משפחות הויזנר האוזנר: ברנרד, הילל ויואל

תמונות מסמכים/עדויות/זכרונות עצי משפחה

תמונות

תמונות משפחת הויזנר האוזנר

תמונות מבית הקברות בטבריה

מסמכים/עדויות/זכרונות

דברי הספד על הילל הויזנר אבי החלוצים

מ.זילברג מתוך ספר צ'ורטקוב.

"היה פעיל בתנועה הציונית עוד משחר ימיה. בכל אספה ציונית בצ'ורטקוב היה מופיע על הבמה ומרעים בקולו העמוק נאום חוצב להבות אש. אחד העושים והפעילים בכל מעשה ציוני, כגון איסוף כספים למען הקרן הקיימת, הקניית השפה העברית, הפצת שקלים, קונגרסים ציוניים ועוד. את כל המצוות הציוניות היה מקיים בשלמות, ומשמש דוגמה ומופת לאחרים. יריביו ממפלגות לא ציוניות היו מקנטרים אותו בדבריהם, על שהוא מטיף לאחרים לנסוע לארץ ישראל ובעצמו יושב באחוזתו בכפר שליד צ'ורטקוב.
והנה מיד לאחר הצהרת בלפור, כאשר אך נגמרה מלחמת העולם הראשונה, מכר את כל נכסיו וחיסל את עסקיו. כאמור, היה כל השנים בעל אחוזה גדולה, ולעת זקנה יצא עם משפחתו בדרכו לארץ. אולם, בהגיעו לווינה באה הידיעה על הפסקת העלייה, שהכריז עליה הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ, אחרי הפרעות ביפו, ושנמשכה, כידוע, שנה וחצי. הלל הויזנר ומשפחתו נשארו כל אותו הזמן תקועים בווינה כשהם יושבים על הצרורות וחיים על הכסף המזומן שהיה להם ממכירת הנכסים.

משזכה לעלות ארצה, לא הספיק סכום הכסף שנשאר בידו כדי להסתדר ולמצוא פרנסה ההולמת את גילו. אחרי לבטים קשים וסבל רב עלה בידו לרכוש לעצמו סוס ועגלה, והוא בעל אחוזה לשעבר, היה יושב על דוכן העגלה שהובילה חול לבית החרושת ללבנים "סיליקט", ובדוחק מצא את מחייתו לו ולבני ביתו. כשנפגשתי אתו ושאלתיו איך הוא מרגיש את עצמו בארץ-ישראל, ענה: "הריני כבן שלוש שנים, כי כל שנות חיי בגולה אינם נחשבים בעיני, וחיי מתחילים בעצם מיום עלותי ארצה".

רבים במקומו היו משמיעים דברים כאלה באירוניה מרה, ואילו הוא אמרם ברצינות, כי הרגיש שהוא מגשים בעצמו מה שהטיף כל ימיו לאחרים.
בסוף ימיו הלך להגשים את משאת נפשו להיות לעובד אדמה בארץ-ישראל, והיה בין מייסדי כפר חיטין, שנעזב לאחר מכן על ידי המתיישבים הראשונים בגלל חוסר מים, אך לא האריך שם ימים ומת עת עבד במחרשה בשדות המולדת." יהי זכרו ברוך !   כתב מ. זילברג

סיפור חייו ומותו של הילל הויזנר.  אבי החלוצים מצ'ורטקוב
סיפר: נכדו אריה סגל ואשתו לאה, רמת השרון. כתבה: מירי גרשוני שיפריס. ספטמבר .2014

