בנו זוננשיין- מעגל נסגר אחרי 20 שנה

כמעט עשרים שנה עברו מאז נסעתי עם הורי ומשפחתה של מרטה, בת דודתי, לצ'ורטקוב.
כשהסתובבנו בעיר, ניגשה אלינו אישה בשם אניאלה, שסיפרה, שאחותה יוליה, הסתירה אב ובנו והיא אמרה את שמו: "בנו (בנימין) זוננשיין" ואף הראתה לנו תמונות שלו, ששמרה מאז.
חזרתי לארץ וחיפשתי את בנו חשבתי ששמו בנימין זוננשיין ולא מצאתי.
פניתי לתוכנית "המדור לחיפוש קרובים" של ירון אנוש ולא נענתי. כל כמה שנים הייתי נזכרת, מחפשת ועוזבת. לא הצלחתי. ברור, בישראל קראו לו דב.

לפני שבועיים, קיבלתי אי-מייל מאישה, יסמינה גולדשטיין, ששאלה על עדויות ממשפטי הנאציים. היא כותבת שלסבא שלה קראו דוד זוננשיין ולאביה ברנרד דוב זוננשיין, אבל המקורבים קוראים לו בנו.
אני שואלת עוד כמה שאלות ומבינה ש – בינגו!!!

אביה הוא בנו זוננשיין, שעליו סיפרה אניאלה.
השלמנו פרטים, אמתנו ממצאים, חיפשתי בקלטות הווידאו שצילמתי, את סיפורה של אניאלה ובמפגש מרגש, עשרים שנה אחרי, הראתי לבתו של בנו את סיפורה של אניאלה.
בנו זוננשיין נפטר לפני 15 שנה, גם אביו דוד, נפטר בארץ. אניאלה נפטרה לפני שנים אחדות ואחותה יוליה גם.

חודשיים עברו, מאז יסמינה גולדשטיין, בתו של בניו זוננשיין, כתבה לי מייל. מאז חודשיים, נפגשנו פעם בשבוע וישבנו שעות. יסמינה סיפרה את סיפורם של אביה בניו זוננשיין וסבה דויד גולדשטיין. יסמינה פתחה בפני קלסרים מסודרים, דפי ניילון, בהם ארגנה ושמרה את התמונות והתעודות, עדויות ומסמכים נדירים, שתורגמו על ידה. למדתי ממנה את סיפור חייהם של אביה וסבה. שניהם ניצלו אצל יוליה צ'ולמבה, במסתור מתחת לדיר חזירים.
מוצגים כאן מספר קטן של פריטים כדי שתחושו איזה "אוצר" מיוחד נשמר למעלה מ-75 שנה.
יוליה צ'ולמבה דאגה לשמור עבורם את כל המסמכים הללו ונתנה אותם בידם, כשנפרדו אחרי המלחמה. יסמינה המשיכה ושמרה אותם בביתה כעל אוצר יקר.
20 שנה אחרי המלחמה ב- 1964, נוצר קשר מחודש בין יוליה המצילה והניצולים: בניו ודויד. 4 מכתבים מיוליה מצאנו ותרגמנו מפולנית.
מהמכתבים ניתן ללמוד על אישה מלאת רגש ואהבה ובעיקר דאגה לבריאותם ושלומם של מי שהצילה.
באוסף שאצל יסמינה, מצאנו עדויות שנמסרו למשטרה ולרופאים אחרי המלחמה.
אט אט חילחלה בנו ההכרה והרצון לפעול ולהגיש בקשה להכרה ביוליה ובאחותה כחסידי אומות עולם – והגשנו אותן !
תהליך המחקר והבדיקה שעושים במחלקת "חסידים" נמשכת כחצי שנה, כשבסוף בית משפט מאשר או דוחה את הבקשה.

מקווה מאד שנזכה כולנו, כל הצ'ורטקובאים יחד, לעמוד לצידם של בני משפחתם הנותרים, של אניאלה ויוליה, ועם בני משפחת יסמינה גולדשטיין, בטקס שיתקיים ביד-ושם, ונגיד תודה.
נקווה, שסיפור מעשה גבורתה של יוליה, יפיצו אור ויירבו אנושיות, חמלה, אהבת אדם וצדק בצ'ורטקוב ובעולם.

סיפורה של משפחת זוננשיין וסיפור ההצלה שלהם באתר צ'ורטקוב בהנצחה למשפחות. זוננשיין פלקנפליק וזומר
תודה רבה ליסמינה שפתחה בפני ושיתפה את סיפורה והארכיון שבידה.