פינקלמן אליהו

תמונות

אלבום אליהו פינקלמן

מאוסף אליהו ומרים פינקלמן

מסמכים/עדויות/זכרונות

קורות אליהו פינקלמן. כתבה: מרים פינקלמן

אליהו פינקלמן נולד בצ'ורטקוב בדצמבר 1924 בן הזקונים, להוריו חיים ויענטה פינקלמן. הצעיר משלושה ילדים, אחיו בייניש ואחותו מרים.

ב-1939 נכנסו הרוסים לצ'ורטקוב, אליהו היה אז בן 15. הוריו, שהיו אמידים, הייתה להם מנסרה, ובית מרווח משלהם ברחוב שופן 1, ליד נהר ה"סרט" . הילד האהוב במשפחה, שגדל עם אומנת צמודה, זכה לתנאים מפנקים ביותר, חייו השתנו ברגע. השלטון הרוסי הביא למחסור בכל תנאי החיים בעיר. אחד המחסורים הגדולים היה אוכל. כל אחד דאג כנראה לעצמו ואביו הזהיר אותו לא לדבר עם זרים ולא לספר על מזון שידוע לו. הנער לא עמד בזה כאשר אנשים שאלו אותו על לחם, והוא גילה למישהו שפנה אליו היכן אפשר בכל זאת למצוא לחם. לא ברור לגמרי, אבל כנראה מי שפנה אליו היה גם מלשין של הרוסים (כל אחד ניסה  כנראה להציל את עצמו ולשפר תנאים). מה שידוע, שהבן אדם הלשין עליו. הרוסים תפסו אותו, על תקן "אסיר פוליטי" ובין לילה הוא הועבר ברכבת לסיביר.

המפגש הראשון שלו עם החיים הייתה רכבת המוות. התנאים בה היו דומים לתנאים של הרכבות למחנות. במשך שבועיים היו דחוסים האנשים בתוך הקרונות בתת תנאים. התעסוקה העיקרית של אליהו ושכמותו הייתה לזרוק את הגוויות מן הרכבת הנוסעת. לבסוף מותשים כנראה לגמרי הגיעו לסיביר. עבודת הפרך שם הייתה לכרות עצים ענקיים, כאשר רבים נהרגו בזמן

העבודה הזו שדרשה בעצם מיומנות. כל זאת בלבוש מינימלי ויחפים בקור המקומי. מצב זה שרד אליהו כשנה ויותר. באותו זמן בצ'ורטקוב ההורים המיואשים ניסו לעשות משהו להצלת המצב. אביו שיחד את הרוסים וכנראה נתן את כל רכושו בכדי להחזיר את הבן הביתה. הדבר הצליח. למרבה הפתעתו של אליהו, שכמובן לא ידע דבר על כך החזירו אותו לפתע, וכפי שסיפר, אף בקרון מיוחד מסיביר לצ'ורטקוב. כמובן שלא שחררו אותו, אלא כלאו אותו בבית הסוהר המקומי. באותו לילה אפשרו לאביו לפגוש אותו בבית הסוהר. כך שהאב ידע שהוא חזר. למחרת, או כעבור מספר ימים, לפתע העלו אותו יחד עם אסירים אחרים על רכבת חזרה לרוסיה. אליהו עצמו לא הבין את המהלך. באותו זמן נכנסו הגרמנים לצ'ורטקוב והרוסים ברחו ולקחו איתם את האסירים שלהם. זה, כפי שכמובן הסתבר בדיעבד, היה מזלו של אליהו.

מכאן הם הועברו לבית הסוהר הגדול ביותר שהיה בלנינגרד. אליהו סיפר, כאשר נהגו להגיד לו כמה העיר הזאת יפה, היה משיב, שכן, ביחוד דרך הסורגים של מכוניות בית הסוהר. בכלא הזה הוא שהה תקופה מסוימת, בתנאים שרק יכלו להיות בכלא כזה. לא פעם ולא פעמיים מצא עצמו בצינוק, דבר שלא היה קשה להגיע אליו על כל עבירה הקטנה ביותר.