הקדמה: סיפור המעשה החל בקיץ 2014  כשעליתי עם משפחתו של בעלי, לקברו של חמי: יעקב גרשוני בטבריה. בבית הקברות קבורים עוד כמה מבני משפחתנו. לא הרחק מקברו, ניצבה זקופה, מצבה שמשכה את תשומת ליבי:  פ"נ תיאודור הרצל.
"מוזר". אמרתי לעצמי, כשאני מתקדמת, ניגשת קרוב וקוראת את המילים שמתחת: בן הילל הויזנר.  הויזנר- האוזנר, שם מוכר בצ'ורטקוב. שמועות היו שגדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן מצ'ורטקוב. חזרתי הביתה ופתחתי תיקיה: "תעלומת תיאודור הרצל בן הילל הויזנר. ידעתי שהויזנר זה הביטוי האידישאי, ומי שנחשף לתרבות הגרמנית  האוסטרו הונגרית, בחר להגות "האוזנר".
להלן המידע כפי שנאסף מבין דפיו של ספר צ'ורטקוב, מפי בני משפחתו, ומספרי מחקר על כפר חיטים הישוב בדרך לטבריה בו התיישב ומת הילל הויזנר.
הילל נולד לשלמה וצ'רנה האוזנר לבית השל"ה, בצ'ורטקוב. תאריך מדויק איני יודעת . ככל הנראה בשנות  השבעים למאה התשע עשרה.
אחיו: ברנרד-דב, (נ.1874) ויואל .
משפחת האוזנר הייתה משפחה אמידה, שהתגוררה בסמוך לנהר המפורסם בצ'ורטקוב. לפי דברי משפחת רמי קורן וגאולה גלוקמן, בית המשפחה המורחבת היה בסמוך לנהר ליד הגשר המחבר  בין מרכז העיר, הבזאר, ודולנה ווגננקה – בדרך לתחנת הרכבת.
שלמה האוזנר, היה מקורב מאד לרב שפירא שהשקפת עולמו  הייתה קשורה לאהבת האדם העמל, ולשינוי שעשוי להתחולל עם תחיית הציונות,. הוא היה מתנגד חריף לחסידות רוז'ין, ולאדמו"ר משה דוד פרידמן.  שלושת בניו: דב, הילל ויואל הלכו בעקבותיו. הם קיבלו השכלה תורנית וכללית במיטב האוניבסיטאות בווינה, בפראג ובלבוב.
לימודיהם בווינה חשפו אותם לדיונים ערניים על מצבו ועתידו של העם היהודי. הם חזרו לצ'ורטקוב כשתודעת הציונות המתעוררת כבר באירופה מחלחלת בלבבותיהם.  דב/ברנרד לקח חלק פעיל בהיותו מזכירו של הרצל לתקופה קצרה. באותה תקופה צ'ורטקוב הייתה תחת שלטון הקיסרות האוסטרו הונגרי.
כתוצאה ממדיניות כלכלית ליברלית של הקיסרות הוקמו בגליציה הרבה  חוות ומשקים
שהיהודים היו בעליהם וגם רבים היו היהודים שהחכירו מהפריצים הפולנים וכך הפכו לאנשי חקלאות.  אריה סגל, נכדו של הילל מספר, שליואל דודו, האח למשפחת האוזנר, היו שלוש חוות כאלו.
שתיים נתן לבנותיו ואחת החזיק לעצמו. האחת בחמיליסקה  Chmieliska ליד סקלט, אותה ניהל יעקב לוקר, בעלה של אחת הבנות,   והשנייה פולופנובקה ( Balabanovka)  באיזור צ'ורטקוב ובזברז( Zbarazh).

