האוקראינים, ששדדו את תכשיטיהם ודברי הערך שעליהם. ב-4 לפנות בוקר, נודע בעיר, ש-625, הוצאו מחצר בית הסוהר, הובלו ליער  "FERDOR SOSIKNKI", לבורות שהוכנו מראש ע"י הכפריים ושם נרצחו במכונות ירייה. הצעקות נשמעו בכל העיר.

כץ ישראל – עדות ניצול שואה מזבארש

כץ ישראל יליד 1910, זבארש, 5 ילדים בבית. עד 1941, הייתי עם כל משפחתי. עבדנו בשדות. ב-1938 נישאתי לשרה (סלה) לבית הלפרין. נולדו לנו שתי ילדות: רוזיה ומלבינה. ב-1939-1941, בתקופה הרוסית, עבדתי את שדותי. עד הכיבוש הגרמני, 1941, נלקחתי עם כמה מאות יהודים למקסימובקה, ליד זבארז'. שם היינו כ-6 חודשים. עבדנו בתיקון פסי רכבת. בראשית 42, נלקחנו ממקסימובקה לבורקיה- וילקיה . מנהל מקסימובקה, בן כ-44, שפרינגר והשני גובלמייר גם – כ – 42  מתוך כ-300 יהודים הוכו בזמן העבודה.

טשאבון בעטקע – עדות ניצולת שואה מבורשוב

בעטקע טשאבון ילידת 5.2.36, מבורשצוב. עם פרוץ המלחמה, גרנו בורשצוב, ביולי 41 החל הכיבוש הגרמני. אפשר היה עוד לסבול וכל אחד גר עדיין בביתו. הייתי בת 5. הפסקתי את הלימודים בכתה א'. בתחילה, לא היה גטו ולא אקציות. היו חטיפות של צעירים שנשלחו למחנות שונים. תוך זמן קצר, הקימו גטו. הקימו גטו במרכז העיירה, שם תמיד גרו יהודים. נשלחו לבלזץ לעבודת כפייה. משפחתנו עדיין נשארה יחד. הילדים היו קטנים. למרות שהייתי קטנה, ידעתי שעלי להסתתר.

יוסף קורנבליך – עדות ניצול שואה מבוצאץ'

ב- 8 ביוני 43, כאשר היודנראט הודיע, שהיהודים יוכלו להישאר בבוצאץ, רק במחנה העבודה ובגטו הקטן, והאחרים יאלצו לעבור לצ'ורטקוב, קופצינצה וטלוסטה, הלכתי להסתתר אצל פולני, מכר PASTUCH, פקיד בעיריית בוצאץ. מ-18 לאפריל, מהאקציה ה-2, הסתתרו אצלו, שני מכרי: הנריק ראב מ-KARWINA, ומכרה שלו. היא הייתה שכנה של הפולני.

 

יוסף קיטלר – עדות ניצול שואה מזלשצ'יקי

יוסף קיטלר – סטניסלבוב- זלשציקי:   ב-22 ביוני 41, כאשר החלה פלישת הגרמנים, הייתי בלבוב ולמדתי בבית ספר מסחרי. כעבור שבועיים, חזרתי להורי בזלשציקי. קודם הייתי בסטניסלבוב, אצל משפחת אמי. הלכתי ברגל 8 ימים, 200 ק"מ. הייתי חולה 5 ימים. הרוסים כבר לא היו והשלטון בזלשציקי, היה בידי האוקראינים הלאומנים, "SICH". מ 10-11 ביולי, היה פוגרום בו נרצחו 50 יהודים ואנחנו קברנו אותם. בעיירה חיו כ-2000 יהודים. בין הנרצחים נקברו גם כאלה שעדיין חיו. הסתתרתי בגורן. חלק ברחו לכפרי הסביבה. כעבור יום, האוקראינים מצאו אותם בכפר HLEBICZEN, רצחו 30 יהודים. אחר כך, נלקחו לעבודה והובטח שיותר לא יהיו פוגרומים. הצטדקו ואמרו שחשבו שהנרצחים היו קומוניסטים.

עדות פלץ לישיה מבורשוב על חורבן יז'ז'נה (אוזיראן)

פלץ זישיה, 03-429, בורשצוב – חורבן אוז'יראן-יז'ז'נה.  ביולי 1941 נכנסו ההונגרים ליז'ז'נה, אולשקובצה  LASZKOWICE , וב- PINATKOWICE, האוקראינים רצחו היהודים בתירוץ, שיתוף פעולה של היהודים עם הרוסים ורצחו אוקראינים בבית הסוהר בצ'ורטקוב. ב-  ZLELENIC, רצחו את אברהם בלנק עם משפחתו, קשרו והטביעו בנהר.

זיגמונד קוש'יה אייכל Kurzeja Zygmunt- עדות ניצול שואה מלבוב שהסתתר בצ'ורטקוב

נולדתי ב- 4.4.1907 בלבוב להורי: הנריך איכל ואנטונינה לבית קושיה. אשתי הדויג מתילדה מבית טייכמן נולדה ב- 16.6.1918 . נישאנו ב- 5.9.1939 . גרנו בלבוב ברחוב נבייקה 36 . עבדתי כעורך דין במחלקת החוק והמשפט של בראונה B.R.  בלבוב. אחרי כניסת הצבא ההיטלראי ללבוב, נאלצנו לענוד טלאי. זרקו אותי מהעבודה ובסוף יולי 1941 והועברנו לצד היהודי (לגטו) שזה ברחוב אנה הקדושה.