ב-1941 היה הסכם בין ממשלת פולין הגולה וברית המועצות, במסגרת הסכם זה היו חילופי אסירים ואליהו שנחשב לאסיר פוליטי פולני, שוחרר. אחת התוצאות של הסכם זה היה גם הקמת צבא אנדרס. ידוע היה שמטרת הצבא הזה היה לעזור לבנות הברית במלחמה במזרח התיכון והתקווה שאנדרס יכנס לארץ ישראל. אביו של אליהו היה ביתריסט ובעקבותיו גם ילדיו. המטרה הייתה תמיד להגיע לארץ. צבא אנדרס חנה בחופי הים הכספי ואליהו אחרי שחרורו מהכלא, כאשר מצא עצמו בתוככי רוסיה, היה לנסות לפגוש את צבא אנדרס ולהגיע איתו לארץ. לשם כך הוא התחיל במסע של שנים. בדרך לא דרך, בתנאים קשים של מחסור, רעב, קור והליכה של אלפי קילומטרים, הוא עבר את כל המדינות באסיה, קזחסטאן, אוזביקיסטאן, קירגיסטאן וכו'. כאשר היינו רואים בטלביזיה ביחד את התוכנית "עולם הולך ונעלם", תמיד הראה לי שבכל המקומות האילו הוא היה. אנשים שרדו בדרכים בכל האמצעים. למשל כאשר היה לו כיכר לחם, היה נוהג בזמן שישן, להחזיק את הלחם מתחת לראשו. גם משם הצליחו לגנוב לו את הלחם.

לבסוף, הוא וחבריו הגיעו לאנדרס. כידוע הוא כלל לא רצה לקבל יהודים לצבאו. רק מעטים התקבלו. כאשר הוא ראה אותם אמר להם שגוויות אין הוא מקבל לצבא. לא פלא שאחרי מסע כזה במשך שנים, הם נראו כך.

בלית ברירה, הם פנו לאחור ועשו את כל הדרך בחזרה. באותו זמן אליהו כבר היה חולה שחפת. לקראת סוף המסע בחזרה ידעו שהמלחמה נגמרת והוא פנה לכיוון גרמניה. זרם הפליטים בסוף המלחמה היה עצום ובתוך המערבולת הזו הוא פגש את בת דודתו, זלדה ליבלינג, ששהתה במחבוא בצ'ורטוקוב כל המלחמה. היא שאלה אותו לאן הוא ממהר והוא ענה הביתה כמובן. אז היא אמרה לו אין לך כבר בית. היא הצליחה רק להציל את התמונות הספורות של המשפחה.

אליהו הגיע עם זרם הפליטים למחנה ברגן בלזן. שם רופא גרמני ניתח אותו והציל אותו מהשחפת. במחנה העקורים בגרמניה הוא נשאר שנה. במשך הזמן הזה הצליחו להשיג סרטיפיקט לארץ בתור בית"ריסט. ב-1946 הגיע לארץ והצטרף למשמר הירדן. שם הוא היה שומר לילה בגליל עד נפילת משמר הירדן במלחמת השחרור. שאר חייו הוא העביר בחיפה. עבד במחנות הקליטה של העולים לאחר מלחמת השחרור ורוב שנותיו כשוטר במשטרת המכס בחיפה.

אליהו פינקלמן נפטר 2002

מכתבים

דפי-עד

לזכרם של:
חיים פינקלמן נרצח ברצח ההמוני ביער השחור
ינטה פינקלמן נרצחה ככל הנראה בבלזץ
מרים פינקלמן נרצחה ככל הנראה בבלזץ
בייניש פינקלמן היה שבוי מלחמה בצבא הפולני במיידנק, היה במחנה שבויים סמוך למחנה ההשמדה ניספה שם.