באותה תקופה, כמעט בכל כפר מספר משפחות יהודיות שעיבדו קרקע משלהם או שדות שהתקבלו בחכירה.  לאחר מלחמת העולם הראשונה נטשו רבים מהחקלאים את הכפרים ועברו לגור בעיר. אותם יהודים עם ניסיון ניהול וחקלאות הפכו לסוחרים  וחלקם שימשו כמנהלי משקים,
מנהלי משרפות י"ש,  גזברים, בעלי טחנות מים וקמח ועיבדו ליד הבית חלקת קרקע קטנה כמשק עזר. זו גם תקופה שמספר יהודי צ'ורטקוב גדל מאד.
כזו הייתה גם חוותו של הילל הויזנר שליד הנהר בצ'ורטקוב.  הוא נחשב אדם משכיל מוכשר אמיד ובעל רכוש.
בשנת 1897 הוקמה לראשונה "חברה ציונית" , וועד פעיל, כשהילל הויזנר ואהרון שווארץ ראשי התנועה בה.
ד"ר אליעזר מרגליות כתב שמר שווארץ היה איש ההיגיון והילל הויזנר היה איש השכנוע ושניהם עבדו במסירות למען התנועה הציונית והתעניינו בכל דבר, קטן כגדול, אם רק שירת את הרעיון הציוני.
בין מכתבי הברכה לקונגרס הציוני שהיה בבאזל ב- 1897, נשלחה גם ברכת עידוד
מאגודת "בני-ציון", בחתימתם של הילל הויזנר, אהרון שווארץ ושמואל ליב שור.
תחילה, פעילותם הייתה סביב תרומות לקרן הקיימת לישראל,   הפצת השקל והקמת ספרייה עברית, ובהמשך עסקו בהתפתחותה של התנועה ובמאבקים הפוליטיים  הסוערים על ההגדרה הלאומית, עד הפיכתה של הציונות לתנועה לאומית עממית מקובלת וסוחפת את הצעירים.
באותם שנים הוא נשא אישה שאת שמה איננו יודעים, ולהם היו שתי בנות צ'רנה וטוני/טובה.  אשתו נפטרה והוא נישא לדבורה לבית פורלס ולהם נולדו שני בנים:
הראשון יונה, והשני, נולד ב-1905- זמן קצר לאחר מות תיאודור הרצל ולכן קרא לבנו בשם כה סימלי: : תיאודור הרצל הויזנר: מחווה למי שחולל את המהפך הציוני בחיי העם.
הויזנר שנקרא בפי הצ'ורטקובאים "אבי החלוצים" – קרא לבנו "תיאודור הרצל".

בקיץ 1913 היה מאבק בין הילל הויזנר לאהרון שווארץ על תפקיד הנציג הצ'ורטקובאי, לקונגרס הציוני שהתקיים בווינה ושווארץ זכה.
פעילותם של שווארץ והויזנר נמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
דב השילוני כתב בספר צ'ורטקוב,: "על שפת הנהר סרט באחוזה שהייתה קניינו של אבי החלוצים  הילל הויזנר ז"ל, נוסדה בשנת 1919 נקודת הכשרה לחלוצים,  שהתכוננו לעלות ארצה.  קבוצת בחורים בגיל 18-20 חרשה וזרעה את השדות  ואף אספה יבול יפה ועזרו להם חניכי "השומר הצעיר" שהיו עדיין בגיל בית ספר"….
מפעל ההכשרה היה בשביל הנוער מעשה מהפכני וחוויה רבת רושם. הנלהבים שבהם, ראו עצמם בדמיונם כשהם חורשים את אדמת ארץ ישראל.
חוות הכשרה זו שימשה דוגמא לחוות הכשרה רבות שקמו בצ'ורטקוב והסביבה. למותר לציין שרבים ממשפחותינו, שהגיעו לארץ לפני המלחמה,  עברו את חוות ההכשרה  הללו בדרכם לישראל. והרי שמותיהם של הידועים לנו: שכטר, טורטון, צבי מיידנק,  ציפורה גייזלר, אפריים גייזלר, בן ציון שפירא, דב השילוני, ברוך דג, מרדכי זילברג, בן ציון זילברג, פינקלמן שלמה,  אקסלרד,  דובובי, צבי בן אפריים, ליבמן, גדליהו שטוקמן,  שפירר, זוננשיין, מרדכי רט, פיירשטיין,  אהרון אלטמן, אריה גולדהבר, אברהם קירמאיר,  יונה רוזנצוויג, ישראל שמעון שפירא, אהרון קון שכטר, צבי וולדמן,……..ועוד.
בנוסף הילל הויזנר היה פעיל בהקמת תנועת המזרחי בצ'ורטקוב.
היה בו הרצון לגעת גם בליבו של הנוער הדתי הלומד בבתי המדרש, ולקרבו לרעיון הציוני. בין הפעילים היו ש.שפירא, דובובי ודג.

