זיכרון פרטי מאת נתן טרגר

"אבא לא דיבר הרבה. אבא קרא הרבה ספרים. ספרות טובה, קלאסיקה. הוא העריץ את הסופרים וההוגים הגרמנים, הפולנים, הרוסים ואת "הקולטורה האירופאית". אבא דיבר פולנית ורוסית אידיש וגרמנית על בוריין.
אבא לא לקח שילומים מגרמניה. "את בני משפחתי לא יחליפו בכסף" הוא טען.
אבא היה מהגר. הוא רכש מהר את השפה העברית שכן למד עוד בחדר.
אבא לא הלך כל חייו לבית הכנסת עד בר המצווה של נכדיו.
אבא התמודד בארץ עם תרבות אחרת, ועמל קשה להשתלב בעבודה במקצועו. כל חייו פרנס את משפחתו ביושר.
מכרים משם היו לו מעט. פעם אחת כשהיינו כבר גדולות, בצבא כמדומני, אבא חזר מאספה כלשהיא של יוצאי צ'ורטקוב עיר הולדתו שבידו ספר. בספר הייתה תמונה קבוצתית ובה בשורה האחרונה עיגול מסביב לפנים נעימות.
אבא בכה ובכה ובכה. זאת הייתה התמונה של אביו.אבא איבד הכל בגיל 18, כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים. כולם נלקחו למחנה ההשמדה בלז'ץ ב-1942.

הספר נכתב בכדי לשמר את זכרונם של הוריו ומשפחתו של אבא שלא הכרנו. לתת להם דמות ופנים ולנסות להרגיש את חומם ולחבבם.
ולזכר אבא של אווה ושלי, סבא נתן שלכם, להכיר את סיפורו ואת מורשתו".
ערכו והוציאו לאור: אווה שטוקהמר, אמיר שטוקהמר, אורה נפתלי ואלעד נפתלי.

לינק לספר: זיכרון פרטי מאת נתן טרגר. 
https://drive.google.com/open?id=1CkD8uPnXakq5Qige4F7_HDT9t9eHt83q