"השותק מצ'ורטקוב" שמואל פרומקין

מסמכים/עדויות/זכרונות

מסמכים/עדויות/זכרונות

אגדת "השותק" מצ'ורטקוב -שמואל פרומקין Frumkin Shmuel

השותק שמואל בן מאיר פרומקין
השותק שמואל בן מאיר פרומקין

השותק נפטר בשנת 1929 בעיר צ'ורטקוב, בפולין בגיל 83 שנה. האיש שתק כ- 40 שנה.
הייתי רופאו עד סוף ימי חייו.
כמעט לעת לאחר מותו פרצו לחדרו במרתף ומצאו אותו מונח על הרצפה- ובגופו לא נגעו העכברים
אף על פי שבזמן חייו שרצו ב"מעונו" ראיתי את גופו ברגע זה.
לא רק בעיר צ'ורטקוב ובסביבתה יצא לו מוניטין בתור שותק אלא אפילו במרחקים. לא פסק לעסוק
התורה ומתפלל יומם ולילה.  כשהיה זקוק לדבר מה היה משתמש ברמיזות, בתנועות ידיו, בנהימות "נו, ע, אי, א וכאשר סוף סוף לא תפסו את רמיזותיו כתב על פתקה את בקשותיו. ידעו שהשותק שלט בארבע שפות: באידיש,
לשון הקודש, פולנית ורוסית. חסידי צ'ורטקוב העריצו אותו מאד ואנשי צ'ורטקוב (אפילו הנוצרים) התיחסו אליו ביראת הכבוד והערצה רבה בראותם את התנהגותו ודבקותו בעבודת הבורא.
לפני המלחמה הראשונה התבודד השותק לגמרי והסתגר בחדרו המיוחד"ד' על ד'" שבחורבות ארמון הרבי ולא נתן לשום איש לגשת אליו רק ליחידי סגולה הייתה דריסת רגל. הוא הסתגף בסיגופים שוניםואפילו ל"מקוה" לא הלך, איש אחד היה רגיל לבא אליו בכל ערב שבת ויצק על גופו שבעה דליים מים וזה שימש לו בתור "מקוה".
בזמן המלחמה הראשונה שמש אותו נוצרי אחד בשפ "ניסטורקו". בשעה ארבע אחר הצהריים סעד את לבו ועד שעה שתים עשרה בלילה התעסק בעבודת הבורא. לא שכב במיטה, ישב על יד שולחנו וראשו נתמך על ידו וככה ישן. בשעה שלוש בבוקר התעורריום יום וערך "חצות" והוריד דמעות על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה.
על שולחנו היה עומד בקבוק מים גדול ובתוכו שטו דגים קטנים ובכל שנה שמשו לא המים הללו לעריכת "תשליך". בשר אכל פעם בשבוע, רבע עוף לשבת שבשל בעצמו. כל ימי המלחמה הראשונה פרנס אותו משה ליב אורבך ע"ה ונשים אחדות שהביאו את המזון על ידי ניסטורקו השמש.
לו היה השותק פותח את דלתו לרווחה היו נוהרים אליו חסידים מכל קצוות הארץ והיו מביאים לו "פדיונות". בזמן המלחמה, אחרי החורבן של כל ארמון הרבי הביאו למרתפו נוצרים וגם חיילים רוסים עצים להסקה ומזון ברווחה אף על פי שמצב יתר היהודים בעיר היה קשה מאד לעיתים.
ר' שמואל בן ר' מאיר פרומקין או פרומר נולד בשנת 1846 בכפר סלאווצין, היה גר בקונסקא וואליא (זדאנסק באידיש) מחוז זמושץ. אמו ילדה אותו בגיל 50.. הוריו היו אנשיפ פשוטים "ישובניקס ולא נתנו לבניהם שום חינוך עברי אך השותק כשגדל והצטיין במוחו העילוי, מסר אותו אביו לרבי מגענשעוו ועסק בש"ס, בפוסקים, ולמד אצלו עד חתונתו וממנו קיבל סמיכת רבנות, ברם רב שמואל לא רצה להשתמש בכתר של רב אלא עסק במסחר מתכת, נחושת, עופרת ואבק שריפה.
את החומר הזה החזיק במרתפו בסודי סודות ואפילו לבני משפחתו, אשתו ושלושת בניו לא היה שום מושג על דבר מסחרו זה. וכאן מתחילה הטרגדיה שלו השזורה באגדות שונות. ברם האגדה העיקרית שהייתה רווחת בימים הללו היא כדלקמן:
פעם נתלקח איזה סכסוך בינו לבין אשתו ור' שמואל קילל  אותה קללה נמרצת- שתישרף. וכך היה.
אשתו ירדה למרתף לחפש דבר מה ובידה נר דולק שנפל מידה וכדור אבק השריפה התפוצץ ובעטיה של ההתפוצצות נהרגו אשתו ושתי בנותיו. בתו השלישית ניצלה בדרך נס.
ר' שמואל הצטער מאד, כי סבר שבגלל קללתו נגרמה התאונה האיומה הזאת. ר' שמואל ארז את חפציו לקח אתו 90 רובל, הנדוניה שהכין בשביל בתו השלישית ונסע לרבי מצ'ורטקוב- רבי דוד משה פרידמן, בנו של הריזנאי, על מנת להוציא "תשובה" ממנו.     "א זא צונג דארף שווייגען"אמר הרבי . מן היום ההוא והלאה קבל עליו ר' שמואל את דברי הצדיק ושתק עד יום מותו.
על מצבתו שעמדה עוד באביב 1944 אחרי חורבן כל הישוב היהודי ובית העלמין היה כתוב:
"ר' שמואל בן ר' מאיר השותק"
נכדתו שושנה פלמה חיה בקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן,. בצריף 14

מסמך קטעי עיתונות על השותק מצ'ורטקוב אוסף יזהר כהן 1955
מסמך קטעי עיתונות על השותק מצ'ורטקוב אוסף יזהר כהן 1955