בראשית 1921 הילל החליט שמספיק עם הדיבורים וצריך להגשים במעשים. הוא מכר את אחוזתו ורכושו בצ'ורטקוב והחליט לעלות עם אשתו השנייה דבורה, ובניו:  יונה ותיאודור הרצל בן השש-עשרה לארץ ישראל.
הם נסעו לווינה ובעודם מחכים לאישורי העלייה מהמנדט הבריטי אירעו פרעות 1921בישראל,  שבעטיים עצר המנדט את אישורי העלייה- הסרטפיקטים לישראל.  הילל שהיה קרוב להגשמת חלומו נתקע בווינה עד תום שנה זו. במהלכה, כל הונו בוזבז וירד לטמיון. בהגיעו ארצה היה מרושש לגמרי והוא כבר כבן 50.  בנו יונה נשאר ללמוד בוינה.
בהגיעם לתל אביב, תיאודור הרצל הצעיר נרשם ללימודים בגימנסיה הרצלייה. הילל  קנה צמד סוסים ונעשה לבעל עגלה שהובילה חול לבית החרושת ללבנים סיליקט שבראשון לציון.
ב- 1924  לערך, לא הספיק להילל המעשה הציוני בתל אביב, והוא הצטרף לקבוצת מקימי הישוב כפר חיטים במעלה ההר מטבריה, ליד הארבל.
לא עברה שנה ובנו הרצל נרשם ללימודי רפואה באיטליה והוא עמד לעזוב את כפר חיטין.
חיי המתיישבים היו קשים מנשוא. הילל שכבר לא היה צעיר וחלה מאד, הזעיק את בתו  טוני, בעלה זינדל/חנוך וילדיהם, שנולדו בינתיים: שלמה נ.1913
ואריה (נ. 1921) לבוא לעזרתם לכפר חיטים.  חנוך זינדל נשא לאישה ראשונה את צ'רנה בתו הבכורה של הילל  בנם נקרא שלמה, וכשזו נפטרה נשא את בתו הצעירה- טוני ולבנם קראו: אריה. רוב המידע סופר לי מפי אריה כיום בן 93, נכדו של הילל הויזנר – גיבורינו.
בשנת  1927-1926 טוני וזינדל סגל מקבלים מכתב בהול מכפר חיטים בו הוא
מפציר בהם לבוא מצ'ורטקוב לכפר חיטים, הוא חולה מאד וזקוק לעזרתם. חתנו בתו וילדיהם אורזים את מיטלטליהם ונוסעים לבקר את האב.
הנסיעה ארוכה: רכבת מצ'ורטקוב לקונסטנצה שברומניה, ומשם באניה פולוניה לחופי חיפה, הדרך ארוכה ועד שהם מגיעים לחיפה הילל נפטר .
מספרים שהוא נפל במחלתו על יד המחרשה בשדה ומת. בחיפה ממתין להם תיאודור הרצל, עם סוס ועגלה והם נוסעים לכפר חיטים. הם פוגשים את האלמנה- דבורה לבית פודלס- אמם של הרצל ויונה.
אריה סגל: "החיים בכפר חיטין קשים מנשוא, במיוחד בקיץ, היה חם מאד. מים היינו מביאים מהבאר. הלכנו עם חמור ששני פחים משני צידיו.
שלמה הלך לפני החמור ואני מאחוריו. היינו רוכבים לעמק למעיין שם היינו מוצאים מים.

הקיץ נגמר והרצל היה צריך לחזור ללימודי הרפואה אותם התחיל באיטליה. הרצל היה נוהג כל קיץ לבוא לחופש לבקר בכפר חיטים את ההורים.

אנחנו נשארנו בכפר חיטים עם אמא וסבתא חורגת. (אמו של הרצל אינה אמא של אימי). היינו שם  קרוב לחצי שנה. עבודה לא הייתה. הייתי בן 6-7  .
אמא לא סבלה את החום, לא הייתה יכולה להסתגל לחום הזה, ובינתיים הכסף הלך ואזל. אז עשו חשבון, שמה שנשאר להם זה בדיוק הוצאות חשבון
נסיעה חזרה לפולין. חזרנו לחיפה עם הרצל. בעודנו בחיפה התחילו לשכנע את אבא ואמא להשאיר את שלמה בארץ. הוא היה בן 14 בערך. ילד בן 14 יכול להישאר!
הרצל מאד דאג  שאמא שלו נשארה לבד בכפר חיטים. אז שיהיה עוד משהוא אתה. אמא-טוני אבא זנדל ואני- אריה חזרנו לצ'ורטקוב.  שלמה נשאר בכפר חיטים עם סבתא דבורה לבית פודלס. המצב בכפר חיטים היה גרוע ביותר. מחלות קשות, התנכלויות ערבים , לא היה אוכל לאכול. במכתב הביתה  שלמה כתב שאין לו נעליים והוא הולך יחף.  היינו עושים נעליים מגלגלי משאיות. כשאבא  יכול היה, הוא היה מגרד איזה דולר ושולח במכתב לחיטים.
טוני דאגה מאד. ילד בן 14…
היא דיברה על מצבו של שלמה בארץ עם דוב,
הדוד הבטיח לעזור. הוא היה נציג מסחרי של פולין  ועמד להגיע לישראל. ואכן כך היה: דב היגיע לארץ ודאג ששלמה יקבל מלגת לימודים והביאו ללמוד במקווה ישראל. שם שלמה קם לתחייה: הוא קיבל אוכל, קיבל בגדים, התחיל ללמוד ומצא את מקומו. דבורה שנשארה בכפר חיטים, הייתה אומללה מאד.
אחר כך עברה לגור בגבעת חן אצל משפחת פודלס, לא יודע מה קרה שזה לא נמשך זמן רב. באותו קיץ הם שכרו לה חדר במרתף בדירה  ברחוב הראשי בטבריה והיא עברה לגור שם עד שנפטרה. הרצל כשהיה בא לבקר היה אומר  שזה היה זוועה. גם אנחנו בנו לבקר. דבורה נקברה בגבעת חן שליד רעננה בסמוך לקרובי משפחתה משפחת פודלס.
אריה מספר: כשחזרנו לפולין, 1927, אבא שלי התחיל לעבוד בכפר חימלינסקה ליד טרנופול .אצל יואל באחוזה.  באחוזה כזו עבדו הרבה יהודים. אבא שלי  היה מנהל חשבונות וגזבר. הם נורא רצו  לעלות לארץ אבל לא הייתה להם יכולת כלכלית. לא היה כסף.
אני למדתי בעיירה סקלט שהיא הקרובה ביותר. אבא כל הזמן לחץ ויחפשו דרך שגם אני אסע לישראל ואלמד במקווה ישראל וצריך היה לקבל  סרטפיקט לעליה לארץ, וכשאנחנו נסתדר גם הם יבואו. ואכן הוא השיג לי אישור. בשנת 1935 עזבתי את ההורים ונסעתי גם ללמוד במקווה ישראל.
הייתי בן ארבע עשרה וחצי. שלמה בא ליפו לקחת אותי.

שכשהרוסים נכנסו  ב-1939 גרשו אותם. בתקופת הרוסים עוד קיבלתי מהם מכתבים  אבל לא כתבו שום דבר שעלול להסגירם ולפגוע בהם.
כשמלאו לי 18 , זה היה ב-  1939 אבא שלח לי את  תמונתו ומאחור כתב באידיש:
"לבני היקר אריה , למזכרת  ליום ההולדת ה- 18 שחל בתאריך 25.5. או ב- 17 יום לחודש אייר. "

ההורים, כמו רבים אחרים חשבו שיש להם זמן. ההורים נספו בשואה. לא יודע שום דבר על גורלם.
תיאודור הרצל חי כל חייו באיטליה במילנו ועסק ברפואה. על כרטיס הביקור שלו כתוב: "ד"ר בנימין זאב תיאודור הרצל האוזנר" רופא.
כל שנה ואפילו פעמיים בשנה היה מגיע לארץ, עולה לקבר אביו ושוהה עם בני משפחתו ונפגש עם חברים, מהלימודים בגימנסיה הרצליה.
הרצל לא נישא אך היו לא פרשיות אהבה, שאיננו יודעים עליהן ואולי גם ילדים.
אריה סגל: "כשחלה ביקש מהאסיסטנטית שלו שתודיע לנו. נסענו להיות לידו. היינו לידו 10 ימים עד שנפטר.  אחרי פטירתו הגענו לאה ואני לחדרו, החדר היה חשוך. הכול כבר היה ארוז. סוכנת הבית ארזה את חפציו.
הבטנו מסביב ועל שולחן העבודה שלו הייתה מונחת התמונה הזו של אביו, מאותן שנים ראשונות בהיותו בארץ. אולי בתל אביב ואולי בכפר חיטים. לקחנו את התמונה למשמרת. גם תמונה זו הייתה מונחת במגרת השולחן ממוסגרת.

הרצל ביקש להיקבר ליד אביו בטבריה, ונשמרה עבורו חלקה על יד. עם מותו של תיאודור הרצל, אריה פנה לחברה קדישא להכין קבר ליד קברו של הילל ובחפירה במקום טרם קבורה, נמצאו עצמות אדם לא ידוע. לכן תוך אילוץ, הוזז קברו של הרצל שתיים שלוש שורות קדימה.
הרצל נפטר ב – 20.12.87 ונקבר ימים ספורים אחר כך 24.12.87
בפעם הבאה כשאסע לפקוד את קברות בני משפחת גרשוני בטבריה, אזמין את משפחתי גם לקברם  של תיאודור הרצל ואביו הילל הויזנר, ואספר להם סיפור קטן, שהוא חלק מסיפור גדול ומופלא של תחיית הציונות בארץ ישראל.

ברנרד דב הויזנר

דב ברנרד הויזנר מתוך אנציקלופדיה תדהר 1
דב ברנרד הויזנר מתוך אנציקלופדיה תדהר 1
דב ברנרד הויזנר מתוך אנציקלופדיה תדהר 2
דב ברנרד הויזנר מתוך אנציקלופדיה תדהר 2

 

 

גדעון האוזנר התובע במשפט אייכמן

גדעון האוזנר מתוך ויקיפדיה
גדעון האוזנר מתוך ויקיפדיה

עצי משפחה

שלמה/ישעיה הויזנר נישא לצ'רנה לבית השל"ה
להם 3 ילדים: ברנרד /דב (נ. 1874) הלל  ויואל

הילל  נישא לראשונה לשינדל ולהם נולדו 2 בנות ו2 בנים:(בנימין נפטר 1886) צ'רנה, טוני ויונה
נישא בשנית לדבורה לבית פוהרליס ולהם נולד תיאודור הרצל
צ'רנה נישאה לזינדל/חנוך סגל ימפולר (נ. 1895),(אביו משה ימפולר) ולהם נולד שלמה (נ. 1912). צ'רנה נפטרה וזינדל נישא לאחותה טוני ולהם נולד בן- אריה (1921).
שלמה נישא אף הוא ולהם 3 ילדים. אריה סגל נישא ללאה ונולדו להם 3 ילדים.
יונה נשאר בוינה ועקבותיו נעלמו.

ברנרד/דב נישא לאמה לבית לנדה. ולהם נולד גדעון, מניה וירמיהו. (הוריה של אמה- מאיר לנדה וציריל)
גדעון האוזנר נישא ליהודית  לנולדו להם שני ילדים: עמוס ותמר שנישאה לרווה.

יואל נישא ל…
להם  שתי בנות
בת אחת נישאה ליעקב לוקר, ע"וד ולהם בת יוחא.
בת שניה נישאה לגרינדלינגר